תובנות מהפרשה הקודמת בה למדתי: על קורח בן דודו של משה, שלא הסתפק בעושרו ולא בייחוסו, המורד במשה ואהרון ואליו מצטרפים 250 איש.
במסכת אבות כתוב ש: "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם," כלומר: משלוות נפשו ומאיזון נפשי. אדם המקנא, מקטין את עצמו בהרגשה שהוא מקופח ומנוצל.
מה הביא את קורח לקרוא תיגר במשה ואהרון? להבנתי: קנאתו במנהיגות משה ואהרון, הפכה לשנאה והניעה אותו להתסיס נגדם, בטענה שמשה מתנשא עליהם, שהוא איש של שררה. ניסיון ההפכה הסתיים בעונש כבד.
התובנה: אם המחלוקת מבוססת על קנאה ואגו
והופכת לשנאה ולאיבה אישית, נאבד כיוון, ולא נדע להבחין בין עיקר לטפל. לכן, מחלוקת מצריכה הידברות בהקשבה נקייה וכבוד הדדי, אחרת תאבד דרכינו, כצאן תועה.
פרשת "חוקת" – אחרי שנגזר על דור יוצאי מצרים למות במדבר, פרשתנו מדלגת בשתיקה על פני 38 שנים. אין תיאור ואין ביטוי למה שהתרחש בתקופה זו. כל דור יוצאי מצרים מתו וכעת אנו פוגשים את דור כובשי הארץ.
ומאחר שמתו דור יוצאי מצרים, הפרשה מתחילה בדיני טומאה וטהרה, כי היו נזקקים לאפר פרה אדומה, כדי להיטהר מטומאת המת.
בניגוד לתרבות מצרים אותה הכירו בני ישראל, בה חנטו ושימרו את גופת המת, התורה מתייחסת לגופת המת כדבר טמא, חסר משמעות, ומתנגדת לפולחן המתים. החיים חשובים יותר.
לכן, כל הלכות פרה אדומה, מלמדות ומדגישות שהמגע עם המת טמא וקשה להיטהר ממנו.
והנה בשנת הארבעים ליציאה ממצרים: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם." מרים נפטרה וכלו המים. "וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה." המים מייצגים את החיים. העם כאב את מותה של מרים הנביאה. נביאה הידועה בהקשבתה כמו אימא לעם. נביאה גדולה כמו אחיה. העם כעס שאין מים להרוות צימאונם ובא בתלונות, משה ואהרון בשומעם את התלונות נמלטו: "אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם."
מה קרה למשה ואהרון, למה נפלו על פניהם? להבנתי: פגה סבלנותם לשמוע את תלונת העם, בפרט כשהם כואבים על מות מרים אחותם האהובה. ובנוסף, הבינו שגם הם (=ההנהגה), כמו מרים אחותם, שייכים לדור יוצאי מצרים, שעליהם ה' גזר שימותו במדבר ורק הדור הצעיר שנולד במדבר, שרוח אמונה ותחושת שייכות ושליחות פועמת בקרבו, יכנס לארץ.
ה', ששמע את תלונת העם, מצווה על משה ואהרון: "קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם."
משה שכעס על העם, לא הקשיב לציווי ובכעסו ביטא את מורת רוחו, "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ-…" היכה בסלע ולא יצאו מים. במכה השנייה יצאו המים ואז, "וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם."
ביצוע הצו לא בוצע כנדרש, אומנם בסוף יצאו מים מן הסלע, אך מה שעשו משה ואהרון הוא חטא בעיני ה', שבצדו עונש חמור: "…יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל-לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם".
למה מגיע, לשני המנהיגים הגדולים הללו, עונש זה? מפני שנתנו לכעס לשלוט בהם, על כן נענשו. והנה מתוך הרבה פירושים, הרמב"ם תולה את החטא בכעסו של משה (מתוך שמונה פרקים, פרק ד').
אני זוכרת, בכל השנים שלמדתי תנ"ך, כאב וכואב לי העונש שקיבלו משה ואהרון, שהנהיגו את העם במסירות ארבעים שנה במדבר, כדי להגיע אל הארץ המובטחת ובסוף ה' אומר להם: לא תיכנסו אל הארץ, "אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם." לא לכם.
והרי ה' אמר למשה: "קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה," נכון, הכוונה שמשה יחזיק את המטה בידו וידבר אל הסלע, כדי שהדור החדש שנולד במדבר יבין שלא מכים! וכשיראה איך בדיבור יצאו מים, יאמין בה' ויפנים שצריך לדעת לדבר כדי לבנות משפחה, חברה ואומה למופת!
לפיכך, משה המנהיג הנאמן, שכעס על העם בעקבות הדרך הבוטה בה תבעו מים, היה צריך לדעת לא לאבד עשתונות, ולהקשיב לזעקת העם המשווע למים, ולאחר שישתו לרוויה, יוכלו להקשיב לדברי תוכחה. אך משה לא הצליח לכבוש את כעסו, כיאה למנהיג, הורה, מורה ומפקד, והתפרץ כלפי העם: "שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם".
מים הבאים בעזרת מכות הם מים מרים, מי מריבה
כואבים, מי דמעות מלוחות. ומאידך גיסא, מים הבאים בעזרת הדיבור אלו מים מרווים ומתוקים, המעוררים את השמחה בלב. שמחה של סיפוק, המחזקת את תחושת השייכות.
שיעור לחיים! כהורים אנחנו מודל לילדינו וככאלה עלינו לדעת לכבוש כעס, שיהיה כעס הפנים ולא כעס הלב, הלב תמיד יברך! מפני שהילדים, יקירי ליבנו, זקוקים למאור פנים, לאוזן קשבת ותקשורת מקרבת וכשהם זועקים נדבר אליהם בשפה ברורה כדי שיפנימו שזעקה אוטמת קשב, אינה יכולה לבוא במקום דיבור והקשבה.
משה לא הפנים את חילופי הדורות, לכן לדור
הצעיר נדרשת הנהגה היודעת לדבר אל הסלע. "דור דור ודורשיו."
אנו נפרדים מאהרון הכהן, שהעביר את בגדי הכהן הגדול לבנו וניפרד מהתפקיד, ניפרד מהחיים, ונקבר בהר ההר. אחרי ימי האבל, העם המשיך במסעו.
אני תפילה שאדע למצוא את המילה המקרבת
והמברכת ומתוך ראיית הטוב אכיר תודה!
מים חיים / אתי אנקרי (בשינוי קל)
הייתי זרה בין יקירי
ככה זה קורה מעת לעת
אז יצאתי לנדודי
כי לא הייתה לי מילה טובה לתת
שהשמים יברכו אותכם
שהגשם ירווה את ליבכם
במים זכים במים חיים.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
