סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
הקדמה:
גירושין על פי הדין העברי הם לעולם עניין של רצון הדדי של שני בני הזוג. בהעדר הסכמה הצד המבקש להתגרש בניגוד לרצון רעהו, חייב להוכיח קיומה של עילת גירושין ובהקשר זה גם מתבררת שאלת החיוב או שלילת הכתובה לה זכאית האישה ברגיל.
אחת מהעילות שהבעל יכול לטעון כנגד אשתו מלבד הטענה ל"ניאוף", משמע בגידה, שנחשבת לטענה מכרעת במידה ותוכח ברמה של "מכחול בשפופרת", ניתן לטעון כי האישה עוברת על הדת כאשר בהתנהלות שלה הדברים פוגעים בערכי הדת ו/או מוסד הנישואין ובכפוף להתראה שבית הדין נותן כן היא עלולה להפסיד כתובתה.
אחת הסוגיות המתעוררות בדרך כלל היא גם שאלת גובה סכום תוספת הכתובה כאשר מקובל לטעון כנגד סכום גבוה במיוחד כי אינו מחייב משנעשה למען הכבוד "אסמכתא" ובמצב דברים זה בית הדין מוסמך לקבוע סכום אחר במקום הסכום הנקוב בכתובה עצמה ובדרך כלל הסכום הנהוג עומד ע"ס של 120,000 ₪ ועד 180,000 ₪.
והנה המקרה של השבוע:
מיה ויואב זוג צעיר שנישא אך לפני שלוש שנים, הגיע כבר בשנת 2020 לפתחו של בית הדין הרבני בתל אביב בתביעה שהגישה מיה לגירושין, טענה כי יואב משפיל ומעליב אותה ואף מאיים עליה דרך קבע, מלבד היותו מכור לטיפה המרה והיא אף הגישה כנגדו שתי תלונות במשטרה.
כבר בדיון הראשון הסכימו הצדדים להתגרש זמ"ז בעוד נותרה במחלוקת שאלת הכתובה אותה תבעה מיה בסך של כחצי מיליון ₪.
יואב התנגד בתוקף לתשלום הכתובה וטען שלל של טענות בין השאר הטעים כי מיה הפסיקה לקיים עמו יחסי אישות "מורדת מתשמיש״ וכי היא מקללת אותו ואף הגדילה לעשות כשפרסמה בניגוד לרצונו תמונות חשופות שלה בפייסבוק כשהיא בביקיני שלא משאיר הרבה מקום לדמיון, ועל כן היא עוברת על הדת ומשכך אינה זכאית לכתובה, קל וחומר שלטענתו, הגישה נגדו תלונות שווא במשטרה.
מיה השיבה כי אי קיום היחסים אירע רק כשהוא חזר לבית שתוי וכמעט כפה את עצמו עליה, ואילו באשר לתמונות היא טענה כי הצדדים חילוניים ויואב מעולם לא שמר מצוות כלל ועיקר וכי הוא אף שמח תחילה על העלאת תמונותיה היפות למען "ימותו כל הקנאים" ורק עם פרוץ הסכסוך הוא "התלונן" בפניה על כך ומייד היא הסירה אותן חרף אכזבת עוקביה האדוקים.
כב' הדיינים הרב צבי בן יעקב, הרב יצחק הדאיה והרב משה בצרי בהחלטתם החמיאו למיה שניסתה בכל דרך להגיע לשלום בית שלא צלח, והם קיבלו את טענותיה לעניין אי קיום יחסי האישות וכתבו כי במצב שבו יואב היה מגיע למיטה שתוי כלוט מובן מאליו שאין לצפות ממנה לקיים עמו יחסי מין.
עוד ציינו הדיינים כי שתי התלונות שהגישה מיה במשטרה לא נחשבות בנסיבות העניין כתלונות שווא ואכן היא חששה מהתנהלותו באותם אירועים דבר המצדיק הגשת התלונות.
בכל הנוגע לטענות בדבר העדר הצניעות של מיה תהו הדיינים על יואב וטענתו בעודם מדגישים את חיי הצדדים החילוניים ולדוגמא כתבו: ״לא יכול בעל שאינו חושש לאיסור נידה, או לחילול שבת, ולטעון שאשתו עוברת על דת בכך שמכשילה אותו באיסור נידה או מחללת שבת״.
הדיינים הגיעו למסקנה כי התנהלותה של מיה אינה חורגת מן המקובל בדרך בה חיים הצדדים ולדבריהם, גם אם מיה לא הייתה מסכימה להסיר אתך התמונות, הרי עדיין כשמדובר בבעל שאינו שומר תורה ומצוות והדבר אינו מפריע לו, לא יכול לבוא בטענה אליה של ״עוברת על דת״.
הדיינים הטעימו אודות התנהלות הציבור ברשתות החברתיות כי: "לדאבון לב, בדורנו, שהוא דור פרוץ בהרבה, וכל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות מעלה תמונות חשופות לפייסבוק…אין להחשיב את האישה כעוברת על דת".
בסופו של יום הגיעו הדיינים למסקנה כי מיה אינה אשמה בפירוק הבית ״ולו באחוז אחד״ ועל חייבו את יואב לשלם לה את הכתובה יחד עם זאת נקבע כי סכום של 520,000 ₪ מופרז בנסיבות העניין ועל כן העמידו את הסכום על 150,000 ₪.
המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | יועץ משפטי בנעמת מאז 1995 | משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ – הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il
