"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – "אִם הָאִמָּא מִתְרוֹצֶצֶת, אִם הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלָּהּ קָשׁוֹת, הַתִּינוֹק לֹא יִרְצֶה לְהֵרָגַע" [ימימה אביטל]

באחד השיעורים אמא לתינוק שיתפה: שלא סיפרו לה כמה קשה מלאכת האמהות, היא לא מצליחה להניק.
״אני חייבת״ היא אמרה, ״אחרת לא יהיה לי קשר טוב עם הילד ואני אפגע בהתפתחות שלו, גם רגשית וגם פיזית, יש בהנקה כל כך הרבה טוב, אני מרגישה שמשהו לא תקין אצלי״, אמרה ובכתה.

ימימה אומרת: שקשר טוב עם הילד זה לא רק הנקה, כשאמא מניקה כשהיא נסערת, חסרת סבלנות, כאובה, לא מרוצה, לחוצה, ביקורתית, החלב לא בריא. קשר טוב עם הילד זה המקום השקט, הרגוע, הבוטח, המאמין שהילד יגדל להיות ילד בריא בזכות: החיוך, המבט, המגע הרך, המילה הטובה, ניגון הלב. כל השאר זה בונוס.
כי, ״אִם הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלָּהּ קָשׁוֹת,״ הילד מרגיש את הנוקשות, הדריכות, הקשיחות ואת חוסר השקט.
״הַתִּינוֹק לֹא יִרְצֶה לְהֵרָגַע״ וכמובן שהוא לא ירגע.

זו הזמנה לבדוק את הקשרים שלנו לא רק עם התינוק, אלא בכלל עם הילדים שלנו, עם בני הזוג שלנו, עם ההורים שלנו, עם החברים שלנו.
מתי המחשבות מתרוצצות, הידיים קשות? ההקשבה חסומה, הלב סגור? ומתי אנחנו בשמחה.

טיפ ימימה: כשאנחנו מקבלות את עצמינו עם הקשיים, עם האתגרים קל לנו, ״לְשַׁחְרֵר אֲחִיזָה״ גם אם החברה שלנו מצליחה בדבר מה שאנחנו לא.
זה כל היופי כל אחד והייחוד שלו.
״אַל תְּהִי חִיצוֹנִית תְּהִי פְּנִימִית״ (ימימה).

התשובות נמצאות רק אצלך אל תשווי ואל תצפי שיאשרו אותך. "תְּקַבְּלִי אֶת עַצְמְךָ כְּפִי שֶׁאַתְּ.״
עם הפלוסים והמינוסים רק כאשר אנחנו מקבלות את עצמינו, מראשית ההבנה שקשה לנו, דבר מה, מתחילה תנועה של תיקון ושל רוגע. זה מדהים איך לאחר הש

יעור אותה אמא יצאה מעודדת, עם דמעות של שמחה.
שבוע אחרי סיפרה איך השיעור עזר לחיזוק הקשר ראשית עם עצמה וכמובן עם התינוק, כמה מלאכת האכלה הפכה להיות יותר נעימה וללא לחץ, היא תיארה את החיוך של התינוק בזמן האכלה. אור עינייה והחיוך שלה שימח את כולנו!