רפי רייקר מנכ"ל עמותת אפריכאן

גאווה זכרונית. קצין וג'נטלמן. על ילדות בקהילה הדתית בזכרון יעקב. על שירות משמעותי כקצין שריון בצה"ל. על ערכים של ערבות הדדית ותרומה לקהילה.
על מנהיגות, יוזמה חברתית ואלטרואיזם. קבלו את רפי רייקר הישראלי הכי יפה בטנזניה שבאפריקה.

רפי רייקר, 25, גדל בזכרון יעקב בקהילה הדתית, את לימודיו עשה בישיבה תיכונית במושבה. שירת כקצין בשריון בחטיבה 7. את רוב שירותו הצבאי שירת כמפק"ץ וכסמ"פ.

לאחר השחרור מהצבא טס עם חבר לטייל באפריקה, במהלך טרק בצפון טנזניה בין ההרים הם הגיעו לכפר וממש במקרה נתקלו בראש הכפר, אליה מסומבה, שסיפר להם על המצב הקשה והמורכב בבתי הספר.
"זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו על התנאים הקשים והוא לקח אותנו לראות את אחד מבתי הספר המקומיים. המראות מאוד מאוד נגעו לנו בלב ושם החלטנו שאנחנו רוצים לפעול ולנסות לעזור. ראינו שיש מעל למאה תלמידים בכיתה, הכיתה עצמה מתפרקת ואין תאורה וחלונות. מעל חמישה תלמידים יושבים על ספסל לימודים אשר מותאם לשניים, אין מים זורמים בבית הספר והתלמידים לא אוכלים במהלך היום. אחרי שראינו את בית הספר בילינו עם אליה במשך יומיים והוא ערך לנו סיור במחוז. דיברנו הרבה על מצב החינוך במחוז, מצב החינוך בארץ ומה אפשר לשנות כדי לשפר את המצב."

היכן שירתת בצבא? איך היה השירות ואיך יצאת משם?

שירתי כקצין בשריון בחטיבה 7. את רוב שירותי ביליתי כמפק"ץ וכסמ"פ בהשלמת קצונה של חיל השריון. היה לי שירות מאוד מאתגר ויצאתי ממנו בתחושה שהיה שירות משמעותי. למדתי לעבוד בצבא עם קבוצה קטנה של אנשים רציניים ואחראיים. לכל אחד בסגל שלנו היה תפקיד משמעותי והוא הוביל אותו. אני חושב שהרבה מדרך העבודה בה אנחנו מתנהלים כעמותה מושפעת מאיך שלמדנו להתנהל בצבא.

אפריקה? צעירים אחרי צבא טסים לדרום אמריקה מה גרם לך לבחור לטוס לאפריקה?

האמת שתכננתי לטוס למזרח. השתחררתי בדיוק בשיא הקורונה אחרי ארבע שנים בצבא. תכננתי לטייל עם חבר ילדות שהיה איתי גם בצבא – רפאל מייסנר, ואפריקה הייתה היעד היחיד שהיה פתוח למטיילים.

שתף במפגש הראשון עם מראות הכפר ותושביו מה הרגשת?

הפעם הראשונה בכפר הייתה באמת חוויה מטורפת ומעצימה. הגענו לכפר במהלך טרק בין ההרים שעובר בכפר. ממש במקרה נתקלנו בראש הכפר, אליה מסומבה, שסיפר לנו על המצב המורכב בבתי הספר. זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו על התנאים הקשים והוא לקח אותנו לראות את אחד מבתי הספר המקומיים. המראות מאוד מאוד נגעו לנו בלב ושם החלטנו שאנחנו עושים מעשה כדי לשפר את המצב.

ספר על הישגים שלכם? איך יום פעילות נראה?

כרגע אנחנו ממש לקראת סיום השיפוץ של בית הספר השני.
בנינו תשתית למים נקיים לשלושה בתי ספר שמונים יחד כ-2,200 תלמידים.
סיפקנו מים נקיים לכ-6000 תושבים שהיו הולכים 5 ק"מ לכל כיוון עם דלי על הראש כדי להביא מים, עכשיו יש להם ברז במרכז הכפר.
67 תלמידים שנשרו מהלימודים נשלחו חזרה לבית הספר בעקבות פרויקט התלבושות שהובלנו.
יש ירידה של 75% בתחלואה ובאשפוז בעקבות פרויקט המים.
באופן כללי בתי הספר ששיפצנו הפכו להיות מקבלי פנים וכשירים מבחינה בטיחותית, התלמידים מאושרים ורוצים לבוא לבית הספר.
יום פעילות שגרתי של המשלחת מתחיל בשעה 7:00 עם שעתיים עבודה משותפת שלנו עם ההורים של התלמידים בבית הספר.
לאחר מכן אנחנו ממשיכים ורצים במקביל על שאר הפרויקטים שלנו – הנגשת מים נקיים, שיפוץ בית הספר, שיפור הנראות בבית ספר, רכישת שולחנות וכו'. אנחנו מסיימים את יום העבודה בשעה 18:00 עם רדת החשיכה ומתכנסים לישיבת סיכום יום ותכנון יום המחרת, ישיבה שלוקחת בערך שעה וחצי. אחרי זה ארוחת ערב וסיימנו את היום.

בניית כיתה צילום: עידן ארד
בניית כיתה. צילום: עידן ארד
ספר על העמותה, שמה, מתי הוקמה לאיזה צורך?

"אפריכאן – עובדים ביחד" . העמותה קמה באופן רשמי לפני חצי שנה אבל אנחנו פועלים בכפרים כבר שנה וחצי. המטרה של העמותה הינה לסייע לתושבי הכפרים בצפון טנזניה בכל הנוגע לתשתיות מים ראויים לשתייה וחינוך בסיסי ראוי. בסופו של דבר אנחנו רוצים לתת לתלמידים והתושבים את הזכות לחינוך. אנחנו מתעסקים בעיקר בהובלת תהליך שיפוץ בית הספר מתוך אמונה והבנה שכאשר בית הספר ייראה טוב ויהיה ראוי ללמידה משם יתחילו שאר התהליכים. צורת העבודה שלנו היא באמצעות משלחות התנדבות של צעירים בוגרי צבא שטסים לפעילות של חודש בכל משלחת.

כיתה משופצת עם תלמידים ומשלחת. צילום:עידן ארד
כיתה משופצת עם תלמידים ומשלחת. צילום:עידן ארד
יש עמותות רבות שפועלות בכיוונים דומים ומבורכים, מה מייחד אתכם?

יש כמה דברים שמייחדים את העמותה.
1. עבודה בשותפות מלאה עם האוכלוסייה המקומית. יש לנו קשר ייחודי עם הנהגת הכפר. משלב התכנון ועד הביצוע כל הפרויקט קורה בשיתוף פעולה מלא. אנחנו מתייעצים עם כל בית ספר וכפר לפני תחילת העבודות ומנסים להבין מה הבעיות שהם רוצים לפתור. כל אחד בכפר החל מההורים, המורים וההנהגה ועד הילדים – כל אחד תורם את חלקו ועושה משהו לטובת הפרויקט. ההורים מביאים ציוד ומסייעים בבנייה, הילדים עוזרים להביא מים וכו'.
2. בכל משלחת אנחנו חוזרים בכל פעם לבית ספר אחר אבל באותו המחוז, כך שההשפעה מתרחבת ומגדילה את האימפקט של העשייה באזור.
3. אנחנו שולחים קבוצות קטנות ואיכותיות של מתנדבים. בכל משלחת יש עד שמונה מתנדבים בוגרי פיקוד / קצונה בצבא. כל מתנדב מקבל תחום אחריות במשלחת אותו הוא מוביל מתחילתו ועד סופו.

שמעתי שיש עוד זכרונים במיזם הזה. שתף.

כרגע נמצא איתי כאן יהונתן בראל, אנחנו חברי ילדות מאז גיל 8. הוא חלק בלתי נפרד מהמשלחת ואחראי על כל תהליך שיפוץ בית הספר עצמו. בנוסף, לפני שבועיים הייתה איתי פה אחותי שירה בת ה-12. היינו ביחד בכפר במשך חמישה ימים והיא אפילו בילתה יום שלם עם התלמידים בבית הספר המקומי.

לקחת את אמא שלך, אחותך וגם את סבא לכפר באפריקה? שתף את הקוראים בחוויה..

לפני המשלחת הזו הגיעו איתי לכפר אמא, אחותי וסבא שלי. מבחינתם וגם מבחינתי זו הייתה חוויה מאוד מאוד משמעותית. כל התהליך שהמשפחה שלי עברה איתי בשנתיים האחרונות היה רק מסיפורים. להגיע לכפר ולחוות את הסיטואציה היה מאוד מעצים ומשמעותי בשביל כולנו.

סנדי עם נשים. צילום: עידו ארד
סנדי עם נשים. צילום: עידן ארד
איך תושבי הכפר מקבלים אתכם?

התושבים בכפר והממשלה המקומית מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. הם מאוד מאוד מעריכים את העשייה שלנו ואת הפרויקטים שאנחנו מובילים. זה מגיע לרמה שאנשים מסתובבים עם דגלי ישראל. כל העשייה של העמותה היא בשיתוף פעולה מלא, לא היינו ממשיכים בעשייה אם התושבים לא היו רוצים אותה או לא היו מקבלים אותנו כמו שקרה עד כה. בכל בוקר כל ההורים של הכפר מגיעים לשעתיים עבודה משותפת איתנו וזו התרומה שלהם לפרויקט.

אסיפת בית ספר צילום: עידן ארד
אסיפת בית ספר צילום: עידן ארד
"עניי עירך קודמים". מדינת ישראל לא בתקופת השיא שלה, לא חשבת על מיזמים כאן ממש קרוב אלינו למשל בג׳סר אל זרקא?

קודם כל זו סוגיה שמעסיקה אותי ואת העמותה רבות. הרבה אנשים שואלים אותי מה עם "עניי עירך קודמים?", אני מאוד מסכים עם האמירה הזו. אני חושב שאנחנו בעמותה נמצאים בסיטואציה ייחודית. המצב בכפרים מאוד מאוד חמור, אנשים חיים בתנאים שלא ראויים למחיה בשנת 2022. בלי מים זורמים, חשמל וכו'.
הקלות היחסית שבה אנחנו יכולים להשפיע, לשנות ולהציל חיים היא מאוד משמעותית. כל המתנדבים בעמותה התנדבו ופעלו בארץ גם לפני הצבא, שירתו שירות משמעותי וימשיכו להתנדב ולהשפיע בארץ גם אחרי המשלחת. אני חושב שהתרומה בכפר לא סותרת את העשייה בארץ אלא היא מקבילה לה ונותנת למתנדבים ולי קצת פרופורציה לחיים שלנו בארץ.

מה החלומות שלך?

החלום שלי הוא שבעוד 10 שנים ייבנה מודל במחוז שיעתיק את צורת העבודה של העמותה וירוץ לבד בכל 200 בתי הספר במחוז.

כיצד הציבור יוכל להיות שותף במיזם החשוב והמרגש ולעזור לעמותת אפריכאן?

כרגע אנחנו עמותה מאוד צעירה וקטנה. יש לזה המון יתרונות וזו חוויה בשם עצמה. עם זאת יש המון אתגרים ובראשם האתגר הכלכלי.
אנחנו עובדים קשה על גיוס כספים לטובת המשלחות שעתידות לבוא. חשוב לי להגיד שכל התרומות שנכנסות לעמותה הולכות בשלב זה באופן ישיר לכפר עצמו. כל חברי העמותה בהתנדבות והמתנדבים במשלחות משלמים על כרטיסי הטיסה והשהות שלהם בכפר. האימפקט של התרומה עצום.
כל שקל משנה ומשנה חיים.
לדוגמא – 50 שקלים מממנים תלבושת אחידה לתלמיד שלא הולך לבית ספר כי המשפחה שלו לא יכולה לקנות תלבושת. פרויקט מים נקיים לכפר שעשינו במשלחת הראשונה עלה לנו 6000 ₪ וסיפק מים ראויים לשתייה לכ-6000 איש.
המשמעות של זה היא שכל שקל אחד שאנשים מחליטים לתרום מספק מים נקיים לעוד תושב.

ברז מים צילום עידן ארד
ברז מים. צילום עידן ארד
תרומה לקהילה וערבות הדדית. ספר על עשייה נוספת שלך ומאין זה בא לך?

אני חושב שכל חברי המשלחת ואני מביאים לידי ביטוי כלים שרכשנו בהתנדבויות קודמות ובעיקר בצבא.
מיומנויות כמו הובלת תהליכים, עשייה של מספר דברים במקביל, התנהלות עם משאבים מוגבלים, התמודדות עם אירועים בלתי מתוכננים והסתגלות לסיטואציה כל אלו דברים שלמדנו בצבא.


רפי רייקר. צילום: עידן ארד
רפי רייקר. צילום: עידן ארד

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

דייט עם אורלי אלקלעי – בקדמת התקשורת הישראלית

עיתונאית מוכשרת, אמיצה ופורצת דרך המסקרת במסגרת תאגיד השידור הציבורי ככתבת המשטרה והפלילים. ככתבת חשפה את פרשת פרשות מפורסמות וסיקרה בין היתר את אירועים מכוננים. בשנת 2004 זכתה בפרס רשות השידור על שם אילן רועה. שנים שאני עוקבת בהתפעלות ובסקרנות אחרי עשייתה פורצת הדרך של אורלי שמסקרת מגוב האריות באומץ, קור רוח את האירועים הכי הקשים במדינה, ממה היא קורצה?
קבלו את הדייט המרתק

קרא עוד >

כי האדם הוא השדה – דייט עם אריה זיתוני

אריה זיתוני ראש מועצת בנימינה לשעבר, איש ציבור עתיר זכויות וזה שעשה מתיחת פנים למושבה המנומנמת, הקים שכונות, גנים ואת בית ספר אמירים, חתום על פרויקטים רבים לטובת החינוך והספורט ועוד עשייה מבורכת.

קרא עוד >

ציור החיים – מיכל כהן אלדן בדייט עם יצחק פרנברג

יצחק פרנברג מוכר כשף והבעלים של בית קפה iz Cafe ומהיום גם כצייר. הוא נשוי לליאת ואבא מסור לשלושה ילדים : עדן, נהוראי וניתאי, מתגורר בזכרון יעקב.
סטורי טלר כריזמתי בדיוק כמו הצילחות המרהיב שלו, הוא מגיש את סיפור חייו, מתובל במילים בצרפתית עם קורטוב של מבטא שנותר ובעיקר ניכרת התחושה של סיפוק וגאווה ונוסטלגיה מעיר האורות שהעניקה לו את המישלן הוירטואלי – הילד משכונת רמת צבי ועד השף והצייר המוכשר.

קרא עוד >

דייט עם רז שמואלי – הישראלית היפה

רז שמואלי, בת 31 גרה היום בתל אביב, זמרת יוצרת. את תחילת דרכה המוזיקלית החלה בצבא בחיל החינוך לצידן של רוני דלומי ומשי קליינשטיין. לאחר שהשתחררה רז ביקשה להשתמש בפלטפורמת הטלוויזיה כדי להגיע לחשיפה, השתתפה בעונה הראשונה של The Voice ואף העפילה לגמר בתור המתמודדת המובילה בנבחרתו של אביב גפן והפסידה את הבכורה לקטלין רייטר.

קרא עוד >