"חי בספר" – מזיכרונות לסיפורי חיים – "זה הכול מכוון כדי שאנו נהיה יחד"

בהתחלה אמא שלי התנגדה לקשר שלי ושל צבי.

 "רבקה, אני מצפה שתחזרי הביתה עד השעה תשע" היא היתה אומרת לי.

 "אמא, אני יכולה להספיק ולעשות עד השעה תשע כל מה שאפשר לעשות אחרי תשע," הייתי עונה לה.

 כשהיא ראתה שהקשר שלנו מתחזק ומתהדק היא ניסתה גישה אחרת.

 "את צריכה להכיר עוד אנשים, את לא יכולה לצאת עם בחור אחד כל הזמן."

 "אמא, אני לא אחת שאוהבת לצאת עם הרבה אנשים ומתפרפרת עם כל מיני בחורים" סיכמתי וחתמתי את העניין.

 כשראתה שאני עומדת על שלי ובטוחה בקשר עם צבי היא הציעה שהוא יגיע לארוחת שישי בביתנו. צבי ואני שמחנו, זה היה סימן טוב אם ההורים מבקשים להכיר אותו. חוץ מזה הוא היה מנותק מהוריו וממשפחתו והוא היה צמא למשפחתיות. נדמה לי שאם היא היתה יודעת שיש לי תחת המזרן אקדח ישן שצבי הביא לי, היא היתה חושבת שנית אם להזמין אותו לארוחה.

"ידעתי שהוא לא יבוא," אמרה אמא שלי אחרי שעה וחצי שאנו יושבים סביב השולחן וממתינים לצבי. האוכל כבר מזמן התקרר וכל אחד מאיתנו רעב ועצבני.

"אני מכירה אותו" הגנתי עליו, "אם הוא אמר שהוא יגיע לארוחת הערב אז הוא כבר היה צריך להיות פה מזמן, משהו קרה לו, זה בטוח!"

לא ידענו מה לעשות המשכנו לחכות לו עד שלבסוף נשמעה דפיקה בדלת. רצתי לפתוח וראיתי מולי את צבי כשהוא חיוור ומבוהל.

הכנסתי אותו פנימה והוא סיפר מדוע התעכב.

צמוד לכפר חסידים עבר קו הנפט העיראקי (IPC – Iraq Petroleum Company) שהיה בבעלות משותפת של חברות הנפט הגדולות בעולם, בריטניה היתה אחת מהן, היא העבירה את הנפט מעיראק לחיפה. הצינור עבר בין שער העמקים ליגור ושמרו עליו באזור זה ליגיונרים ערבים שלא פעם גובו על ידי השלטון הבריטי. בדרכו לארוחה המשפחתית אצלנו צעד צבי ועבר בסמוך לציר הנפט, שני ליגיונרים ערבים ביקשו ממנו לעצור, צבי הבין מיד שהמצב בכי רע. "אני לא יודע ערבית" הוא אמר להם והמשיך ללכת אך הם דרשו שוב שיעצור, "אני הולך למשפחה שלי בכפר חסידים" אמר להם, אך הם דרשו ממנו שיבוא איתם. צבי לא הסכים להתקדם לכיוון שהם רצו ונשאר נטוע במקומו, הוא ידע שאם יילך איתם הם יכולים להרוג אותו. הם מצידם פחדו לעשות שגיאות, אולי לפגוע באדם הלא נכון ולהסתבך, כל אותו הזמן הם התקשרו למפקדה שלהם לקבל הוראות, זה נמשך שעות.

אחרי הרבה מאוד זמן שהם החזיקו אותו שם כשבוי, הוא שלף את תעודת הנוטר שלו עליה כתוב באנגלית Jewish Settlement Police. בעזרת שתי האצבעות שלו הוא הסתיר את שתי המילים הראשונות וחשף רק את המילה Police, זה עבד, הליגיונרים שמהרגע הראשון פחדו להרוג את האדם הלא נכון החליטו לא להסתבך ושחררו אותו.

 "אני מצטער" אמר להורי, הוא הרגיש ממש מבויש על שאיחר לארוחה. התיישבנו לאכול בשתיקה. כשסיימנו אמא היתה הראשונה לשבור את הדממה המעיקה. "מהיום אתה מוזמן לארוחות שישי אבל אתה לא חוזר את הדרך הזאת בלילה."

צבי ואני הבטנו זה בזו מופתעים, היא ראתה את הבלבול בעינינו והוסיפה: "אז אם לא הבנת, הלילה אתה נשאר לישון כאן."

"איזה יום עבר עליך, אה?" לחשתי לצבי כשנותרנו לבד.

"זה הכול מכוון כדי שאנחנו נהיה יחד," לחש לי בחזרה ועם המחשבה הנעימה הזאת הלכתי לישון.