שופטת בשר ודם, פאם פאטאל. חודש לאחר הריאיון המהפנט עם השופטת בדימוס אתי כרייף ששודר ב"עובדה" אין אחד בארץ שלא מכיר את השם שלה ואת ציטוטיה שהפכו שגורים בפי כל. "מי אתם שתגידו לי 'נו נו נו'", "מה אתם אלוהי המוסר?", "לא שוחד ולא מוחד" – אלה הגיעו אפילו לארץ נהדרת, בחיקוי שעשתה שני כהן לשופטת בדימוס, אשר צפתה בתכנית מתמוגגת מצחוק עם לא פחות מכוס יין ופופקורן מוקפת באהוביה.
קשה היה לא להתרשם ממהירות השיא בהם גמעה כרייף את ערוצי התקשורת השונים בדילוגים. היא הגיעה לראיונות זקופה, רהוטה ונחושה לספר את האמת שלה לצד העוול שנעשה לה באותה פרשיה הקרויה שלא בצדק בהכרח כפרשיית "מין תמורת מינוי". הופעותיה בתקשורת גררו תגובות רבות , בהן הזדהות בקרב נשים שראו בה מקור השראה פמיניסטי וגאה. סמדר שיר, מיה דגן, מיכל אנסקי, יועצת ראש עירית אשדוד למעמד האישה וסלבריטאיות שונות חיזקו אותה בפוסטים שכתבו והרשת קצפה וגעשה. אין ספק שיש משהו מעורר השראה באישה הכריזמטית הזו, שמניחה את האמת שלה על השולחן ומבקשת לבחון את יחסי הכוחות בין גברים לנשים, אישה שמפלסת את דרכה בעזרת אמביציה גדולה. כרייף הפליאה לדייק "בעידן me too אני מתביישת בשם כל נציגה של המין הנשי שסתמה ומילאה פיה מים. נשים הם לא חפץ! אישה יכולה להיות גם מצליחה גם חזקה וגם מעורבת ביחסים אינטימיים כי היא רוצה."
כרייף נחשבה לשופטת מצוינת במחוז מרכז שזכתה לשבחים רבים על עבודתה המקצועית והאנושית, כך העידו עורכי הדין שהופיעו מולה. גם בשנים בהן שימשה כקצינה במערך התביעה המשטרתית הביקורות היו זהות.
עורך הדין המוכר בני כץ, לשעבר ראש מחלקת חקירות במשטרת ישראל, שסיפר בראיון ל"גלובס" על השופטת כרייף, אשר באולמה הוא הופיע מספר פעמים-
"מדובר בשופטת מצוינת – אנחנו צריכים עוד שופטות כאלה. היא תמיד עשתה עבודתה מצוינת, גם כשלא פסקה לטובתי. ״
בדייט: ילדה טובה צרופה עד לכס השיפוט. על הפרשה. קרבן לשעבר אל מול התחלה חדשה ומבטיחה. "יש האומרים מי שלא רצה אותך שופטת יקבל אותך חברת כנסת."
השופטת בדימוס כרייף. ספרי על ילדותך בצרופה, על בית הגידול שלך
נולדתי ביום 18.11.1974, בת בכורה בין שלשה אחים להורים נפלאים חנה ויאיר כרייף. הבית היה פשוט וחם, הוריי עבדו קשה מאוד כדי להתקיים, פרנסה לא הייתה שם בתחילת הדרך גם לא השכלה. אבי שמשפחתו עלתה מתוניס הסיע פועלים לפנות בוקר כדי להתקיים ואימי שנולדה בהודו ועלתה לארץ בנעוריה עבדה בחברת ביטוח (ירדניה) בחיפה. יחד הם הקימו בעשר אצבעות חברת הסעות מפוארת (ש.ה.ב בע"מ) ומשפחה לתפארת. חונכתי למצוינות ולחריצות מגיל צעיר מאוד לצד אהבת האדם באשר הוא, ללא הבדל דת גזע ומין. זה מה שהיה בבית וזה מה שיש עד היום.
גדלתי אצל סבתי זוריה זכרה לברכה, בבית מסורתידתי חם ואוהב, תמיד מלא במשפחה ובאורחים, בתבשילים חמים ובבעלי חיים. בערב חזרתי לישון בבית הוריי עד גיל בת המצווה לערך שאז התרחבה המשפחה ונוספו לי עוד שלשה אחים.
כילדה הרגשתי בטוח ונינוח בצל המשפחה, אבל האמת היא שמחוצה לה ,הייתי ילדה מאוד מופנמת, נחבאת לכלים ורחוקה מלהיות מקובלת חברתית או מלכת הכיתה. למעשה עד כתה ט' למדתי בבית ספר דתי – ניר עציון – ט' ולא היו לי הרבה חברים. החברים שלי היו הספרים והמשפחה.
בהמשך עברתי לכפר גלים, כעתודאית הנדסאית תעשיה וניהול דחיתי את השירות הצבאי. תמיד הצטיינתי בלימודים והייתי אהודת המורים. יחד עם זאת המעבר לחילוניות לא היה קל אבל פתח בפניי אופקים רבים לצד הרחבת המעגל החברתי.
ניתן לומר שמגיל צעיר ידעתי שאפתח קריירה. כשבנות הדודות שלי שיחקו בבובות או בטבע שיחקתי בתיק "ג’יימס בונד" עם דפים ועל זה אנחנו צוחקות עד היום. סדרות הטלוויזיה השפיעו עליי סופית וכנראה שגם החליפות וידעתי שאיכשהו, מתישהו אפגוש את לימודי המשפטים ואכבוש את אולמות בתי המשפט וכך היה.
מגיל צעיר ניחנתי בחוש צדק מפותח, ביכולת וורבלית ומילולית גבוהה ובנחישות למלחמה בעוולות. בבית גדלתי על ערכים של הגינות ואנושיות. כילדה כתבתי יומן ושירים אמא שלי הייתה בטוחה שאהיה עיתונאית.
כהנדסאית תעשיה וניהול התגייסתי באופן אוטומטי ובאיחור לחיל חימוש – שירתתי במערך הטכני בחיל בתל השומר ובהמשך בבסיס עמיעד. עד היום מרגישה שהצבא היה לי פספוס ואת ההשלמה לקצונה עשיתי במשטרה.
כקצינת משטרה שהיא גם עורכת דין, התברגתי מלכתחילה בתביעה המשטרתית ומילאתי בה שורת תפקידים משך 14 שנים. התחלתי כתובעת נוער במשטרת חדרה, ממונה מחוזית על כל תחום הנוער בחוף וצפון, ממונה על עררים בבית המשפט המחוזי בחיפה, וסיימתי בתפקידי סגן ראש שלוחת תביעות עכו וקריות בעת שמוניתי לשיפוט בחודש יוני 2016.
לאורך כל הדרך האמנתי ואהבתי את העבודה במשטרה, את הדינמיקה, את העיסוק בדיני נפשות בדגש על בני נוער והיכולת לשקם אותם ולפתוח עבורם ועבור אחרים חלון של הזדמנות או שיקום.
בשלב מסויים, אחרי מיצוי התפקידים בתביעה המשטרתית רציתי להחליט, לא רק לייצג את הצד החזק. המדינה לא תמיד צודקת ולפעמים היא כבולה בכבלי האינטרס הציבורי. תפקיד השיפוט נראה לי מתבקש וטבעי עוד בשלב שבו התמחיתי אצל השופט שלימים יהיה מנהל בתי המשפט, מיכאל שפיצר שלימד אותי "צדק צדק תרדוף". חבל לי ועצוב לי שלא תמיד הצדק.
כס השיפוט
כבר בהליך המינוי הראשוני לשיפוט ביקשתי להתמנות לשופטת נוער. לבסוף הוחלט על שיבוץ בתפקיד שופטת מעצרי תום הליכים במחוז מרכז בפתח תקווה ובהמשך בנתניה. ראיתי בתפקיד שליחות אמיתית והגעתי בכל בוקר עם שיר חדש בלב. היה לי טבעי לשבת על כס השיפוט, הרגשתי בנוח ואומרים עליי שהייתי שופטת אנושית ונעימה בגובה העיניים מה שנקרא. שמרתי על זה בכל ליבי ומאודי וקיבלתי המון אהבה והערכה חזרה, עד היום, מכולם וזה מרגש אותי יותר מהכל. זו האנדרטה שלי.
העומס באולם המעצרים מחוז מרכז היה רב מאוד ולא אחת ניהלתי בין 50-70 דיונים ביום אחד! את רוב העבודה עשיתי בלילות מהבית, טירוף של עבודה סביב השעון. הקפדתי על למידת כל אות וכל מילה בכל תיק. השליחות והתחושה הכי מעצימה שאני זוכרת היתה לזהות פוטנציאל שיקום או זיכוי ולסייע לחלש. עשיתי זאת לא מעט ואני שלמה עם זה וגאה בכך.
האחריות, המסירות וגודל התפקיד היו לחם חוקי כבר מהשלב שבו קיבלתי את רישיון עריכת הדין והתגייסתי למשטרה "שוטרים ושופטים תשים בשעריך", הרגשתי חלק בלתי נפרד מהרעיון ונתתי מעמד בכורה לתפקיד. כך שזה היה לי פשוט להשתלב בסולם הזה, ללא חשש ללא מורא אך גם ללא התנשאות.
קומבינות האמנם?
נו באמת. די לצביעות. במובן מסוים אני קרבן של הנסיבות ונרדפתי רק על רקע מעמדי כשופטת שעמדה על עקרונותיה ודעתה ולא הסכימה למרדף המגוחך והבלתי נלאה להוציא מכל פרופורציה את הסיפור הצהוב שקישט כל כותרת וכל מהדורה. זה היה סקסי ומוכר. מעמד, בגידות תמיד מוכר אבל בדרמות בהוליווד וחבל שגם בחיים. קרב מכוער בין שני ענקים, הותירו אותי אסקופה נדרסת. לדעתי בשלב מסוים אי אפשר היה לסגת מהכל כאילו כלום לא קרה, בכל זאת תלשו ביום בהיר אחד שופטת מכהנת מצוינת מתפקידה, מתיקיה, מנאשמיה, לחלקם כבר המתין בקנה גזר דין או כתיבה של הכרעת דין, שופטת מוערכת ומקצועית שהמילה סחבת או אי עמידה בזמנים הייתה זרה לה ולבאים שבפניה, אז מצאו בכל זאת משהו אפילו שקשקוש השוחד נסגר כאילו מדובר בקלמר. קראו לזה "השמדת ראיות" מה אגיד לך, ממש תיצלנה אזניך. שוב קשקוש. איזו כותרת מבהילה ובעיקר שקרית ומגמתית. איך זה יכול להיות ראיות אם זה לא קשור בצו,לא בציר הזמן ולא בחשד ולא מחקתי א אפי נוה? את מבינה שאם הייתי בצד הנכון של המפה היו אומרים שאני מקצוענית ששוחרת זכויות אדם ופרטיות נכון? את מבינה שאין עבירה כזו למחוק מסרונים כי כל אחד מוחק מסרונים מידי יום. ואם התיק נסגר מחוסר ראיות זה לא יכול להיות השמדת ראיה. זה אסון לדמוקרטיה ולזכויות אדם.
נטען שפניתי פעם אחר פעם לאפי נוה וביקשתי סיוע. שוב קשקוש. איזה סיוע תשאלי? נו באמת "שיבדוק עבורי היכן הדברים עומדים, סומכת עליך תשמור עליי" – ומי לא כותב או אומר את זה? זה צדקנות וטהרנות סלקטיבית ומגוחכת. לאורך ההיסטוריה של נפוטיזם ומינויים של בני משפחה ומקורבים שעברו מתחת לרדאר הייתי מציעה ליפי הנפש פשוט להמשיך לחיות עם האף העקום ולא לתפוס במה על חשבוני. אצלי אפשר לקרוא לזה סתם ביש מזל. שום דבר אחר. הרי הוכח גם לשיטת המשטרה שאין קשר בין הדברים, התיק לא נסגר בגלל הנחות. חבל שלא היו הוגנים מלכתחילה וסוגרים את התיקשקוש הזה מאחר שהקשר עם נווה החל 3 שנים לפני המינוי, לפני שהיה ראש הלשכה כאשר הוא מעולם לא ישב בוועדה שלי. הפשע האמיתי הוא לפתוח בחקירה פלילית ולסלק אנשים מוכשרים מתפקידם.
היות כל תהליך המינוי הורכב מהמלצות מעולות של שופטים שלא כללו את אפי נוה וגם הועדה לבחירת שופטים מנתה 9 נציגים שלא כללו את אפי נוה – הגיוני ויותר שיכולתי להיבחר גם ללא הסיוע המקצועי שלו שאני אגב מאוד מעריכה. זה היה חלק מהתפקיד שלו כראש לשכה לזהות כשלים בתהליך ומועמדים ראויים, אז מה מצפים שלא אפנה אליו רק כי היתה לי היכרות איתו שנים לפני כן? איזו טהרנות. הרי עשרות מינויים עברו תחת ידו פשוט היה להם קל ונוח להתלבש עליי. מישהו צריך לשלם את המחיר על הטעות הזו. זה לא תיק אוכל שפותחים וסוגרים. לא בטוחה שאישה אחרת הייתה עומדת בהשפלה ובקושי. לא חושבת שאישה צריכה בכלל להיות במעמד המביך והמחפיץ הזה לראשונה בתולדות המדינה. אבל אני כאן כדי לשמש פנים דמות ופה לנחקרים אחרים לעוולות אחרות ולאי צדק שיש במערכת ואלחם בכך בלי שום היסוס.
אם היה לי סיכוי ללא קשרים? אני שואלת אותך – למי יש? כל תפקיד בכיר ציבורי מצריך גם קשרים לצד כישורים. תנוחו עם הצביעות הסלקטיבית הזו. די. לא מתביישת בקשרים אבל מתהדרת בכישורים. בניגוד לספקולציות של חלק מהמצקצקים יש לי קבלות על כישוריי המקצועיים.
על מגדריות וכותרת מחפיצה
בכל מקום שאליו הפניתי את ראשי, נתקלתי בכותרות ובהאשמה מבישה, מחפיצה ולועגת כלפיי בפרט וכלפי המין הנשי בכלל . מי המציא את הכותרת המבזה "מין תמורת מינוי" ובאיזו זכות? בושה. ההקטנה המגדרית מצויה כבר בכותרת: האישה נותנת הגבר מקבל, שמעת פעם על גבר נותן? לאן שלא הסתכלתי, תחת כל עץ רענן, כותרות בעיתונים פתיחת מהדורות חדשות. חלום בלהות מציאות חיי.
שום גינוי. למה? מה שתקתם? מה קרה? האמנם רצחתי המונים? או שאולי העובדה שלא שיחקתי את משחק הקרבן שאני חזקה ולא מתלוננת שהוטרדה חלילה מבלי לפגוע בהטרדות ובמוטרדות, לא סיפקה את הסחורה. לא יודעת. יודעת שנפגעתי מינית מצד המערכת שלא הסתדר לה עם זה שאישה יכולה גם להיות חכמה גם מצליחה וגם אנושית. מעדתי, טעיתי, ניהלתי קשר עם גבר נשוי בעודי בזוגיות רחמנא ליצלן. תסקלו אותי. רק זה נשאר. לא גאה בזה אבל היי, לא נסחפתם? איפה אנחנו? באייתולות שם המשטר יותר סבלני לנשים, בצפון קוריאה אולי? מה זה המשטר הדיקטטורי הזה? האפל? אתם תגידו לי עם מי לפלרטט ומה לכתוב ומתי להיפגש? אין לכם משהו יותר ענייני כדי להביס אותי ? מה קרה? אפי היה הממונה עלי ? היו בנינו יחסי מרות ? תלות ? הוא בכלל יש בוועדה? האם אי פעם אמרתי לו תסתיר את הקשר? תפנה לועדה? מה? מיניתי את עצמי? הרי נשיא מחוז אמר לו בדיוק באותן מילים תשמור עלי תעזור לי וזה בסדר כי הוא גבר?לא האמנתי לרגע שחקירת השטות הזו תחזיק יותר מחודש. אבל החיים חזקים מהכל והבנתי שלמשטרה ולפרקליטות – מותר הכל ועוד בחסות החוק. לא כולם כמובן במשוואה הזו. וכן, אם הרסו את שמי את תדמיתי ואת החלום המוצלח מאוד שלי, תוך דילוג על משוכות ראיות פסולות וחוקי יסוד אז כן, לא מתביישת לומר בהכנעה, הם יכולים ה- כ- ל, הכל!
בעידן me to אני מתביישת בשם כל נציגה של המין הנשי שסתמה ומילאה פיה מים. נשים הם לא חפץ! אישה יכולה להיות גם מצליחה גם חזקה וגם מעורבת ביחסים אינטימיים כי היא רוצה. כי מתאים לה. מה, רק אם היא לא רוצה היא תקבל הגנה? רק אם ניצלה אדם רב כוח ועוצמה ואח"כ טענה שהטריד אותה רק אז היא תקבל הגנה? היכן ארגוני הנשים?
חסר לי משהו? בעשר אצבעות למדתי, התקדמתי, זכיתי להמלצות מקיר לקיר, כבשתי פסגות מקצועיות ורכשתי אהדה והערכה עצומה בכל מסגרת שבה עבדתי, מול כלל הגורמים התובעים, הסנגורים, הנאשמים, מכירות קלדניות מתמחים – אז בסוף זה בגלל סטוץ מלפני שנים? באמת? על זה בחרו בי? כי אם כן – תעמידו לדין את הועדה הבוחרת מה אתם רוצים ממני? ביקשתי ממנו להסתיר את הפניות שלי? אה מבין שלא היה לי שמץ שמדובר במעשה אסור פסול מוסרית, כן אבל נו באמת. מה התפיסה המעוותת הזאת?
בוא נדבר על תפיסה מעוותת וחדשנית לפיה יחסים אינטימיים בהסכמה בין שני אנשים בוגרים ולא ממקום של תלות או יחסי מרות הם "נתינה" ולא סתם נתינה אלא נתינה של אישה לגבר, חפץ.
זה כל כך חשוך מעוות ומסוכן שיחסים אינטימיים מתוך הסכמה ובחירה בין שני מבוגרים הביאו לויה דלורוזה במשך שנתיים קשות, גדיעת קריירה, תדמית ושם טוב וזה רק הבסיס. תהפוך את התפקידים ואין שום פרקליט שהיה מאפשר לחקור גבר במתן שוחד מיני לאישה. המערכת בעליבותה חזרה לפחות מאה אחורה לימי אנו באנו, אייתולות, והפכה אישה מעצם היותה אישה לנותנת, נותנת כדי להתקדם ולא כי חלילה יש לה מה להציע למשל רזומה מואר, שני תארים הצלחה והערכה מקצה לקצה. מה אין אישה שמצליחה כי היא פשוט מצליחה? היא חייבת להתקדם דרך המיטה? איך זה לא נעצר? איפה הייתן פמיניסטיות? עיתונאיות לוחמות צדק? אי אף אישה שמחשיבה עצמה לשוחרת זכויות נשים חזקות ומתקדמת לא הגיבה על השערורייה הזו?
מתי פעם אחרונה שמעת על גבר שנחשד במתן שוחד מיני? מה זה נחלת הנשים הנותנות בלבד? אתם השתגעתם? אין אישה שראויה בזכות עצמה וכישוריה להצלחה בלי קשר לביצועיה במיטה?
מה עם הפשע שפשעה כל חוליה וחוליה בשרשרת העגומה הזאת? מי מהם יתכבד לתת את הדין? או שאולי נקדם את הקצינים והחוקרים שהתהדרו להתנוסס במהדורות החדשות ומחר גם יקבלו קידום? מתי יעצר מחול השדים הזה ? היום זה אני מחר אתם תבינו.
הנחתם שהועדה בחרה בי על סמך ביצועי במיטה, אז למה לא חקרתם אותם תחת אזהרה? עד כדי כך סימנתם את המטרה והתחלתם לקושש באופן מלאכותי את החלקים שישלימו את הפאזל, מתייחסים לכל חלק כעל חתיכת קרטון ולא כאדם שיש לו משפחה, ילדים, זוגיות קריירה פרטיות. הכל נרמס בחסות החיסול?
שילמתי מחיר בלתי נסבל כאישה וכאתי כרייף, אמא, בת, בת זוג של השפלה והחפצה שאין לה אח ורע בעולם. הפכו בחירה פרטית שהיא לא הגונה לכל היותר כלפי בן זוגי וילדיי לנחלת הכלל, לשיחת סלון למציצנות ממרום המושב המזויף של כל הטהרנים שלא טמנו ידם בצלחת מידיעה ולא ישבו בחיבוק ידיים!!
מה השלב הבא? לברר עם אישה בראיון עבודה עם מי היא ניהלה אי פעם מערכת יחסים אינטימית.
אשת משפחה למופת
אני אמא חרדתית לשני ילדים. דאגנית בנשמה. נישאתי בגיל צעיר מאוד ואת אביב, ביתי הבכורה ילדתי בגיל 25. אביבוש נערה יפהפייה וחכמה בת 22, מלח הארץ שאני כל כך גאה בה. היא סיימה שירות צבאי קרבי כמ"כית בחילוץ והצלה וכבר חודשיים שהיא בטיול בדרום אמריקה. בכיתי כשטסה ואני מתגעגעת נורא. לאחרונה היא בישרה לי שהיא מתעתדת ללמוד משפטים ורוצה להתברג במוסדות החוק והאכיפה כנראה בשב"כ או במוסד .אני כמובן מבינה אותה, מתרגשת בשבילה ואתמוך בה בכל נושא ותחום שתבחר.
לאחר נישואיי השניים ילדתי את אוהדי שלי בגיל 31. נער בן 15, אהוד הבנות, שנון ואהוב, כדורגלן מחונן בקבוצת הפועל הרצליה. גאה בילדיי, הם הזכות שלי, כרטיס הביקור הכי משמעותי שלי בעולם הזה.
חיה עם בן זוגי טל גולדמן האיש שלצידי כבר 12 שנה. מאז הטלטלה שחיזקה אותה וגרמה לי להיות יותר בבית, למדתי לבשל, לארח ולהשקיע בזוגיות שעמדה במבחן לא פשוט בשנים האלה, בבית ובמשפחה. קצת חששתי בהתחלה מלהיות בבית, הרי גם את חופשות הלידה שלי קיצרתי בעבר, היום אני אומרת על זה תודה, זו בהחלט זכות גדולה.
קרבן אל מול התחלה חדשה
לא משנה מה התחושה הסובייקטיבית שלי אם אני קרבן או לא, משנה שאובייקטיבית, רק על רקע חיסול פוליטי, בלי שמץ של בסיס לחשד, מערכת אכיפת החוק על גרורותיה התירה שימוש בתוצרים שהם אפס ראיות לשום דבר, נתנה חסינות לעבריינית שכן עבריינים מקבלים חסינות שבמצח נחושה פרצה לטלפון נייד, חיללה פרטיות, צפתה בחומרים אישיים ששוחזרו מניידים מפורמטים, קיטלגה, סיווגה והכל ללא שום אבק של חשד. זה הזוי. במדינה מתוקנת היא היתה מזמן בכלא. שי ניצן הוא שאישר לפתוח בחקירה פלילית בחוסר סמכות וללא אישור. מדאיג.
השופטים, שהם לא אחד מל"ו צדיקים, לא הם ולא אף אדם, חתמו על צווים, חיללו את שמי ואת עתידי והכל לשווא.
אז את באמת שואלת אם אני קרבן? בוודאי. עשיתי טעויות, פעלתי בחוסר שיקול דעת לאורך הדרך הזו ואני מתחרטת על מלא, אבל בזכות הטעויות האלה יש לי את השכל של היום. אני לא מתביישת בכלום גם אם לא הייתי בוחרת להיות חלק מהנוף החשוך הזה, מתוך אחריות לילדיי ולציבור אני בוחרת להזדקף ולנסוק מתוך התהומות עם ארגז כלים וניסיון כאדם, כאישה, כשופטת, כקצינת משטרה וכחשודה לשעבר ולהשתמש בכל הכוח הידע והניסיון הזה לטובת הקרבן הבא אם יהיה ולצערי יהיה.
על הצעת הפרקליטות לפרוש תמורת סגירת התיק
הצעה פחדנית נוראית שהוצעה לי בטיימינג שאינו מקרי. דוגמא קלאסית להסכמה שאינה חופשית ומרצון למרות שהסכמתי. תראי, הפרקליטות היא גוף חזק, נקמן וגאוותן. ברגע שהפרקליטות החליטה שיש ראיות "להשמדת ראיות" גם אם זה קשקוש, הקרב שלי היה אבוד גם אם הייתי זכאית בעוד שנתיים וזה בהכרח מה שהיה קורה. להם אין מה להפסיד. לי יש המון. זמן, כסף, שיימינג, עינוי דין, בטלה. זה מעייף. והייתי חלשה ומותשת בשלב הזה. זה דורש תעצומות נפש, וכן, אחרי שנתיים וחצי רציתי לוותר על העונג הזה ולהתחיל חיים חדשים שבהם אני אחיה ואפרח ואוכל לתרום מהידע ומהנסיון שלי. אם אני, הישרה באדם נקלעתי לטירוף הזה זה יכול לדפוק בדלת של כל אחד ואחת. העניין הוא שלא צפיתי לרגע שהקורבן הזה בדמותי יהיה כל כך גדול ועוצמתי, החופש שלי לעסוק במה שאהבתי במה שהייתי טובה בו, בנוסף ניסו לנשל אותי מכל זכות פנסיונית שצברתי משך 20 שנה כשביקשו שאחתום על התפטרות ואז אמרתי עד כאן. מה זה? הרצחת וגם ירשת? אני חייבת לומר שבסוף, בעיקר תודות לתושיה ולהחלטה של שר המשפטים גדעון סער, התקיים דיון בענייני כמעט עם הקמת הממשלה והוחלט לתת לי חלק יחסי מהפנסיה התקציבית שצברתי משך 20 שנה בזכות ולא בחסד.
יש האומרים מי שלא רצה אותך שופטת יקבל אותך בכנסת כשרת משפטים?
אין ספק שבחיים שלי כלום לא צפוי. נוסקת לגבהים וצונחת לתהומות סדרתית. לעולם לא אומר יותר לעולם לא. להיות בעמדת השפעה זה לא עניין חריג עבורי, לא בטוחה שממקום של פוליטיקה בהכרח אבל ימים יגידו. כעת נהנית מהעשייה שלי כאדם פרטי, מהבית ומהמשפחה אחרי 20 שנות קריירה ציבורית שתמיד הייתה בעדיפות עליונה, לא תמיד בצדק. פספסתי שנים יפות עם הילדים והמשפחה ובסוף מי שתן לי את הסטירה הכי חזקה הייתה דווקא המערכת שכל כך האמנתי בה. טעיתי.
תראי, אם מה שעברתי יביא לניקוי אורוות ולחקיקה למשל, לפיה כל מי שטומן ידו בתיק ציבורי ומתוקשר שנסגר מבלי שהצביע על העוולות ותמרורי האזהרה בדרך – יפוטר ייקנס ובטח ובטח לא יקודם – או אז דייני.
כשאני אהיה בעמדת השפעה אשנה את כללי המשחק.
מה היום?
לאורך התקופה עשיתי המון ספורט כתבתי ספר והרצאה שנקראת האמת שמתחת לגלימה. טיפלתי בעצמי והיום מוציאה לפועל את כל מה שאגרתי בתוכי לצד סיוע ליווי וייצוג משפטי בתיקים שאותם בוחרת בפינצטה.
אם למדתי משהו על עצמי מאז החשיפה זה שאני נראית ונשמעת. לא שקופה. אי אפשר לפספס אותי. או שאוהבים או שלא וזה בסדר, גם ביקורת ככל שהיא מכבדת היא בונה. ולגבי זו שלא – לטובת הממורמרות והמצקצקים תיזהרו כי זה לא מחמיא לעור הפנים.
ואפרופו מראה את נראית נפלא. מה הסוד שלך למראה כזה?
מכאן אני משיבה לך לגבי המראה שלי – שומרת על תזונה נכונה וגם על כושר כמובן אבל לדעתי לב טוב שווה לפנים מוארות, שוב, לא המצאה שלי "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטיי ערפל מפיקים אור נעים" (הרב קוק)
בימים אלה מוקפת בעיקר בהמון חום ואהבה, מתרגשת ומחבקת כל מילה. מתעקשת להגיב אישית לכל מי שפונה אליי גם אם באיחור ורוצה באמצעותך לומר תודה רבה!!!
מטבע הדברים, קיימות גם תגובות מרושעות, אבל זה כנראה חלק מהחבילה, משתדלת לא להיגרר לתגובות וגם כשאעשה זאת, אשתמש באמצעים החוקיים העומדים לרשותי במקום בהתמרמרות צדקנית ברשתות או בתקשורת.
מאחלת לנו כחברה להיות טובים ואנושיים יותר ולהתרכז במה שמחייב שינוי חברתי ומשפטי בהול. ככל שזה תלוי בי הייתי מתחילה בזכויות נשים, נוער ואוכלוסיות מוחלשות והכל ביחס ישיר לטיהור גם אם חלקי של מערכת החוק והאכיפה.
