שאלה של חינוך – ״די לבכות תדבר״

ילד משחק בגן עם חברים לפתע, מתחיל לבכות, הילדים שסביבו לא מבינים מה קרה, צוות הגן מנסה לדובב אותו ולהבין אך לא מצליח.
״די לבכות תדבר״ אומרת לו אחת הילדות בגן.
אבל הילד לא מפסיק לבכות, בנות הצוות שואלת אותו ״מה קרה?״ ״האם אפשר לעזור?״ הילד ממשיך לבכות. שואלים את הילדים שהיו לידו ואין מענה.
צוות הגן בודק את גופו אולי משהו עקץ אותו, אולי קיבל מכה אבל הכל נראה תקין.
אחר כמה דקות ארוכות מסתבר שהוא מתגעגע להורים.

אחת הילדות אמרה: ״בואו נשחק באמא ואבא אני אמא ואתה אבא״ הילד לא רצה להיות אבא ולא רצה שהיא תהיה האמא, הוא פשוט רצה את הוריו.
משפט אחד הציף בילד געגוע שהיה כבר קיים, משפט אחד שגרם לילד להתפרץ בבכי.

ילדים מתגעגעים להורים שלהם זה טביעי ומובן.
מה קורה לנו שילד בוכה ולא מצליח להפסיק?
מה קורה כשאנחנו לא מצליחות להבין את הסיבה?
מה עם הילד שבוכה, מה הוא מרגיש? מה הוא מבקש?
לצוות המחנך לא פשוט להגיש עזרה כאשר סיבת הבכי לא ברורה, ואין מענה מצד הילד.

אבל בכל זאת יש נוסחה אחת שעובדת מול כל הילדים, קטנים כגדולים, והיא: ״הקשבה נקייה״ בלי שיפוטיות, תמנעו מלהגיד: הוא תמיד בוכה, מפונק, אי אפשר להבין אותו…
צריך המון סבלנות ולב פתוח, לפחות בשלב הראשוני, לאפשר לילד לפתוח את סגור ליבו, חשוב להכין קרקע פורייה כדי שהילד יבטח בנו, יאמין בכנות שלנו, ירצה ויוכל לשתף אותנו.

תחשבו, אתם כאנשים בוגרים את מי אתם משתתפים בסודות הכי כמוסים שלכם, כשאתם עצובים או שמחים? מול מי אתם פותחים את סגור ליבכם ומה הקרטריונים לחשיפה כזאת?
ומה עם הילדים? אל מי הם יפנו, מי המבוגר האחראי הרגיש הפתוח שיכול לקבל אותם כפי שהם, כשהם שמחים, כשהם בוכים וכשהם מתגעגעים ….?

תחשבו על הילד הפרטי שלכם את מי הוא משתף, עם מי הכי נוח ונכון לו לשתף?
מה קורה לנו כאשר הצוות המחנך משתף אותנו במצוקה של הילד שלנו וחוסר האונים שלו?
ומה קורה לנו שהצוות המחנך מספר לנו שהילד שיתף בקושי שלו, איזה אושר לדעת שהילד האהוב שלנו, קיבל מענה ראוי לכאב שלו, והיה מי שניגב לו את הדמעות, היה מי שחיבק אותו בחום, וגם הוסיף קורטוב של מילים מרגיעות.

ממליצה לכל הורה לספר, לשתף בכל בוקר במידת הצורך איך הילד קם בבוקר, האם היה לו קושי מסויים, האם אתם רגע לפני נסיעה, או כל דבר אחר שהשתנה, הריון, לידה, או פרידה חלילה ועוד …

גם אתם בבית שתפו את הילדים במה שעבר עליכם ביום העבודה, כמה התגעגעתם ואיך הפגתם את הגעגוע. שתפו את הילדים איך התגברתם על הגעגוע שהייתם בגן, בבית הספר או בכל שלב בחיים, התאימו את הניסוח לגיל הילד ואל תכבידו עליו במילים מיותרות, סיימו את השיחה בחוויית געגוע חיובית שידע שיש תקווה.
כל קושי טומן בחובו צמיחה ושמחה.
חשוב שצוות המחנך יהיה רגיש ויגיש עזרה בהתאם.

דבר נוסף: כשילד לא מספר ולא משתף יכולות להיות עוד סיבות, לפעמים קושי שפתי, על כן, חשובה בדיקה מול קלינאית תקשורת, לעיתים זו יכולה להיות בעיה שמיעתית, שווה בדיקה אצל רופא אף, אוזן גרון. לעיתים זה פקקים, לעיתים זה נוזלים ולעיתים סיבות אחרות שרק אנשי מקצוע יכולו לאבחן.

אז מה תפקידנו?
ראשית, להקשיב ורק אח״כ להושיט יד לעזרה בהתאם לצורך, הגשת עזרה מתוך כבוד לצורכי הילד ולא ממקום ביקורתי שיפוטי.
"כָּל מָה שֶׁיֶּלֶד צָרִיךְ זֶה מְבֻגָּר אֶחָד שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ," אָמַר הָרַב שְׁלֹמֹה קַרְלִיבָּךְ. 

 


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)

 

 


 

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״רַק הָאָדָם הוֹפֵךְ לַיְלָה לְיוֹם וְיִשְׁנוּנֵי עִם שַׁחַר, וְזֶה מְטַמְטֵם אוֹתוֹ, אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ כִּי יֵשׁ חֻקִּים״ (ימימה)

עכשיו שבני הנוער יצאו לחופש הגדול ימימה מזמינה אותנו להבין מהם החוקים הנסתרים של הגוף והנפש. מה קורה כאשר יש

קרא עוד >