מכירים את התופעה שבה, מי מאיתנו, חווה זמן לחוץ ומטורף ומתפקד בו כראוי ואז בסוף התקופה הזאת חווה התמוטטות, אותה לא היה יכול להרשות לעצמו בלב האירוע עצמו?
אז זה מה שאני מרגישה בחודשים האחרונים.
בתחילת המגיפה (לכאורה או שלא, כל אחד והגדרותיו), כולנו היינו מפוחדים, ממושמעים, מחוברים לחדשות כאילו אלה החיים עצמם ועשינו כל שנדרשנו.
הסגר הראשון היה מופתי. השני קצת פחות, השלישי כבר הפך לפיאסקו והאמת, אני כבר לא זוכרת אם היה רביעי.
בהתנהלות כיום, למרות הגבלות כאלה ואחרות, אנשים חיים. עם התו הירוק, בלעדיו, לומדים לחיות גם במצבים משתנים.
אני לא יודעת לתחום בדיוק זמן, אבל משהו כמו לפני כמה חודשים, התחילה בחוויה שלי, ההתפרקות. זה מורגש על הכביש. פחד אלוהים. גם צפיפות מטורפת שאני לא זוכרת כדוגמתה, גם נהיגה של אנשים, שלכאורה אין להם מה להפסיד.
תחושה שאנשים בקצה שלהם. בבית, אפילו במרכולים ניתן לחוש זאת ויותר מכל לדעתי – במערכת החינוך. מכל מיני מקורות אני מקבלת מסרים שרמת האלימות האמירה, השיח בוטה, הבורג השתחרר.
לצוותים החינוכיים שגם הם עברו ועוברים את הזמנים ההזויים הללו, קשה מנשוא.
אני משערת שגם להם מתפלק פה ושם איזה דבר מה פחות הולם.
יותר דיווחים על אירועים חריגים בכל סדר גודל.
חגיגה בסנוקר…
אז מה עושים עם כל היופי הזה?
ראשית – מודעות.
שנית – עצירה.
ומכאן והלאה, הבנה מה פשר התדר הזה שמציף את כולנו, אם מתלקח משהו בסביבתך, היה ויש לך כוח להרגיע – please do.
אין כוח? לא ללבות את האש ולהתסיס. לבעלי ולי יש הסכם ישן מזוקן, עוד כשהילדים היו צעירים.
נשבענו בנקיטת חפץ, שאם מי מאיתנו ׳מאבד את זה׳ מול הילדים, השני מזיז אותו בעדינות הצידה ולוקח שליטה על הסיטואציה.
מאחר ואני היא קצרת הפתיל מבין שנינו, אז ללא מילים, היה זה הסכם די חד צדדי. לא זכור לי אם הפעלנו את החוזה הזה אי פעם, אולי פעם אחת כשהרמתי קול, מידי ובלי פרופורציות, אבל עד היום, גם כשילדינו בוגרים, אנחנו משתדלים לאזן ואם מי מאיתנו זולג למחוזות ה׳ללא פרופורציה׳, השני משתדל להבין, אבל טיפה מושך אותו או אותה לקרקע הבטוחה, עד כמה שניתן לייצבה.
ולהמלצותי:
הייתי מחזיקה בהישג יד, בבית, בתיק, שמן אתרי לבנדר שהוא המרגיע הרישמי של העולם יחד עם שמן אתרי מנדרינה שהוא המשמח המרגיע של העולם.
יש דין ודברים? בלי למשוך יותר מידי תשומת לב – לטפטף כמה ויפות באיזור הנפיץ ותראו איך הכל משתנה.
ניתן להכין גם תרסיס ואז בכלל מגניב – שולחים את מי שטיפה ׳התפנצ׳ר׳ (ביטוי שאני זוכרת בחיוך עצוב מתקופת עבודתי בבית החולים בטירת הכרמל) נשלח להתרסס ולהירגע. ריח טוב, מערסל ומשמח – מגיע ישר למערכת הנשימה והדם – מושלם (את התרסיס המרגיע ניתן להשיג אצלי).
לדרגה אחת מעל, אני ממליצה בחום על דפיוזר – מערפל שמנים אתריים (חשמלי) ומפיץ אותם.
פורמולת שמנים אתריים מרגיעה בהדפה, ביום וגם בלילה מסוגלים להרגיע היטב ולעומק.
השתיה: חליטות של קמומיל, מליסה, ורבנה, דמיאנה, ולריאן, אחד או יותר מהם בשילוב, יכולים להיות מוגשים חמים או קרים לשולחן הסעודה המשותפת.
פעילות גופנית: אחד המצויינים! הידעתם שפעילות גופנית מטבע היותה, מכלה את עודפי הסטרס בגוף, במנגנון סבוך אך קיים?
מה עוד?
הבנת המקור של זה: הזמנים המשוגעים שכולנו עברנו / עוברים והתקווה (למרות שאנחנו עדיין לא בסופה…)
שזה בסוף ייגמר.
לא יודעת לומר אם הזמנים יחזרו להיות כקדם, נראה שנחצו ונחצים קוים כאן וגם בעולם, אבל מגיפות סופן להתפוגג בסופו של דבר, לפי ההיסטוריה האנושית – משהו כמו 3 שנים.
אבל מאידך, אני לא סגורה עד כמה מהר יסכימו לוותר השלטונות בעולם, על רווחי המשנה שנגזרים מהתקופה הנוכחית.
אז תקווה שהמגיפה תינגף, אבל מה שישאר לנו, זה להעיף מחיינו את הרע שהיא הביאה איתה.
מתכון ניקוי מגיפות
מי השייק יהיו:
חליטה ממחטי אורן, שיבה (לא בהריון ולא בהנקה), מליסה (לא במידה וישנה תת פעילות של בלוטת התריס) וכוכבי אניס (לא בהריון). ניתן להכין כמות לארבעה ימים ולאפסן במקרר.
חופן – שניים של מחטי אורן, חופן עלי שיבה, שתי כפות עלי מליסה וכף כוכבי אניס על 2-3 כוסות מים רותחים לכמות של ארבעה ימים.
במידה ואתם בוחרים בצמחים טריים הכמות אמורה להיות מוכפלת.
עלים ירוקים בשפע: פטרוזיליה, רוקט, חסה, תפוח ירוק, תמר מג׳הול, מלפפון ירוק, מיץ מחצי לימון, 2 כפיות שמן זית.
ובכן, אני לא מתחייבת על טעם מצודד, אבל יש בכל אלה גם אפקט ניקויי, גם טיפה נוגד קורונה, גם מחזק מערכת עיכול (שימו לב! שייק קר לא מתאים לכל מערכת עיכול!!!
אם ישנו שינוי כלשהו לרעה בעקבות צריכת השייק הזה, נסו פשוט להשתמש במי החליטה כשהם חמימים)
ויש גם אפקט של הרגעה.
נקווה לזמנים רגועים וטובים
