דיאלוג בין עוזר המאמן למאמן, בסדרה הנודעת ׳טד לאסו׳, הביא למודעות העולם לגבי חוקרת היערות פרופ׳ סוזן סימארד מאוניברסיטת בריטיש קולומביה.
לאחר מחקר מעמיק בן עשרות שנים, גילתה סימארד, שעצים נוטים לסייע זה לזה ולתקשר עם הסביבה בניגוד לגישה הדארויניסטית הרווחת שגרסה שהחזק הוא זה שישרוד גם על חשבון זולתו.
היא זיהתה שעצים, בשמעם חיכוך של איברי חרקים מזיקים, יגרמו לעליה ברמת החומרים שמרחיקים אותם מהם, או ימתיקו את הצוף בשמעם דבורה חולפת.
מחקר שבדק יחסי גומלין בין עצי ליבנה לאורן מסוג דאגלאס, הראה שעצים גדולים ותיקים וחסונים, ידאגו לאלה שנמצאים בתחילת הדרך. הם מעבירים ביניהם: מים, פחמן, הורמונים ואותות אזהרה. עץ שנוטה למות – ימסור את מה שנותר בו ורק אז יחזיר את נשמתו לבורא…
זה מזכיר לי את הדייט הראשון שלי עם דגן בעלי.
נפגשנו בבית בירם בחיפה לצעדה משותפת. בעודנו משוחחים קלות, לפני שוויתרנו כמובן על ההליכה, נשמע קול בום בינוני. איצטרובל שמנמן עמוס בצנוברים, נפל על גג המכונית של בעלי לעתיד.
׳הו… נפל פה דבר׳, הימהמתי לי בליבי…
העץ ידע עוד לפנינו…
המחשבה שעצים משתפים פעולה ונוהגים חברות בבני מינם מאד משמחת ומרנינה, שכן אנו, כבר איננו נענים לקוד הזה, What so ever…
זוכרת ללא ערגה,שכאשר ילדי היו צעירים, נהגתי כמו העצים, לעשות למען הכלל – רק בהגזמה: ועדי כיתות, אירועים מיוחדים, התנדבויות מטורללות, הפקות שלא היו מביישות את המידברן..
אבל הכל לווה בעצבנות, היציאה מהבית לאותם אירועים זכורה לי כמאוד טראומטית, מה גם שכלל לא היית פנויה אל ילדי, מחמלי נפשי, אלא לשואו שהתגלגל…
מעבר לכך, בכנות, לא טובת הכלל עמדה לנגד עיני אלא פשוט: שיאהבו אותי, כלומר ממניע אנוכי ותו לא.
ואז הבנתי והתכנסתי. לא עוד פעילויות יח״צ. לחלוטין אבל!
רק אני לביתי ועד היום לדעתי, המקום המועדף עלי הינו הבית שלי – על כל יושביו.
כדאי אולי, להזיז מעט את מטוטלת הקיצון לאמצע שפוי והגיוני, כך אני סבורה ממרום גילי.
ואם ננסה, ולו באורח בנאלי מעט, להקיש על עולם בני האדם ממסקנות המחקר החדשניות והמפתיעות: כנראה שלא היה רק רע בתורה הקומוניסטית, כל עוד לא הגזימו וחמדו יתר על המידה.
העולם הקפיטליסטי, טיפה, איך לומר? עבר את גבול הטעם הטוב.
למה בזוס, גייטס, מאסק ויתר שיבוטיהם, צריכים עוד ועוד ועוד ממון בעוד לא יוכלו, הם, בניהם, עד ריבעים, להצליח ולבזבז את הסכומים שעומדים לרשותם.
בשנים האחרונות קמה תנועה חדשה ומוצדקת בארצות הברית בשם: Tax the rich משמע למסות כראוי את העשירים שערמו את זוזיהם על גבם של מליוני עובדי דחק. יללותיהם כבר נשמעות למרחוק סטייל ׳אכלו לי שתו לי…׳ בואו, אף אחד לא עומד לנשל אותם מנכסיהם התועפותים, פשוט שישלמו מס כנדרש.
לקיחה מוגזמת, כמו גם נתינה מוגזמת, סופן שיתנפצו להן אל מזבח המציאות.
מוטב לנו שנסתכל על הטבע ונשכיל.
הוא היה כאן לפנינו וגם כנראה יישאר הרבה אחרי.
חליטת מחטי אורן
עץ האורן הינו לא פחות מפלא. ככל שאני קוראת עליו, אני יותר מתאהבת…
חליטת מחטי אורן תעניק לכם שפע של ויטמין C וגם ויטמין A, בוסט של רכיבי אנטי אייג׳ינג יציף אתכם וגם לחץ הדם העודף שלכם ירד.
אוספים מאורן שנמצא כמה שיותר בעומק הטבע מחטים צעירים וירוקים (כמה חופנים).
באביב הכי כדאי ללקט ואז ניתן גם להקפיא.
שוטפים היטב, חותכים אותם בעזרת מספריים לאורך של 3-4 ס״מ להגדלת שטח הפנים ושחרור החומרים הארומתיים.
מניחים בקערה.
מביאים מים כמעט לידי רתיחה, בכמות שתכסה את המחטים. מכבים ואז שופכים על המחטים ומכסים.
ממתינים כרבע שעה, מסננים (ניתן להוסיף מעט דבש איכותי) ושומרים במקרר לארבעה ימים או שניתן להקפיא בתבנית של קוביות קרח ולצרוך מידי יום.
יש שגורסים שהתמצית הזאת מסייעת לניקוי כל מיני רעלים שאנחנו סופגים לאחרונה.
חורף נעים שיהיה לנו
