דייט עם מיכל גולדן המובילה מהפכה שמחה לטובת חיבור של נשים לגופן

מיכל גולדן יזמית חברתית, מובילה מהפכה שמחה לטובת חיבור של נשים לגופן, לחוזק ומסוגלות, לקהילה, לשכנות ועוד. רצה כעיסוק, תחביב ודרך חיים. "התשוקה שלי מאז ומעולם הייתה ונשארה לשנות את העולם. אחרי שהבנתי שזה נורא גדול, התמקדתי בלייצר שינוי עבור נשים, הכלי המרכזי שלי הוא ריצה. הריצה יש בה קסם, היא מאפשרת לכל אחת להתקרב אל עצמה."

מיכל גולדן, פמיניסטית אופטימית, אשה רצה, בת 52, אמא לשניים – אייל בן 21 ונועה בת 19, תושבת בנימינה, הייתה נשואה לשי גולדן, היום היא בזוגיות חדשה.
בשנים האחרונות היא רצה ומאמנת ריצה –

"בגיל 49 למדתי בווינגייט קורס מדריכי ריצות ארוכות. בקורס השתתפנו אני ועוד 3 נשים, יחד עם 18 גברים חסונים ומהירים. אני לא רצה הכי מהר ולא רצה הכי רחוק, הריצה בשבילי היא כלי ליצירת שינוי ואיכות חיים."

מיכל, בעלת תואר שני בלימודי נשים ומגדר מאוניברסיטת חיפה. התזה שלה עוסקת בניתוח תקנוני חטיבות ביניים בישראל, חינוך ממלכתי חילוני ובשאלה: למה בתי ספר עסוקים באורך המכנסיים של ילדות. "התשובה אגב מאד עצובה" היא משתפת – "להלן המסקנה: בתי ספר הפנימו את תרבות האונס וממשטרים נערות. החלק האופטימי הוא שבמקום שיש בו משטור מתפתחת מחאה."

מיכל השתתפה בתוכנית היוקרתית של מנדל למנהיגות חברתית ושם נולדו הפרויקטים שיזמה ואותם היא מנהלת כיום.

"כשהתקבלתי לתוכנית במנדל למנהיגות אזורית, היה לי ברור שהפרויקט שלי קשור לנשים וריצה. תהליך הקבלה למנדל הינו תהליך ארוך של מיונים. עברה כמעט שנה מהרגע שהתחלתי את התהליך ועד שהתוכנית התחילה בפועל. כשהודיעו לי שהתקבלתי לתוכנית, נרשמתי לקורס מאמני ריצות ארוכות בווינגייט. סיימתי את הקורס בווינגייט בשבוע שהתחלתי את התוכנית במנדל. היה לי חשוב להתמקצע בריצה, זו הייתה הרפתקאה בפני עצמה, כי בראש אני לא מחזיקה מעצמי ספורטאית, אני נוהגת לומר שאני אשה רצה."

היא גדלה בחדרה. "מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי שאני לא מבינה את העולם וההוראות עד הסוף. לימים ברור לי שהכל קשור להפרעת קשב שאובחנתי כבוגרת. הייתי ילדה רגישה ולא באמת הרגשתי שייכת למרות שהיו לי חברים וחברות. בבית הספר שמעתי עשרות פעמים את המשפט שיש לי פוטנציאל אבל אני לא מממשת אותו. אפשר לומר שבכל זאת יצא ממני משהו.
גדלתי בחדרה למשפחה של 5 אחים, שתי בנות ושלושה בנים. עם כל הקסם של זה וגם עם המורכבות. אנחנו משפחה גדולה ויש לי אחלה אחים ואחיות. כמו שאומרת הבת שלי – 'איזה כיף לך שאת יכולה כל פעם לשתות קפה עם אח אחר'."

שתפי ברגע הראשון שאת מתאהבת בריצה?

שנים קשקשתי שיום אחד אני ארוץ מרתון, מן פנטזיה שהייתה כל כך רחוקה ממני. ועדיין היה בה שילוב של חלומות שהם מאד מחוברים אלי. כמו האהבה לטייל בעולם והרצון לחיות במקביל לחיי בישראל גם בארץ אחרת. לפני 9 שנים, גיליתי במקרה שאחת מאימהות מהכיתה של הבת שלי הצטרפה לקבוצת ריצה. למחרת הצטרפתי לקבוצה הזו ומאז אני רצה.
להגיד שהתאהבתי בריצה זה לא מדויק. הריצה היא מסע ארוך ופתלתל. פעם זה קשה ופעם זה קשה מאוד.
את מזיעה, לא נושמת, כואבים השרירים, אין לך כוח לרוץ בגשם ואין לך כוח לקום מוקדם בקיץ – אבל! אין על הקסם שקורה לך בגוף ובלב בעקבות הריצה. הסיפוק, האושר והשקט הנפשי – הוא המתנה הגדולה של הריצה.
במחשבה שניה, בשבילי הריצה היא אהבה ממבט ראשון. באותו בוקר שישי שקמתי בחמש ויצאתי לאימון הראשון שלי, תחושת הגאווה והסיפוק על זה שהרמתי רגליים, צרובה בתוכי.

רצות עם מיכל

תחת השם הזה נמצאת כל הפעילות. "המוטו הוא כל אחת יכולה וכל צעד נחשב, אנחנו באנו ליהנות ואנחנו רצות בנחת.
אני יזמית חברתית ואני מחפשת עוד דרכים לאפשר לנשים חופש ובטחון. הפרויקט המופלא של פאן אנד ראן – הוא הדבר הכי משמח שיש – הזדמנות אמיתית לפרגן לעצמנו זמן פנוי. הקסם שקורה שם נולד מהמקום הזה שבו נוצרת אינטימיות בין זרות, אינטימיות שמבוססת על מכנה משותף שהוא הריצה.
הריצה יש בה קסם, היא מאפשרת לכל אחת להתקרב אל עצמה. כל אשה רצה מזיעה וכשאת מזיעה זה לא משנה מה למדת וכמה כסף את מרוויחה. הריצה והזיעה היא דבק שיוצרת קירבה."

מיכל גולדן
צילום: נעה זני
שתפי בעשייה העיקרית שלך היום

'פאן אנד ראן' – חופשות ריצה ביוון. פרויקט משותף לי ולאביטל שוץ, שותפתי העסקית ומאמנת ריצה כמוני.
רעיון החופשה הוא לאפשר לנשים 5 ימים של שקט ותנועה. ב-7 בבוקר אנחנו כבר אחרי אימון ריצה, עושות גיחה לשחייה קלה ומתחילות יום של תנועה והנאה. חופשה שהיא זמן אישי רחוק מהבית ומחיי השגרה. בבית אנחנו אימהות, בנות זוג, נשות קריירה, כאן בחופשה ביוון אנחנו בזמן שלנו עם עצמנו. חופשה שהיא דייט עם עצמך שקורה עם קבוצת נשים.
הסדנא מיועדת לנשים בגילאים שונים, במצב משפחתי שונה, שהדבר המשותף לכולן הוא הבחירה לזמן איכות עם עצמן ולרוץ. מדובר בחמישה ימים שנפתחים באימון בוקר, וממשיכים לטיולים, הפלגות, מים צלולים וטורקיזים, אוכל מושלם, שקיעות מדהימות, אוזו והמון יוונים מסביב.

מיכל גולדן
"פאן אנד ראן" צילום: אביטל שוץ

מועדון 261 fearless ישראל – עמותה שהיא מועדון ריצה חברתי, שכונתי. המאמנות והמתאמנות הינן נשים מהקהילה.
אנחנו נפגשות ל- Meet RUN – מפגש ריצה, אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:30 ליד בי"ס אמירים בבנימינה. המפגש פתוח לכל אשה מעל גיל 18, כל אחת יכולה להגיע ולהצטרף. כל חברות העמותה פועלות בהתנדבות, הפעילות הינה בעלות שנתית סמלית של 261 ש"ח.

המועדון הינו עמותה, שהקמתי, אני אחת מ-14 נשים ברחבי העולם שמנהלות מועדון דומה בארצות שונות כמו אוסטרליה, גרמניה, אוסטריה, אנגליה, ניו זילנד, הרפובליקה הדומיניקנית.

בנוסף אני עבודת במשרה חלקית בשירות לקוחות, אוננקו סטודיו לאופנה ישראלית של שתי מעצבות מוכשרות: אילה עשהאל ונועה שדה הורוביץ.

חברות הועד המנהל של 261 - תמי זוארץ, מיכל גולדן, שני שור תורג'מן, מיכל גולדווסר שדה.   צילום: נעה זני
חברות הועד המנהל של 261 – תמי זוארץ, מיכל גולדן, שני שור תורג'מן, מיכל גולדווסר שדה.  צילום: נעה זני
ספרי על הקבוצה ומה הערך המוסף שלה…

רצות עם מיכל – במהלך 3 השנים לוויתי ולימדתי לרוץ עשרות נשים, בקבוצות ריצה פיזיות ובקורסים דיגיטליים – למי ששכחה הייתה כאן קורונה וסגרים ואי אפשר היה לרוץ. אני מאמינה שריצה היא כלי פשוט, כל אחת יכולה ללמוד לרוץ. ברגע שאת רצה, זו איכות שאת יכולה תמיד לחזור אליה. כל מה שצריך זה נעלי ריצה, לפתוח את הדלת ולצאת לרוץ.

כיום בנוסף לסדנאות ריצה ביוון – פאן אנד ראן ולמועדון ריצה 261 פירלס ישראל, אני מאמנת קבוצה קטנה של 10 נשים אנחנו רצות יחד מעל שנה והאימונים הם של 5-6 ק"מ לאימון.

אני מאמנת רק נשים, מתוך הבנה שגוף האשה ואורך חיי נשים שונה מגברים. יש לי ראיה רחבה חברתית אישית ומגדרית לגבי נשים וספורט, נשים וגופן. האימונים והריצות מחוברים ומתואמים לנשים.
נשים רבות חוששות לרוץ, לא מאמינות שהן יצליחו, מפחדות להיות אחרונות בקבוצה, מפחדות להרגיש לבד בתוך הקבוצה, מתקשות להוציא כסף על עצמן. כל אלה חששות וחסמים של נשים, גם עבור הנסיעות ליוון, גם במועדון וגם בקבוצה שאני מאמנת.
הקסם הזה שקורה אחרי שהן מגלות שזה אפשרי והנה הן רצות, תמיד מרגש אותי. הריצה והחיבור לעוד נשים מייצר מסוגלות וגאווה.

מיכל גולדן
מיכל עם אביטל שוץ, המאמנת-שותפה "פאן אנד ראן". צילום: אביטל שוץ
פעילותך למען נשים במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מבורכת וידועה. ספרי על המרכז ועל עיקר פעילותך שם.
אסטה בשאלה דווקא על נפגעי תקיפה מינית. ספרי על הגברים שנפגעים ועל היקף התופעה?

התחלתי לעבוד במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בחיפה, בסוף התואר השני. בהתחלה כמנחת סדנאות בבתי ספר ולאחר מכן כמנהלת תחום ההסברה.
מרכז סיוע היה לי בית, עבודה ערכית פמיניסטית, משמעותית. כשאת עובדת במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית את הופכת להיות הפנים שמאחורי הקו. בהיותי פעילה ברשתות חברתיות, מצאתי את עצמי הרבה פעמים מלווה ותומכת בנשים.

אחרי 6 שנים עזבתי, כי הנפש נפצעת. לעבוד מבוקר עד ערב עם תכנים של אלימות מינית זו טראומה משנית. בסופו של דבר קיבלתי החלטה שהמהפכה הזו תמשיך על ידי א.נשים אחרים ואני בוחרת להמשיך בעשייה ממקום שמח.
אנחנו עמוק בתוך מהפכה.
מהפכה למיגור התופעה של אלימות מינית והדרך עוד ארוכה. אין ספק שהבת שלי חיה בעולם טיפה יותר בטוח. אנחנו עדות ועדים למהלך הזה של הבושה עוברת צד, שהפוגעים הופכים להיות המנודים (כן, כן אני יודעת שיש עוד דרך ארוכה ואנחנו צועדים צעד קדימה, שניים אחורה). אנחנו חיים בחברה פטריארכלית, תמיד יהיה מי שיעמוד לצידם של הפוגעים. התהליך התקין שצריך לקרות הינו שהנושא של אלימות מינית יהיה נושא חברתי של חברה שמוקיעה פוגעים ופגיעות.

לעניין פגיעות כלפי גברים, צריך לזכור שרוב הפוגעים הם גברים. לפגיעה של גבר בגבר יש השלכות שונות. מדובר בשאלה שהיא שאלה לכתבה שלמה. אין דרך לענות על זה בקצרה.

שי גולדן בעלך לשעבר ואב ילדייך, יש לי מיליון שאלות לשאול, אסתפק במשפט אחד שלך ספונטני מהלב.

מדובר באיש מאד חכם ומוכשר. הוא חלק משמעותי בחיים שלי, אבא של הילדים שלי, לנצח נהיה משפחה.

אימהות – ספרי על ילדייך, איזו אמא את? מה את מאחלת להם?

אני האמא שמשתתפת בוועדי הורים, שמופיעה בהצגת סיום שנה, שמביאה כיבוד לצופים אבל לא זו שמגיעה למחנה כדי להכין אוכל. מין משהו באמצע, מצד אחד מאד מעורבת בחיי הילדים שלי ומצד שני מנסה לאפשר להם עצמאות ובחירה חופשית.
אני גאה מאד בילדים שלי, חמסה חמסה, מדובר בשני אנשים מקסימים, חכמים ומצחיקים. אני מעריכה את היכולת שלהם להיות קשובים לעצמם וללכת אחרי הרצונות שלהם.

אייל, אחרי שירות צבאי. בשנה האחרונה הוא מרכז את שבט גפן, צופי גבעת עדה. הוא עובד מאד קשה ונותן את הנשמה.
נועה מסיימת שנת שירות בעמותת איילים, ואוטוטו מתגייסת להיות מדריכת חי"ר. היא תמיד מוקפת חברות, ילדה כזו שמאד כיף איתה.
מה אני מאחלת לילדים שלי, שימצאו את דרכם הייחודית, שיאמינו בעצמם, שיעשו עשייה משמעותית וייהנו מהדרך. קיצר, המון בריאות ושימשיכו כמו שהם.

פוליטיקה. את אישה מובילה, מוערכת ומעוררת השראה. חשבת לרוץ לפוליטיקה, להיות מעורבת מקרוב ו"לשנות את העולם״?

חשבתי, ברור שחשבתי, פוליטיקה פחות, זה מרגיש לי גדול עלי. זו דרך שצריך להתמיד בה, לעבוד קשה ולוותר המון ברמה אישית. לשנות את העולם – אני על זה. מה שבטוח את העולם שלי אני משנה כל הזמן, את העולם של ילדי, וגם את עולמן של עוד נשים מסביבי. אמן אצליח להגיע ליותר ויותר נשים. ואולי יום אחד גם לשנות מדיניות לגבי תקציבי ספורט חובבני לנשים, כי ריצה היא לא מותרות אלא איכות חיים ובריאות.

החיים בבנימינה, מה הדבר שאת הכי אוהבת במושבה?

אני בנימינית בנשמה, אני גם ציונית. אני אוהבת לחיות בארץ ובבנימינה. זה הבית שלי. אני מרגישה שכונה, לאן שאני לא הולכת אני מכירה אנשים. אני אוהבת לקנות מקומי, להכיר את האנשים בקפה, בסופר בספריה.

החלומות שטרם הגשמת, איפה תרצי להיות בעוד 10 שנים?

יש לי רשימת חלומות, אני יזמית בנשמה. כל יום בערך מתווסף לי חלום חדש. בשנים האחרונות אני פחות מתעניינת באיפה אהיה בעוד 10 שנים, אסתפק בלהיות בריאה, מוקפת באנשים אהובים עלי, רצה ועסוקה בעשייה משמעותית שבוודאי תהיה גם חברתית.

התנדבות בקהילה

מועדון 261 FERALESS ישראל כולו עשייה התנדבותית, אני מנהלת את המועדון ומאמנת בו.
מדובר בפרויקט התנדבותי של נשים למען נשים. העמותה הוקמה ב-2021, שנה שבה הקורונה אתגרה אותנו מאד.
מדובר בעמותה שהיא חלק מארגון עולמי, התהליך הראשוני הוא גיוס של מאמנות, נשים רצות מהקהילה שיכולות להוות מודל ודוגמא.
צוות המאמנות בבנימינה הוא יעל אילמר מפרדס חנה, ויוכי בן ברוך מבנימינה. כמו כן חממה ג'מל, מאמנת שהוכשרה ומיועדת להקים את המועדון שיפתח בג'סר אה זרקא, יחד איתי.
המועדון בבנימינה נפתח בינואר 21 ומשתתפות בו כ-20 נשים.

עולם דיגיטלי, רשתות חברתיות ומקומם בחייך ובכלל

העולם הדיגיטלי הוא כלי תקשורת ובמה מופלאה להעביר מסרים. אני עפה על הרשתות החברתיות, למרות שאני לא תמיד עומדת בקצב. הכרתי נשים ואנשים מדהימים דרך הרשתות, כאלה שנשארו ברשתות וגם כאלה שעברו לחיים הפיזיים.

שאלה שלא שאלתי…

אמרתי כבר שאני מופרעת קשב? אין סיכוי שתוציאי ממני עוד שאלות, אחרי השיחה הארוכה הזו.


מיכל גולדן
צילום: נעה זני

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

דייט עם אורלי אלקלעי – בקדמת התקשורת הישראלית

עיתונאית מוכשרת, אמיצה ופורצת דרך המסקרת במסגרת תאגיד השידור הציבורי ככתבת המשטרה והפלילים. ככתבת חשפה את פרשת פרשות מפורסמות וסיקרה בין היתר את אירועים מכוננים. בשנת 2004 זכתה בפרס רשות השידור על שם אילן רועה. שנים שאני עוקבת בהתפעלות ובסקרנות אחרי עשייתה פורצת הדרך של אורלי שמסקרת מגוב האריות באומץ, קור רוח את האירועים הכי הקשים במדינה, ממה היא קורצה?
קבלו את הדייט המרתק

קרא עוד >

כי האדם הוא השדה – דייט עם אריה זיתוני

אריה זיתוני ראש מועצת בנימינה לשעבר, איש ציבור עתיר זכויות וזה שעשה מתיחת פנים למושבה המנומנמת, הקים שכונות, גנים ואת בית ספר אמירים, חתום על פרויקטים רבים לטובת החינוך והספורט ועוד עשייה מבורכת.

קרא עוד >

ציור החיים – מיכל כהן אלדן בדייט עם יצחק פרנברג

יצחק פרנברג מוכר כשף והבעלים של בית קפה iz Cafe ומהיום גם כצייר. הוא נשוי לליאת ואבא מסור לשלושה ילדים : עדן, נהוראי וניתאי, מתגורר בזכרון יעקב.
סטורי טלר כריזמתי בדיוק כמו הצילחות המרהיב שלו, הוא מגיש את סיפור חייו, מתובל במילים בצרפתית עם קורטוב של מבטא שנותר ובעיקר ניכרת התחושה של סיפוק וגאווה ונוסטלגיה מעיר האורות שהעניקה לו את המישלן הוירטואלי – הילד משכונת רמת צבי ועד השף והצייר המוכשר.

קרא עוד >

דייט עם רז שמואלי – הישראלית היפה

רז שמואלי, בת 31 גרה היום בתל אביב, זמרת יוצרת. את תחילת דרכה המוזיקלית החלה בצבא בחיל החינוך לצידן של רוני דלומי ומשי קליינשטיין. לאחר שהשתחררה רז ביקשה להשתמש בפלטפורמת הטלוויזיה כדי להגיע לחשיפה, השתתפה בעונה הראשונה של The Voice ואף העפילה לגמר בתור המתמודדת המובילה בנבחרתו של אביב גפן והפסידה את הבכורה לקטלין רייטר.

קרא עוד >