שאלה של חינוך – "אֲבָל אִמָּא"!-"תִּסְתְּמִי מִי אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ?"

קיבלתי טלפון נסער קולה של המתקשרת היה חנוק מדמעות . ״מה קרה״ שאלתי והמשכתי: ״למה את בוכה?״
״לא תאמיני, יצאתי למרפסת ושמעתי אמא צועקת על בתה, ילדה כבת 4
״תסתמי! ״
״מי את חושבת שאת?״
״מי את בכלל? ״
״את לא תנהלי את החיים מי את?״

הצרחות הלכו וגברו. אותה אישה ששיתפה אותי היתה המומה, הילדה רצתה לומר לאימה משהו תוך כדי בכי, אך האם לא נתנה לילדה לדבר והמשיכה לצעוק .
״זה נורא רציתי להגיד לה משהו, אבל לא יכולתי, לא רציתי להעליב אותה ליד הילדה?
ישבתי, הקשבתי ופשוט בכיתי.
״איך אמא יכולה לדבר ככה לבת שלה? המבט של הילדה היה מבוהל, העיניים מלאות דמעות, והמבט, קורע לב!
המשיכה: ״אני מספרת לך והמבט של הילדה מלווה אותי, זה נורא!״
אני מקשיבה לסיפור וליבי נצבט!

נשאלתי , מה עושים בסיטואציה כזאת?
מה נכון לעשות?
הלב יוצא לילדה חסרת ישע ילדה בת כ-4 שלא יכולה להגן על עצמה מול שטף המילים הקשות המוטחות ללא רחם.
הלב שלי יוצא גם אל האמא.
איזה אמא רוצה לדבר כך לילדה שלה?
כמה עומס, תסכול, מרירות ועצבות מלווים את האם?
ומה היא מעבירה הלאה לנפש של הילדה שלה?
מעבר לכל מה שכתבתי איזה ארגז כלים הילדה לוקחת איתה לגן. איך תיראה התקשורת עם חבריה? מה המודל שלה כילדה הבונה את אישיותה כאדם חברתי?
מילים קשות אלו משאירות צלקות בתוך הנפש.
האמא דוחה את ביתה במילים קשות, איך הילדה תקבל ותאהב את עצמה?

תחשבו על ילדה המרגישה דחוייה, לא אהובה, והמילים שלה לא נשמעות, דעתה לא חשובה, בנוסף לכל הכאב מצטרפת התחושה העצובה שאין לה מקום בעולם.
אני לא מכירה את האם ולא את הילדה, אני לא יודעת מה הגורם לסערת הרגשות שבעיני אינה ראוייה.
אבל דבר אחד אני יודעת, אף אחד לא לימד אותנו להיות אמהות, כל אחת שהופכת להיות אמא מביאה איתה מודל שהיה קרוב אליה ואת יכולותיה .
בלימודי ימימה שאני מנחה, ימימה מלמדת אותנו לשנות את הרצף הבין דורי ולהיות ערים לכוח של המילים.
להבין מהי אמהות ומהי המהות שבאימהות.
ומהי הקשבה נקייה, ראשית לעצמינו,ובאיזה מילים אני בוחרת להשתמש?
האם אני מספיק רגישה, ראשית לעצמי ואח״כ לילידי – יקיריי וסובבי?
איפה הלב שלי? האם הילדה שלי בת ה4 נגדי?
למה אני נסערת כל כך עד כדי כך שאני מכאיבה לאהוביי לילדיי?

אני לא פסיכולוגית ואין זה המנדט שלי לנתח אישיות של אף אחד. אבל דבר אחד ברור יש המון אמהות והורים בכלל הזקוקים להדרכה, לפנס שיאיר להם את הדרך שלצד כל העומסים והאתגרים שקיימים בחיים יהיו נקודות אור של שינוי, של תקווה, של הבחנה בין טוב למיותר.
ימימה קוראת לזה הכרת הטוב לפני המיותר .
אני מזמינה כל אחת ואחד לבדוק ביושרת לב האם יש להם את הכלים להיות הורה טוב? אני לא מתכוונת למושלם אין מושלם.
הורה טוב זה הורה שבסוף היום הולך לישון שמח עם חיוך, הורה המסוגל לחשוב על תלאות היום כולל אתגרי ההורות וימשיך לחייך בסיפוק עם הרבה חמלה לעצמו על שניסה לעשות את הטוב ביותר והמון חמלה לילד שלו שעושה כל שביכולתו בהתאם לגילו.
או לחילופין מכיר בשגיאותיו מתקן ומשתפר לפעמים הבאות .
הורה שהרגיש שהייתה היום למידה, חיבור וקירוב בינו לבין הילד שבו והילד שלו .

מוזמנות ליצור קשר ריקי
054-5423134

 


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)

 

 


 

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

עשרות מלגאים סיימו שנת התנדבות ברחבי מועצת פרדס חנה – כרכור וזכו למלגה בסך 10 אלף ₪

ראש המועצה, הגר פרי יגור: "גאה לעמוד בראש רשות שמקדמת סטודנטים וסטודנטיות מהיישוב ובכך תומכת בדור העתיד בדרכם להשכלה גבוהה, זאת תוך מסלול של התנדבות ועשייה חברתית משמעותית אצלנו בבית. אני מודה לסטודנטים היקרים ולכל השותפים בפרויקט המלגות"

קרא עוד >