תובנות מהפרשה הקודמת, אקדים ואומר: מהרגע שקיבלנו את עשרת הדיברות, את החוקים והמצוות, כל פרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, ומלמדת אותי על מצוות בין אדם לחברו, מצוות משפחתיות וחברתיות ומוסריות שעלינו להפנימן, כדי להתחבר לאור ה' שבתוכנו, להתנהל לאורן ונחייה לבטח בנחלת אבותינו.
"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ…"
כלומר: "תונו", הכוונה לא תנשלו. נהיה רחומים, נסתכל בעין חומלת ותומכת. אם האדם נקלע לקשיים לא ננצל את מצוקתו אלא נחפש דרכים נאמנות כדי לתמוך בו, ולעזור לו להשתקם.
אם נלווה לו כסף, לא נגבה ריבית ולא נלחץ עליו להחזיר את ההלוואה, אלא נחכה בסבלנות, מתוך ערבות הדדית עד שיעמוד שוב על רגליו.
אם נלמד לשנן ולהטמיע בתוכנו את המצוות, נתנהל בהגינות ובהוגנות, המצווה החשובה, "ואהבת לרעך כמוך", תהיה נר לרגלינו.
פרשת "בחוקותיי" – מסיימת את ספר ויקרא. בתחילת הספר למדתי: איך לבנות משכן עטוף בענן, העשוי מחומרי חיינו, כדי ליצור קדושה שתחבר אותנו לאור ה' שבתוכנו.
בהמשך למדתי על דיני טומאה וטהרה, על מצוות בין אדם לחברו, על ראייה חומלת כדי לבנות משפחה וחברה ערכית ומוסרית ואומה למופת. למדתי על המועדים המקודשים, שהופכים את ימי החול לימים בעלי משמעות ערכית ורוחנית, של אחדות וקדושה. והמשכתי לשנת השמיטה, בשנה השביעית אנו עוצרים את שטף החיים למשך שנה, כדי שהאדמה תנוח ואת היבול שנשאר בשדות ובכרמים, חולקים בענווה ומתוך תחושת שייכות, לכל הבא לקחת, ברוך יהיה.
כל המצוות שקיבלנו בהר סיני יתקיימו בהיכנסם לארץ המובטחת. לכן, הפרשה שלנו עוסקת בברכות ובקללות, שיבואו על עם ישראל לפי מעשיהם והתנהלותם, בארץ ישראל.
"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ …וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"
למה התורה בחרה בפועל, "תֵּלֵכוּ"? מפני שטבעו של האדם להתהלך להיות בתנועה מתמדת, לא לחינם כל הדינים והמצוות נקראים "הלכה."
לכן אנו מצווים לצפות בהתנהלותנו, האם אנחנו מקיימים בענווה את המצוות בין אדם למשפחתו, לחברו ולסביבתו? כמו: כיבוד הורים, לא תשנא את אחיך בלבבך, נכבד איש את רעהו, נחמול, נרחק מרכילות ומלשון הרע, לא נתפתה לשוחד ולא נטה משפט ועוד, אז, נרגיש שייכות לארצנו ולמהות קיומנו שיחברו אותנו לאור ה' שבתוכנו, נראה ברכה בכל מעשינו.
"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", הכוונה: שלום בינינו, שלא נלחם איש באחיו – מלחמת אחים (חו"ח).
אז, "וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד", כלומר: כשאנחנו מאוחדים, אנחנו חזקים והאויב האורב לחולשתנו, לא יוכל לערער את ביטחוננו על הארץ הטובה הזאת.
"וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת", במילים אלה מסתיימת מסכת הברכות. "קוֹמְמִיּוּת" רשי אומר: בקומה זקופה! מתוך שייכות וענווה ללא יהירות ואגו. נלך בקוממיות בארצנו, בעוז ובגבורה!
ברגע שנבין שהפרזנו, או החסרנו, נתקן התנהגותנו ואז נוכל ליהנות מברכת הארץ. מפני שהארץ הטובה הזאת, ניתנה לנו כפיקדון על תנאי!
לפיכך, "ואִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֺת… וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם" רשימת התוכחות – הקללות הולכת ומחמירה מפסוק לפסוק, עד לחורבן וגלות. זה התקיים במדויק בחורבן בית ראשון ושני.
ה' מעניש אותנו? מה פתאום! הדבר דומה להורים המזהירים את ילדיהם לבל יתפתו וילכו בדרכים עקלקלות, היה והילד לא יקשיב ויתפתה, הילד יסבול וההורה יסבול.
לכן התורה מזהירה אותנו מפני עצמנו, אם לא ניקח אחריות על מעשינו, נביא על עצמנו את הקללות. איך?
הרי, אנחנו מצווים להרגיש בתוכנו, את האחריות המחברת אותנו לעם אחד! ברגע שנרגיש, זה יבוא לידי ביטוי בשמירת כבוד האחר ככבודנו, בחיזוק הערבות ההדדית בתוכנו, בהבנה שכולנו בסירה אחת וכוחנו באחדותנו! ואז, הכרת הטוב והתודה תצמח בתוכנו ונודה על כל היש.
אולם, אם נשכח מי אנחנו ומאין באנו ונאמר: "כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־ הַחַ֥יִל הַזֶּֽה", ניתן לאגו לסגור את הלב, לחסום את הקשב שיוביל להתרחקות, לשנאת אחים, לפילוג, לטשטוש זהותנו, לחילול מהות קיומנו ולאובדן הדרך. ההידרדרות כמו כדור שלג. הסגירות תוביל לבלבול, למערבולת, לא נדע להבחין ולהפריד בין עיקר לטפל בין הטוב לבין הרע.
האויב (עמלק) הקורא תיגר על קיומנו, אורב בסבלנות לראות אותנו מפולגים, עייפים ושונאים איש את אחיו, ינצל את הפילוג בתוכנו, רפיון רוחנו, ולא ייתן לנו מנוח.
התוכחות יובילו לחורבן וגלות. בגלות לא נכחד כי: "נצח ישראל לא ישקר" והארץ הטובה הזאת, תישאר שוממה בידי אויבנו, עד לשובנו אליה.
והנה הכול התקיים, אחרי אלפיים שנות גלות, רדיפות, ושואה נוראה, שבנו לארצנו, יהודים מכול קצות העולם, קיבוץ גלויות מדהים. דבר שלא קרה באף מקום בכל ההיסטוריה, נס לא מובן מאליו.
יהי רצון שנדע לשמור על הנס הזה מאוחדים! כי המראות מירושלים שאנחנו רואים בלתי נתפסים המעידים על אובדן שליטה הנובעת משנאת אחים! הוזהרנו!!
אני תפילה שנדע לראות את הטוב ולהודות על כל היש. ומתוך הכרת התודה, נעביר את לפיד הזהות ואת המושג "קוממיות" לילדינו – לדורות כדי שיעמדו בגאון, באמונה, בעוז ובגבורה.
אין לנו ארץ אחרת.
חזק חזק ונתחזק!
ברכת הארץ/ חמוטל בן זאב יקירתנו,
דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך
דע מאיפה זה התחיל ולאן כל זה מושך
אל רוח חדשה אל צחוק של ילדים
ברכינו בשלום ברכינו בחיים.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
