פרשת בהעלותך (מפרק ח' עד י"ב)

תובנות מהפרשה הקודמת: למרות שהתורה ציוותה על הלוויים לשאת את המשכן על כתפיהם, הפרשה מספרת שהנשיאים הכינו עגלות משא, כדי להקל על הלווים שלא ייסחבו את המשכן על כתפיהם. למשה היה קשה לקבל את עגלות המשא, אך ה' אהב, כי ראה בזה דאגה: "איש את רעהו יעזורו.." ראייה חומלת וערבות הדדית היא עוצמתנו הלאומית.
לכן, כאשר הנשיאים הביאו את קורבנותיהם, על אף שמדובר בקורבנות זהים לחלוטין, התורה הקדישה 89 פסוקים המתארים במין ריטואל החוזר על עצמו, כל נשיא וקורבנו, כאות הוקרה על הרצון הטוב שהפגינו הנשיאים, בהבאת עגלות משא.
התובנה: ראייה חומלת פותחת את הלב, לחשיבה טובה ויצירתית, לראיית הטוב ולהכרת תודה.

פרשת "בהעלותך" – ממשיכה את המסע במדבר הצחיח בואכה ארץ ישראל. אך לא ממש נוסעים, כי ההכנות מרובות. גיוס לוחמים שילחמו על כיבוש הארץ, בודקים את כשירות העם לעמוד במסע, המשא כבד בחום המדברי. ועל מנת להמתיק עליהם את המסע ה' מבקש מהכוהנים לברך את העם. הברכה היוצאת מלב אוהב של הכהן מחזקת את תחושת השייכות והשליחות ואז כובד המשא יוקל, כי הברכה: "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום," תפיח תיקווה בליבם ויזכו לשלום, כי רוח ה' פועמת בקרבם וברכתו שורה עליהם.

הפרשה מתחילה בהעלאת האור, "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה … דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת."
כלומר: על אהרון ובניו, בנוסף לתפקידם, לברך את העם בלב נקי ואוהב, הוטל להעלות את האור במנורה, שיצית את האמונה בלב ישראל. את המנורה כל אחד יכול להדליק ולא רק הכהן, כך פסק הרמב"ם. אבל הכנת הנרות, הטבת הנרות ועריכתם, חייבת להיעשות בחרדת קודש על ידי הכהן. ברכה ואור למען עם ישראל.
אני למדה מזה, שההכנה לקראת המעשה חשובה וגדולה יותר מביצוע המעשה. כל מלאכה שאנחנו לוקחים על עצמנו לעשות, ההכנות לקראתה חייבות להיות בדיוק ובהתמדה, כדי שהביצוע יסתיים בהצלחה ובשמחה.
"בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ."

מאחר שבני ישראל חיו שנים רבות במצרים, היו עבדים, ולא יצאו להכיר את הארץ, נחלת אבות, הם זקוקים לעמוד ענן שילווה אותם, כדי שלא יטעו בניווט ולא יסטו מהדרך. על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו.
לכן, מסע זה אל הארץ המובטחת, על כל קשייו וכישלונותיו, הוא קל יותר מכל המסעות שעוד נכונו לעם ישראל, במהלך ההיסטוריה של בני עמנו, כי פה הענן מורה להם את דרכם. בהגיעם אל הנחלה יצטרכו לפלס לבד את דרכם.

לפני המסע, התורה מספרת על שיחה אינטימית בין משה לחותנו, משה מבקש ממנו להצטרף למסע ויתרו מסרב: "כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ." משה לא מוותר, "אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ:.., וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָייִם."
וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִים? "והרי יש את עמוד הענן המכוון את דרכם ביום ועמוד האש שיאיר להם בלילה.
למה משה זקוק לעיניים של חותנו? להבנתי, הכוונה לעיניים טובות, המפיצות אור נעים של חוכמה והכוונה, שיעזרו למשה להתמודד עם תלאות הדרך.

לפני שהמסע החל משה נשא תפילה": "קוּמָה ה', וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ וּבְנֻחֹה, יֹאמַר שׁוּבָה ה', רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל."
מי השונאים שצריכים לנוס? הרי לבני ישראל שיצאו ממצרים אין אויבים ואין שונאים.
הנה התשובה, במחנה ישראל היצרים גואים, תלונות ואכזבות, תאווה, כעס, קנאה ולשון הרע.
העם החל מתאונן, "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים" וה' שולח בהם אש.

אחרי שכבתה האש בני ישראל החלו ליילל ולקטר: "זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים" משה הנאמן הבין שהעם שכח את כל העינויים שסבל במצרים.
כאן, משה מאבד את סבלנותו והרגיש שאין בכוחו להנהיג את העם לבדו: "לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה: כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי. וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג–אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי"

ה' נעתר לבקשת משה ומשרה רוח נבואה על שבעים זקנים, שיעזרו לו להנהיג את העם הזה. אך בעת גיבוש הנהגה חדשה, אלדד ומידד המשיכו להתנבא. יהושע בן נון, משרת משה נזעק וביקש ממשה " אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם," אך משה העניו באדם, לא נבהל ולא מקנא ומשיב:"וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה', נְבִיאִים."
אולם אין רגע דל. אפילו מרים הנביאה, אחות משה, האהובה והמסורה, חטאה בלשון הרע באומרה לאהרון אחיה: "הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'-הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר"," נענשה בצרעת והורחקה מהמחנה, כפי שהורחק כל מי שהוציא רע – לשון הרע! משה התפלל להחלמתה: "אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ".

משה בהמשך תפילתו מתחנן לה', "וּבְנֻחֹה, יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל."להבנתי משה מבקש מה' שיעזור לנו למצוא מנוחה לנפשנו, כי האויבים הם המקומות בתוכנו המחלישים אותנו, כמו: המחשבות המעוותות מציאות ויוצרות קנאה, שנאה וצרות עין על הצלחת האחר (מה שקרה למרים), שנדע לשלוט בהם, נשמח בחלקנו ונחיה בשלום עם עצמנו ובינינו.

אני תפילה שאדע להעלות את האור שבתוכי ומתוך ראיית הטוב אכיר תודה!

אל נא רפא נא לה/ יאיר לוי, נכדי היקר
אל נא רפא נא לה,
אל נא רפא נא לה,
אז נתחזק ונתרפא.

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

מנורה

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

תיקון ליל שבועות

לפני 140 שנה, כאשר החלוצים הראשונים עלו לארץ ישראל והגיעו לזכרון יעקב, הם התחילו לחרוש ולזרוע, להגשים חלום גדול ולשאוף

קרא עוד >