בשנת 1971 בהיותי חייל צעיר על גדות תעלת-סואץ, בצעתי ’נפקדות’ וברחתי מהגזרה-הצפונית של ’התעלה’ כדי לחזות מקרוב במשחק חצי-הגמר של ’אהובתי הירוקה’ מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים שהסתיים בניצחון דרמטי והעפלה לגמר-הגביע, אותו הפסדנו להכח רמת-גן 1-2. את המשחק הזה כבר לא ראיתי אלא האזנתי למהלכו באמצעות מכשיר רדיו-טרנזיסטור שהחזיק חייל של המשטרה-הצבאית בכלא-4 בו כלאו אותי למשך 21 ימים בעוון ’הנפקדות’ שבצעתי וכך הגיעה למעשה האהבה הבלתי תלויה בדבר שלי למכבי חיפה לשיאים חדשים.
הכרתי לראשונה את מכבי חיפה בשנת 1963 כעולה-חדש שאך זה הגיע לישראל וכמו במרבית הסיפורים, הייתה זו לי אהבתי הראשונה, שמעולם לא נשכחה אלא נותרה עמוק בנפשי מאז נחשפתי לקבוצה שעדיין לא ידעה אליפות כלשהי, אבל הקסימה, ריתקה והלהיבה כל מי שראה אותה משחקת כדורגל הרפתקני-התקפי, טכני בסגנון-ברזילאי מהפנט!
אחד השיאים נרשם כבר בשנת 1962 לאחר ניצחון 2-5 על מכבי ת"א השנואה בגמר-הגביע שנערך בירושלים לעיני רבבת צופים ואף שעדיין לא הרשו לי לנסוע למשחק (הייתי בן-11 והתגוררתי בנהריה…) ידעתי על-פה שמותיהם של השחקנים כולם ובהם הכוכבים הבלתי נשכחים אהרון אמר, אברהם מנצ’ל, אשר עלמני, ג’וני הרדי, זכריה בן-צבי ושלום ואנו.
הנכונות ללכת אחרי מכבי חיפה ’באש ובמים’ לא ידעה גבולות וכך מצאתי עצמי בקרב הגרעין הקשה ביותר של אוהדי הקבוצה ביציע-ג’ של אצטדיון קריית-אליעזר ונודד עם השחקנים לכל מקום בו שיחקו בארץ ובכלל זה בשנים הקשות של משחקים בליגה-א’ אבל מתוך התמסרות ואהבה אין-קץ.
בשנות ה-70 הגיעה ההערצה למכבי חיפה לשיאים חדשים ובמיוחד לשחקנים ישעיהו שווגר, דני ’שמילו’, מרדכי לובצקי, שלמה בנאדו, אהרון גרשגורן, יחזקאל גרשוני, נתן הירש, יואב לוי וקרול רוטנר, שהמשיכו לרתק ולהלהיב אותי עם מאות אלפי אוהדי הקבוצה מכל הארץ.
רק לימים שמתי בכלל לב לעובדה שבקבוצה שלי משחקים כדורגלנים מהמגזר-הערבי כמו חסן בוסתוני ואחר-כך זאהי ארמלי, לפני עידן אבו-פאני וחבריו וכי מכבי חיפה התברכה להיות חלוצה גם בעניין הזה.
זכיתי להיות שותף גם לשתי האליפויות הראשונות תחת הדרכתו של שלמה שרף בשנים 1984-5 כאשר הקבוצה שיחקה עם 3 חלוצים והפגינה כדורגל התקפי ויעיל ובשורותיה השוער המנוח אבי רן שנהרג בתאונה-ימית מיותרת, צדוק אברהמי, רפי אוסמו, ירון פרסלני, איתן אהרוני, ברוך ממן, משה סלקטר, צדוק מלכה, ציון מרילי ורוני רוזנטל הבלתי נשכחים.
בשנת 1988 כמעט שיצאתי מגדרי נוכח התבוסה ההיסטורית 0-10 שהנחלנו למכבי ת"א וכעבור 3 שנים הייתי שוב שותף לאליפות המדינה, מתוך 13 עד כה, כשבקבוצה שיחקו בין השאר ראובן עטר, אייל ברקוביץ, טל בנין, ויקטור צ’אנוב, קנדאורוב ועוד שחקנים שהגיעו למועדון אחרי נפילת ’מסך-הברזל’.
בשנת 1992 רכש יענקל’ה שחר את הקבוצה ולמרות פרקי-זמן קשים ושנים לא מוצלחות במיוחד, הצליחו יוסי בניון, ניר דוידוביץ, דקל קינן וחבריהם להשאיר את מכבי חיפה במקום הראוי לה בצמרת הכדורגל הישראלי למשך שנים רבות נוספות ובכלל זה העשור השחון האחרון שהסתיים באליפות של ברק בכר ואנשיו באצטדיון ’סמי עופר’.
קצרה היריעה מלהכיל את קשרי התלות והאהבה שרקמתי במשך כ-60 שנה עם ’אהובתי הירוקה’, אהבת-אמת שכפי הנראה תמשיך ללוות אותי בהמשך שארית-חיי…
