תובנות מהפרשה הקודמת, בה למדתי על ערכים מוסריים חשובים שעלינו להנחיל לדורות כדי שנוכל לחיות ולשמור על הארץ הטובה הזאת:
"וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה … כִי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ" (ויקרא פרק י"ח).
כלומר: על מנת שנוכל לחיות לבטח בנחלת אבות, עלינו להתנהל לפי אמות מידה ערכית ומוסרית. נרחק מהאלילות, מגילוי עריות, מקנאה ומלשון הרע שאפיינו תרבויות אחרות. נבדוק התנהלותנו כפי שצווינו, כפרט, כמשפחה וכעם, נשמור מכל משמר על טוהר הלשון, כיבוד הורים, ואחוות אחים תרתי משמע, עם ישראל אחים!
ראש ממשלתנו הראשון הבין את הערכים שנועדו להנחות אותנו כאומה, והזהיר: "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים.
"כשאתה קם בבוקר, עליך להחליט: מה עיקר ומה טפל. ואת הטפל – אל תעשה!" (דוד בן גוריון).
פרשת "קדושים" ממשיכה: אחרי ההוראות הברורות החוזרות ונשנות לכהן הגדול, שישמור על איזון, ללא הפרזה וללא סטיה מהכללים, כדי שימלא את תפקידו בענווה ובאהבה, מזהירה הפרשה ממאכלים אסורים, ומהטומאות, התועבות וגילוי עריות.
פרשתנו ממשיכה להנחות ערכים חשובים לקיומנו כמשפחה, כחברה וכאומה מוסרית וערכית.
כך נפתחת הפרשה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵ-יכֶם"
מה הכוונה קדושים תהיו, האם אנחנו קדושים? מה פתאום! בשביל להגיע לקדושה צריך מאמץ יומיומי בצפייה בהתנהלותנו ובמעשינו בכול התחומים, לא רק בתחום אחד. הפרק מלא בהנחיות ערכיות הנוגעות ליחסי אנוש החשובות לחיינו, בכול תחום ותחום ואיני יודעת מאיפה להתחיל.
"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי, ה' אֱלֹהֵי-כֶם."
למה הציווי מתחיל באימא ומשולב בשמירת השבת? להבנתי: כי לאימא תפקיד אחראי ומאוד משמעותי בעיצוב הילדים, לטוב ולפחות טוב. אימא נוכחת היא עוגן איתן לילדיה, קשובה, הדואגת לשלומם ולחינוכם שיצמחו כילדים ערכיים ואחראים.
לכן, כפי שהשבת קדושה וחשובה לחיינו, כך כבוד ההורים (אימא ואבא) קדוש, וחשוב שיהיה נר לרגלינו, לאחדות המשפחה – לאיכות חייהם וחיינו. "אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי" (תהלים ע"א).
"לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹ-הֶיךָ, אֲנִי ה'."
להבנתי: לא מדובר רק בחירש ועיוור אלא לכל אחד ואחת, מהעשיר ועד הדל והאומלל, הנוכחים במקום והרחוקים, לא לקלל ולא להכשיל! חובה לשמור על לשון נקייה ועל כבוד האחר, מי שיקלל ויכשיל שיזכור, זה בומרנג, יש מי שישיב כגמולו במוקדם ובמאוחר.
והנה ההפטרה של יום הכיפורים מרחיבה את האיסור המוסרי של: "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל." לאיסור לא רק אישי וחברתי אלא לאיסור לאומי:
"וְאָמַר סֹלּוּ-סֹלּוּ, פַּנּוּ-דָרֶךְ; הָרִימוּ מִכְשׁוֹל, מִדֶּרֶךְ עַמִּי" (ישעהו פרק נ"ז).
שישראל ידאגו להסיר כל מכשול מדרך עמנו ויסללו דרך לקירוב לבבות: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" (ישעיהו נז). אחים אנחנו.
"לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ", דהיינו: לא לרכל, מפני שרכילות ולשון הרע, כמוה כמו שפיכות דמים. רכילות, גם אם היא שקר וגם אם אמת היא, פוגעת באדם כחץ מורעל עד עמקי נשמתו. גם ברובד הלאומי, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ", לא לרוץ לרכל ולהוציא דיבת הארץ רעה, הדומה לשפיכות דמים, ומובילה את כולם לעבר פי פחת.
ובנוסף: יש אנשים שהרכילות ממגנטת אותם, חשוב להם לשמוע, לבחוש ולהוסיף עוד מילה ועוד קיסם למדורה. והרי ידוע שמחשבות יוצרות מציאות. יש מחשבות וביקורות לגיטימיות מפרות ובונות, ומאידך, יש מחשבות וביקורות לשם קנטור, המשתלחות ללא רסן ורומסות ללא רחם. "שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ, יִרְחַק מֵהֶם" (משלי כב').
"לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ." כלומר: לא לתת לכעס לסגור את הלב ולצבור שנאת חינם. שנאת הלב אומנם איננה חשופה, אך היא משבשת את הדעת, חוסמת את הקשב, ומובילה לתוצאות קשות מנשוא.
אני קוראת בלב נרגש ועצוב את פרק י"ט בפרשה, המלא בערכים משפחתיים וחברתיים החשובים לקיומנו, חזון לחברה ערכית ומוסרית למופת. ומביטה על עצמנו על מה שהפכנו להיות, הרכילות, לשון הרע, היד הקלה על המקלדת בהשמצות, בדיבור פוגעני, בהטלת דופי, בהוצאת דיבת הארץ רעה, שהובילו לשנאת חינם ולפילוג, ליבי נחמץ!
הפרשה ממשיכה בערכים ולא שנאה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ", כלומר: אם נפגעת אל תיתן לפגיעה להפוך לשנאה גם אם חברך גמל לך רעה. שב איתו בארבע עיניים והוכח אותו, לא במילים קשות, לא בכעס ולא על מנת לביישו.
ואם המוכח לא יקשיב לדברי התוכחה, יפה לה השתיקה! אל תשנא אותו (הרב קוק).
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹך"= השנוא עליך אל תעשה לרעך, שמור על כבודו ככבודך!!
בשונה מדתות אחרות, ההישג החשוב ביותר שלנו כעם יהודי, זה לא המשכן או המקדש, אלא הערכים המוסריים. הם החשובים ביותר. אוצר התרבות האנושית, הוא תמציתי ומכונן. שנועד לחבר אותנו לקדושה = לאור ה' שבתוכנו: "ושכנתי בתוכם", כדי שנוכל ללמוד, לתקן, להפנים וליצור, משפחה, חברה ואומה ערכית ומוסרית – מגדלור לעמים אחרים! בידינו הדבר. לו יהי!
השבוע ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה וכדי שזיכרון השואה לא יישכח לעולם! חובה עלינו לספר "והגדת לבנך" מאב לבן וכך מדור לדור, את אשר עשתה המפלצת הנאצית במאה העשרים, משואה לתקומה – השיבה לארצנו, נחלת אבות.
אני תפילה, שנדע לשמור על כבוד האחר ככבודנו ומתוך ראיית הטוב נאחל לכל אחד את שנאחל לעצמנו. ואז הקדושה תמטיר עלינו בשפע ברכות! אמן!
לו יהי / נעמי שמר
לו יהי, לו יהי
אנא – לו יהי
כל שנבקש לו יהי.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
