נסענו לתל אביב לבקר את הבת שעומדת ללדת. האירוע שצוין: יום הולדת לאב המשפחה שלנו שאנחנו אוהבים – דגן.
שעת צהרים, הרעב מתחיל לגרגר לו… שאלנו את דגן מה בוחר, אמר סון רון. סון רון? שאלנו בחשש? לא מכירים. איך נכיר, אנחנו מזכרון…
התקשרתי. ענה לי בחור, בקול של מישהו שדווקא די אוהב את החיים של עצמו (בדיעבד נודע לי) aka – רותם.
׳מה תרצו ?׳ שאל אותנו. התחלתי לקרצץ ולשאול ולברר ואז להזמין. האוכל היה מושלם. ממש. בחיי.
הערת ביניים קטנה, המזון אינו כשר מבחינת עירוב חלב ובשר. מצד שני (ואולי בלי קשר…) יש כמה וכמה מנות טבעוניות צבעוניות וחגיגיות בתפריט, אבל זה סיפור על אנשים ולא רק על אוכל שכאמור – הינו לא פחות משמיימי.
עזבתי אתכם בשלב הזמנת האוכל. ניסינו להבין כמה זמן יקח לנו לעבור במקום עצמו שנמצא ברחוב יהודה הלוי 44 ולהגיע חזרה למרכז העיר ואז נפלה ההבנה שהסיבוב ייקח כמעט שעה והגעגועים לנכדה (מיקה) כבר צבטו לנו בלב. שאלנו אם יש אפשרות למשלוח. ׳אני בדיוק נוסע לאיזור׳ אמר לי רותם, ׳ניפגש ואביא לכם את ההזמנה׳. היה עיכוב מצידנו, מצידו, הודענו הדדית ובזמן המיועד ההזמנה נמסרה.
מילה זו מילה, זמן זה זמן, בנועם, בשמחה, לרגע התבלבלתי, האם אני באמת נמצאת בארץ הקודש, הלחוצה, העצבנית, המיוזעת? הופה. התאהבתי.
(Take off לשירה המדוברת של יעל טל המדהימה: ׳בום – התאהבתי׳. תסתכלו לכם ביו טיוב) ואני, איפה שאני מוצאת אנושיות נעימה וייחודית, אני יודעת שיש גם סיפור מעניין לחפור בו.
אז שלושה אחים, במקור מקיבוץ רמת יוחנן: רותם (בן), אופיר (בת) ושקד (בת) – גוטמן, עובדים יחד במקום הנדיר שלהם סון רון ברחוב יהודה הלוי. רותם הוא המנהל, אופיר היא השפית. הם שותפים, יחד עם נטשה רעייתו של רותם. נטשה אינה מעורבת בניהול העסק, אך כן בהחלט בשיווק. שני האחים הקימו את המסעדה בשנת 2019. אחותם הקטנה שקד, עובדת איתם מזה שנה ומתנהגת כאילו היא שותפה בעצמה, בקטע של מקצועיות ואכפתיות וגם יד מופלאה יש לה ברוך השם…
הסיפור של אופיר שהשתתפה בתכנית הטלויזיה משחקי השף, מסקרן. מגיל צעיר התעניינה במזון. בישלה ואפתה לכולם וגזרה על עצמה דיאטה שקצת יצאה משליטה, אך לא התדרדרה למחוזות מאיימים מידי. מהמקום הזה, הבינה אופיר, שהיא חייבת להתיידד עם האוכל ולא להיות לו לאויב. היא טסה לצרפת, שהתה ולמדה שם שלוש וחצי שנים באחד מבתי הספר היוקרתיים לבישול.
חוותה קשיים מחרידים, עבודה בשתיקה מבוקר עד ליל עם הפסקונת קטנה באמצע, משמעת ברזל ועונשים גולגיים..
השהות בצרפת, פלאס חשיפה לתרבויות שונות, הזדקקה לה לחזון על מזללת רחוב, הכי משובחת שיש להשיג, שילוב של הודו וישראל, בהשקעה טופ ובמחיר סביר לחלוטין. וכך היה.
אחיה רותם מעיד עליה, באוביקטיביות מובנת, (כנראה שצודק אבל…) שהיא גאון קולינרי שאין…
טעמים ושיטות בישול אלה דברים שהכי בלב שלה וההקפדה היתרה הזאת, חייבת לומר בתור לקוחה – ניכרת.
במרכז העשייה ניצב לו הטנדור: תנור טנדורי: עשוי חימר ומצופה נחושת, עובד בחום של 400-500 מעלות צלזיוס.
אופיר חמודה וחייכנית למראה ו tough cookie מבפנים.
היא יודעת לקלל היטב (אישה כלבבי..) בעיקר את אחיה רותם שמשועשע כשזה קורה. היא חובבת סדרות על בתי כלא והברחות סמים, לעולם לא נדע למה ומדוע.
שתי האחיות, אופיר ושקד בתום יום העבודה, אורזות את המנות שנותרו ומביאות אותן לתחנה המרכזית הישנה ומחלקות למי שהחיים מחייכים אליהם רק לפעמים. קודם לנשים ואז לגברים.
בתור מתקוטטת משפחתית ידועה, עניין אותי מה קורה כאשר ישנם איזשהם אי הסכמות, או חלילה ריבים, מה קורה?
רותם טוען שאכן יש כאלה מדי פעם, אבל החוק הוא שהכל נסגר עוד באותו היום. לגבי רותם, מגיל 10 הוא מושקע בענייני אוכל. זוכר כל פרט ופרט מכל ביקור במסעדה שהתרחש, מילדותו ועד ימינו אלה.
חיידק האוכל הגיע כנראה מאבי המשפחה אליעזר.
כהורים צעירים בקיבוץ מנרה, בעלי אמצעים בלתי משופעים, היו ההורים מאלתרים ארוחות ערב מרהיבות ביופיין מגבינה לבנה 5%, ירקות ותבלינים לדוגמה…
כשרותם היה מקבל ציון מ – 95 ומעלה – לקחו אותו כפרס – למסעדה. הוא הפך לתלמיד מצטיין …
הוריו אליעזר וזהר גוטמן, מגיעים מהצפון לפחות פעם בשבוע לביקור במסעדה, פוגשים שם את כל ילדיהם במרחב אחד.
חוויה מטורפת, כך אני משערת, בקנאה עתידית בלתי מוסברת.
הם מקפידים לשלם על המנה של עצמם תחת הכותרת: אם ההורים משלמים – כולם משלמים.
מאידך – מי שמגיע לסון רון ואומר שאין לו כסף – מקבל מנה מלאה במתנה.
חסרי הבית באיזור מודעים ומשתמשים בהטבה.
עסק עם לב – כמה מרנין! משפחה יפה inside & out.
בקיצור – מקום שחובה לבקר בו ולאכול אוכל שמלאכים נגעו בו, אבל יותר מזה – לפגוש שלושה אחים – שאלוהים נגע בהם.
