פרשת "עקב" (מפרק ז' פסוק י"ב ועד פרק י"א)

תובנות מהפרשה הקודמת: משה, בגילוי לב, משתף את העם שהתחנן בפני ה' שיאפשר לו, ולו לרגע, להיכנס אל הארץ המובטחת ונענה בשלילה.
באותה נִימָה של תחנון, משה חוזר בגרסתו על עשרת הדיברות: שנשמור על ערכים אלה הבונים משפחה, חברה ואומה למופת! שלא נתכחש לזהותנו, כי אם נתכחש, בעוכרינו הדבר!

וממשיך: "שְמַע, יִשְׂרָאֵל:….וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹוקיךָ" להבנתי: "שמע ישראל", משמע אני שייך! ואהבה? היא רגש המחבר אותנו לאור שבתוכנו.
אהבה, היא האור המנתב את כוח הרצון, לשמור על זהותנו ולעשות טוב כמה שיותר, ליקירי ליבנו. "האהבה היא אור שמאיר את מי שנותן ומקבל אותה" (אלברט איינשטיין).

"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם", כלומר: החינוך לשמירת זהותנו, לערכים החשובים לקיומנו, כמו: לשון נקייה ומכבדת, כיבוד הורים, שמירת השבת, המסורת, הענווה, ואחוות אחים, באחריות ההורים ללמד ולשנן.

חובת ההורים! לוודא שהחינוך לערכים ולמורשת מתקיים. כיצד? "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶך."

פרשת "עקב" – ממשיכה: משה רבנו עומד מול העם ונושא את נאומו האחרון, אבל הוא דואג שהם ימשיכו לשמוע את מילותיו בכל זמן ולדורות, כי הן חיינו ומהות קיומנו על האדמה!

כך נפתחת הפרשה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר ה' …לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד… וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים."

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", יש פה התניה המופיעה בכל פרשה ובכל ברכה, כי הארץ הטובה הזאת ניתנה לנו כפיקדון.

לכן, משה מזהיר: והיה ונשמע ונפנים את כל המשפטים ואת המצוות בין אדם למשפחתו ובין אדם לחברו, ונתנהל לאורם בענווה, באמונה, בכבוד הדדי, ובאהבה, נתברך בפרי בטן, נהנה מטוב הארץ, ונראה ברכה והצלחה בכל מעשינו.

משה מרגיש את הפרפרים שהעם חש בבטן, החושש להילחם נגד גויים רבים בכיבוש הארץ המובטחת. על כן, הוא מרגיע אותם: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם לֹא תִירָא, מֵהֶם".

משה נוסך בעם ביטחון באומרו: "לֹא תִירָא, מֵהֶם". תאמינו, למרות כל המשברים, הנה אתם עומדים לכבוש את הארץ המובטחת. זכרו! כול עוד רוח האמונה בצדקת הדרך ותודעת השליחות, השייכות והערבות ההדדית פועמת בקרבנו, תמיד ננצח!

והראיה, אחרי אלפיים שנות גלות, שבנו אוד מוצל מאש, חבולים, נרדפים וכואבים, אך חדורי אמונה, אל הארץ המובטחת. היינו מעטים, נגד גויים רבים, הרוצים להשמידנו, אבל בליבנו פעמו מילותיו של משה, "לֹא תִירָא, מֵהֶם". בזכות רוח האמונה בצדקת דרכינו, ותודעת השליחות, ניצחנו את כל מי שקרא תיגר על קיומנו. והנה אנחנו פה בנחלת אבותינו, נהנים מהארץ הטובה, מפרייה ומברכתה, שרק נדע לשמור עליה מאוחדים, עם אחד, ערבים זה בזה, זהות אחת, מורשת מפוארת אחת! וארץ ישראל אחת ויחידה!

ממה משה חושש? "פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ .. וְרָם, לְבָבֶךָ…. וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה…" משה חושש שאחרי שהעם יכבוש את הארץ המובטחת, יבנה בתים, ייטע כרמים, ייהנה מטוב הארץ הטובה, ואז "וְרָם, לְבָבֶךָ.." חטא היוהרה ישכיח מי עומד מאחורי השפע וההצלחה, ויאמין ש: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה," כלומר: הכסף והמעמד, הכול אני ואני, וזה כמו מדרון חלקלק, יוביל לאובדן הענווה, לטשטוש הערכים ולהתכחשות לזהותנו, מהות קיומנו.

אומנם, לאדם כוח וחוכמה, ורוב ההישגים באים מהאדם המאמין ביכולותיו, בתנאי שיזכור: "ה' הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל…" יתנהל בענווה ויודה על כל היש כי שום דבר אינו מובן מאליו.

"וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹוקיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה–בַּמִּדְבָּר… הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת- ה' …לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו,"

למה חשוב לזכור? הזיכרון מעורר געגוע המחבר באהבה בין עבר לעתיד, ומחזק את תחושת השייכות לשורש קיומנו. ומתוך אהבה ואחריות נעביר את לפיד הזהות, מי אנחנו ומאין באנו, הלאה לדורות. לכן הזיכרון חייב לחיות בתודעה שלנו כל הזמן, למעננו!

איך מעבירים זיכרון? להורים יש תפקיד חשוב ואחראי בחינוך הילדים: בלימוד, הבנה, שינון, הטמעה ויישום, "והגדת לבנך" זאת למעשה הליבה של שמירת הזהות, הערכים, טוהר הלשון, המסורת והמורשת היהודית ועצם התהוותנו כבני חורין לעם ישראל, עם שפה משלו, תרבות, חוקים ומשפטים, ונחלת אבות, ארץ ישראל.

חובת ההורים לשמש מודל לילדים! "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶך", אחרת הדור הצעיר לא יכיר בזהותו ולא בערכיו, ולא יבין שהארץ הטובה הזאת היא נחלתו מכוח הזכות ולא בחסד. כי לא ארץ נוכרייה כבשנו…

"וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם–לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד", משה מתחנן: די לעקשנות, לאגו הסוגר את הלב וחוסם את הקשב. בבקשה הסירו את עורלת הלב, פתחו את הלב, חיזקו את רוחכם, הקשיבו לקול ה' הנמצא בתוככם (ושכנתי בתוכם), שקולו רצוף אהבה וענווה, הבינו שאחים אתם, חיזקו את הערבות הדדית שהיא חוסנכם הלאומי ושימרו על כבוד האחר ככבודכם, ועל הארץ הטובה הזאת שניתנה לכם – לנו כפיקדון.

אני תפילה שאדע להעביר את הליבה של שמירת זהותנו, את הערכים והמסורת, לילדיי, מדור לדור, אזכור לברך ואכיר תודה.

שוב נתחיל מחדש / לזכרו של צביקה פיק ז"ל

מתחילים מחדש. למה לא? מה זה רע?
גם הזמן הזה לפעמים מתבלבל בספירה
גם הגל אל החוף מבקש חזרה
גם תיבת הזימרה שרה שוב את שירה.

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

פרשת "משפטים" (מפרק כ"א -כ"ד)

תובנות מהפרשה הקודמת: לפני עשרת הדיברות ה' נתן לעם ישראל מתנה, ומהי המתנה: "…וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. "

קרא עוד >