חלי, הייתה ביתם הבכורה של תקווה ויוסף. ילדה טובה מבית טוב כך אמרו עליה כולם. תלמידה למופת, חיילת גאה וסטודנטית מהשורה הראשונה. בתקופת לימודיה במכללה, כשהייתה בת 23, פגשה את דן, יפיוף אדמוני המבוגר ממנה בחמש שנים. בין השניים פרחה אהבה מטורפת. הם היו בעיני כולם לזוג המושלם. שום דבר ושום אדם לא יפריד ביניהם, חוץ מהמוות.
לאחר שנתיים של אהבה משכנעת, עם סיום לימודיה במכללה, החליטו השניים להתחתן.
היא, סטודנטית שמחפשת עבודה, והוא ברמן במועדון, ולשניהם אין כסף לפרנס את עצמם, ובכל זאת החליטו כי בסיפור שלהם, כמו בסרטים, האהבה תנצח.
הם גייסו כספים מההורים ולוו קצת מחברים, ובסופו של דבר ארגנו חתונה לתפארת. חלי תמיד חלמה על חתונה מפוארת, ודן החליט כי הוא יגשים את חלומה כנגד כל הסיכויים. באותו הערב הודיעו בחדשות על פיגוע, למרות הלחץ, השתדלו חלי ודן לשמור על אופטימיות, אך כשנכנסו לאולם הבינו כי היו אופטימיים מדי. שליש מהאולם היה ריק.
למרות הכל הייאוש והאכזבה לא השתלטו על הערב, והיה שמח, אבל בסיומו הבינו השניים שחור גדול נשאר להם בכיס.
הם התגוררו בבית הוריה של חלי, באופן זמני, חלי מצאה עבודה כפקידה עם משכורת מינימום, ובן המשיך בעבודתו כברמן. במהלך השנה הראשונה לנישואיהם, עוד החזירו את חובות החתונה, במהלך שנה זו נקלטה חלי להריון לא מתוכנן והלחץ על כתפי השניים רק הלך וגבר. הוריה של חלי התחילו לרמוז להם רמיזות ברורות כי הם מעונינים שיעזבו, הוריו של דן שידרו חוסר עניין ואפילו חוסר פליאה לתוצאות בנם חסר האחריות.
ככל שעבר הזמן וביטנה של חלי טפחה, נראה היה ששום דבר לא עומד להשתנות מלבד צרות עתידיות, וילד שלא יוכלו לפרנס. למרות הקושי, הם עברו לגור בדירת חדר נידחת אבל הצרות לא הפסיקו להגיע. חלי לאחר ארבעה חודשי הריון נאלצה להפסיק עבודתה ולשמור על הריונה, דן לא היה מסוגל לגעת בה, הלחצים הכספיים דיכאו אותו עוד יותר, עד שמצא לעצמו פתרון זמני לבריחה מבעיותיו. הוא החל להשתמש בסמים שסיפק לו חברו לעבודה בחינם. אבל עם הזמן גם החינם הפך לכסף, והכסף הפך לצרה צרורה.
חלי לא ידעה אייך לפרש את התנהגותו המוזרה של בעלה, הוא היה עצבני כל הזמן, אי אפשר היה לדבר איתו, ואם הוחלפו כמה משפטים, תמיד היה מאשים אותה בהריון הזה שהביא להם רק צרות, הוא הודיע שהוא כבר שונא את הילד שייוולד, התלונן שהבית לא נקי, אין אוכל במקרר ושזה לא מעניין אותו שאסור לה לקום מהמיטה. הוא גם איים עליה שאם תענה לו או תתגרה בו הוא יביא לה בעיטה לבטן שתעלה לה ביוקר.
חלי לא הבינה מה קרה לבחור המקסים שאיתו התחתנה והשליכה את התנהגותו על הלחצים הכלכליים. אבל המצב רק החמיר. כשהבינה חלי כי קיימת סכנה לה ולתינוקה, היא החליטה לעזוב את ביתה וחזרה להוריה. דן השתולל מכעס. אין לו כסף לפרנס, אישתו עזבה אותו, והוא לא מתקדם לשום מקום, אך שקיבל את מנת הסם שלו, שום דבר מכל אלה לא עניין אותו. בן שקע יותר ויותר בתוך המציאות השחורה שלו.
לאחר חודשים ספורים, פנתה אליו חלי באמצעות עורכי דין וביקשה גט. מאותו היום בו הוכרזו השניים כגרושים לא ראה אותה דן. הוא לקח את חלקו מהבית, מכר וקנה סמים, עבד וקנה סמים, כשמידי פעם הוא חושב עליה – על חלי.
התמונה האחרונה שלה בזיכרונו הייתה אישה יפיפייה בחודש שמיני להריונה ועיניים עצובות. מלותיה האחרונות אליו היו "יש לך בת" שנאמרו בקרירות וכדרך אגב. לפעמים היה מעלה על פניו חיוך קל כשניזכר באהבתם הגדולה, אבל הסם היה אז אהבתו הגדולה באמת.
חלפו השנים, דן עבר מספר ניסיונות גמילה, עד שהצליח לצאת מהסמים, הוא התחתן הביא לעולם שני ילדים מתוקים, הרוויח את לחמו מהרצאות בנושא סמים ולמד לשרוד.
באחת מהרצאותיו בבית ספר במרכז הארץ, הוא שאל האם יש משהו שמוכן לשתף את הקהל בחוויה אישית הקשורה לסמים.
בשורה האחרונה של האולם נעמדה ילדה יפיפייה ובגמגום סיפרה:
"קוראים לי דנה. אבא שלי נפל לסמים עוד כשאימי הייתה בהריון איתי. הם התגרשו לפני שנולדתי, ולכן מעולם לא זכיתי לראות אותו. אני מקווה שלפעמים הוא חושב עלי קצת לפני שהוא הולך לישון, כי בכל לילה לפני השינה, אני מתפללת ומבקשת מאלוהים שישמור עליו ושיוציא אותו מהסמים".
דן, הביט בילדה האדמונית כשבעיניו מרצדות הדמעות, הוא לגם מהמים שהיו מונחים על השולחן, לקח נשימה עמוקה ואמר לילדה: "אינני יודע מה עלה בגורל אביך, אבל דבר אחד אני רוצה שתזכרי, אבא שלך חושב עליך בכל לילה לפני שהוא עוצם את עיניו, וכשהוא עוצם אותן, הוא חולם עלייך. אל תשכחי אף פעם שהוא אהב אותך, אוהב אותך ויאהב אותך כל עוד הוא חי".
