מתחילים מפגש בוקר, רוב הילדים כבר התיישבו
אני מחכה תוך כדי שירה לאחרון הילדים. לאחר שכולם הגיעו המפגש מתחיל בשמחה, בבוקר טוב אישי לכל ילד, מבט אוהב, מילה טובה, ליטוף, והילדים מצטרפים לשירה.
לפתע ילדה מתוקה נעמדת באמצע המפגש מביטה בי במבט מתוק, ״את לא תחליטי עלי״, צוחקת, אומרת לחברים ״תראו אני עומדת עכשיו״ כל הילדים צוחקים.
אני שואלת: האם היא זקוקה למשהו והיא עונה בהחלטיות ״לא, אני רוצה לעמוד.״
מה עושים ברגע שכזה?
מה האפשריות?
מוזמנים כל אנשי החינוך לחשוב מה הייתם עושים?
או מניסיון, מה עשיתם?
משיחה שעשיתי ענו לי:
״אני הייתי שואלת שוב האם אפשר לעזור?״
״אני הייתי מבקשת ממנה לצאת מהמפגש״
״אני הייתי מושיבה אותה״
״אני לא הייתי מוותרת לה״
״אני הייתי דואגת למשחק בעמידה וככה ממשיכה לנהל את המפגש״
״אני הייתי מבקשת עזרה מבנות הצוות שיוציאו אותה״
״אני הייתי מבקשת ממנה שתשב לידי״
ואני מה אני עשיתי?
לאחר שבריר שנייה של התלבטות ומבוכה קלה (מודה הובכתי, באותו רגע המון מחשבות התרוצצו במוחי) נזכרתי שכמה דקות לפני, ציינתי את אותה ילדה במעשה טוב שעשתה.
מיד אמרתי לה איזה יופי שאת עומדת באמצע המעגל, בדיוק רציתי לשתף את כל החברים, ״במעשה הטוב שעשית היום״
הילדה חייכה השפילה מבט, והייתה מאושרת ששיתפתי את הילדים במעשה הטוב שעשתה היום, איך היא עזרה לחבר למצוא חברים, איך היא זיהתה שהוא לבד, אמרתי לכולם שהיא טובת לב וכולנו מחאנו לה כפיים ושרנו לה, ״כל הכבוד, לשירה החברה הטובה, כל הכבוד.״
היא כל כך התרגשה שמיד לאחר המילים החמות והתשואות, היא התיישבה באופן טבעי מקומה.
חיוך של שמחה התפשט בפניי.
המשכתי במפגש בטבעיות וכאשר סיימתי אותו, חשבתי לעצמי, כמה יצירתיות אנחנו צריכות להיות.
כמה רוך והבנה לצורכי האחר. כמה גמישות מחשבתית.
איזה מודל אנחנו בוחרות להיות?
מה המסר שאנחנו מעבירות לכלל הילדים?
אילו ערכים אנחנו מייצגות?
מה הילדים רואים? מה הם חווים?
מה הם לוקחים איתם הביתה בסוף היום?
ומה אנחנו לוקחות איתנו בסוף היום.
איפה המחשבות שלנו מתרוצצות בלילה רגע לפני השינה.
חייבת לציין שבאותו לילה השינה שלי הייתה מתוקה, כל כך שמחתי שהצלחתי במילים חמות ומעצימות לחבק את הילדה, בדיוק במקום שהיא ביקשה להראות את עצמה מול כולם, בדיוק בנקודה זו, היא קיבלה את מבוקשה ממקום חיובי, מעצים ומקדם ואז באה השמחה. עבורי זו הייתה הזדמנות לחשב מסלול מחדש מתוך הכרת הטוב הטמון בכל אחד מאיתנו.
זה היה שיעור חשוב בחינוך.
בהמשך היום היו עוד אתגרים, את חלקם צלחתי את חלקם פחות אבל דבר אחד ברור מחר מתחיל יום חדש "כָּל יוֹם כְּרֵאשִׁית תִּקּוּן״ (ימימה).
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
