את ההקשר ניתן למצוא בכל רעיון, מושג, תוכן או מציאות מסויימת שיש בהם שייכות וזיקה אל משהו אחר שיכול להשתמע ולהביע משמעות שונה או עמוקה יותר. ההקשר אינו מופיע באופן מפורש בטקסט או באמירה אך הוא משתמע מהם בצורה ברורה.
להבנת ההקשר יש חשיבות רבה על תהליכי החשיבה ההסתגלות והתפיסה האנושית שלנו בעת הזאת. על מנת לחזק את הכישור החשוב הזה צריך ללמוד לפעול בהתאם לצרכים המשתנים והשפעת המרוץ הטכנולוגי על הסביבה הרלוונטית לנו, להתמקד במה שהופך אותנו בני האדם לגמישים ויחודיים.
צריך ללמוד ולדעת לצפות את המהלך הבא האפשרי, לקרוא את מה שכתוב בין השורות והמילים את מה שהצד השני מתכנן ורוצה לעשות.
בעולם משתנה ומהיר כבר אי אפשר לעשות את הדברים בשיגרה מתונה, הקצב מהיר מאוד והוא משפיע גם על ההתנהלות בעבודה על שיתופי הפעולה ועבודת הצוות.
עצת הזהב השבועית
העובד החדש נדרש לסט כישורים ויכולות שיאפשרו לו להשתלב ולעבוד בצוותים מזדמנים גמישים ומתחלפים, בפרוייקטים שהם "צו השעה" כאן ועכשיו, שבהם עובדים על משימות משתנות עם אנשים שונים ומתחלפים. יש צורך להסתגל לקצב מהיר שמחייב חשיבה גמישה יצירתית ומסתעפת שתסייע לחבירה עם אנשים אחרים ושונים תוך כדי תנועה ובקצב גבוה. בסביבת עבודה כזאת אין זמן לבחור להכשיר לגבש ולהכין צוות משימה אידיאלי, צריך יכולות גבוהים של הסתגלות, ,התאמה, ניידות קריאת תמונת מצב ושיתופי פעולה תחת לחץ.
חיזוק השריר של הבנת ההקשר מאפשר לנו
להישאר גמישים לצמוח מטעויות ולהיות מסוגלים להפעיל כל הזמן נקודות מבט חדשות ושונות שיסייעו לנו להתמודד עם מגוון רחב של נתונים ואתגרים וזה כולל גם את האומץ לשחרר מקובעות השקפות ורעיונות שכבר לא תואמים למציאות המשתנה.
מעגל הידיעה של מרטין היידיגר
היידיגר הגדיר את מגבלות יכולת החשיבה והידיעה של האדם הסביר, למעשה הוא קבע כי הידע של האדם מוגבל מאוד מבסיסו והוא מורכב משלוש קטגוריות.
A. מה שאני יודע שאני יודע – יש המון דברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים, כמו למשל: יודע לדבר ספרדית ואיטלקית, יודע לרכוב על אופניים, יודע לנגן וכו’. לאזור הזה מייחסים שיעור של 25 אחוזים מ"עוגת הידע".
B. מה שאני יודע שאני לא יודע – גם כאן יש המון דברים שאני יודע שאני לא יודע, למשל: אני יודע שאני לא יודע לדבר אנגלית, אני יודע שאני לא יודע לצייר וכו’. גם לאזור הזה מייחסים שיעור של 25 אחוזים מ"עוגת הידע".
C. מה שאני לא יודע שאני לא יודע – הלא נודע, המקום של אי-הוודאות. לאזור הזה מייחסים 50 אחוזים ממעגל הידיעה. יש שם עולם שלם של ידע שאיננו יודעים ואין לנו שום מושג איפה להתחיל לחפש.
כך אנחנו מתנהלים בעולם כשאנחנו יודעים מעט מאוד, ואיננו מודעים להמון דברים.
הרמה הגבוהה ביותר של חוסר ודאות היא כאשר המידע הזמין עומד בניגוד להיגיון, לניסיון ולידע הנצבר שיש בידינו – מה שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים. במצב זה אין לנו ידיעה ברורה או אפילו חלקית על התנהגות הסביבה, ועל כן קבלת החלטות במצב כזה היא בגדר הימור. הניסיון מלמד שככל שאי-הוודאות גדולה יותר, כך גדלה הנטייה לדחות את ההחלטה, ובכך הימנעות מקבלת החלטה בתנאי אי-ודאות עלולה להוביל לתוצאות הרסניות ולעיתים בלתי הפיכות.
מגבלות החשיבה והידע מקשות עלינו מאוד במאה ה-21 המקדשת ומקדמת חדשנות, יזמות, יצירתיות והמצאה. המעבר מעידן האינפורמציה לעידן התפיסה המחשבתית הרחבה, התמונה הגדולה, הדמיון וחשיבת העתיד תובעים מאתנו את שינוי כללי המשחק שיסיטו את מרכז הכובד האנושי לנכסים הקוגניטיביים הטבעיים שלנו, שאינם מנוצלים כראוי.
פריצות הדרך שלנו בחיים יתרחשו בעיקר כשנמיר כמה שיותר דברים וידע בחיים שלנו מסוג הידע – C לתחומי ה –A וה-B כלומר לנסות ולהביא את מה שאני לא יודע שאני לא יודע למודעות ולידע המוחשי והמעשי שניתן לתרגם אותו לעשיה יצירתית לחדשנות וליזמות, באמצעות הליכה מתמדת בדרכים חדשות בנתיבי הלא נודע, מחוץ לאזורי הנוחות שלנו.
חיים ליפא, כותב הטור על עתידנות ותעסוקת עתיד, מייסד ומפתח מודל ה-GPS האנושי לשדרוג הפוטנציאל האין סופי של המוח.
