תובנות מהפרשה הקודמת: לפני שמשה ירד מההר עם שני לוחות הברית הכתובות בידו, ה' שסלח לעם מלכתחילה על חטא העגל, ביקש ממנו להורות לעם להמשיך בבניית המשכן, אך לפני כן להורות על קדושת השבת. דהיינו: שישה ימים יעסקו במלאכה, מלאכה המצמיחה ומביאה לידי ביטוי את הכישרונות החבויים בכל אחד ואחת. וביום השביעי מנוחה, שבת! מנוחת הגוף והנפש וההודיה על כל היש, כי שום דבר אינו מובן מאליו.
בנוסף: "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת" כלומר: מחומרי גלם לבישול ואפייה, בשבת לא מבשלים! "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ,.." מכינים מראש שלא יחסר, הכנות מראש מאפשרות מנוחה ועונג שבת.
ובנוסף להבנתי: רכילות ולשון הרע הם אש זרה, "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם." שמירה על לשון נקייה, בשבת ובכל ימות השבוע.
פרשת "פקודי" – החותמת את ספר שמות, ממשיכה: בתוך הסבל והשבר הגדול של חטא העגל והרג אחים, משה פנה אל העם בלשון מקרבת, מפרגנת ומצמיחה שתעורר את חוכמת ליבם, להכיר את עצמם ולהביא לידי ביטוי את כישוריהם, להעלות את האור שבתוכם.
לכן כשמשה ביקש מהעם במילים טובות ומעודדות תרומה להמשך בניית המשכן, התחילה התעוררות של חירות ונתינה מנדיבות ליבם, שמחה רבה הייתה בנתינה ובמלאכת המשכן.
לפתע העם הרגיש בן חורין, הרגיש את תחושת השייכות והשותפות למשהו קדוש שיחבר אותם לזהותם, לאור שבתוכם.
המשכן וכליו מוכנים וכעת צריכים לסיים את בגדי הכוהנים. אך לפני בגדי הכוהנים, משה כינס את כל העם ונתן להם דוח מפורט לפרטי פרטים של כל התרומות שהתקבלו ולאיזה מטרה הם שימשו והנותר הוחזר לעם.
משה מלמד אותי, כשמדובר בכסף בכלל ובכסף ציבורי בפרט, כל מנהיג חייב שקיפות מלאה, רק כך אפשר לבנות חברה מתוקנת – אור לגויים.
וכעת הזמן להשלמת בגדי הכוהנים. מתוך בגדי הכוהנים הפרשה מתארת בהרחבה את בגדי הכהן הגדול, האפוד, החושן, המעיל והציץ, ולכוהנים הזוטרים מוקדשים שני פסוקים בלבד: הכתנות, המצנפות (מגבעות), האבנטים המכנסיים.
התורה מיחסת חשיבות לבגדים. למה? למען בני ישראל כשיראו את ההדר והפאר יכבדו את המעמד, יפתחו את ליבם, ירגישו שייכות ויתחברו לאור ה' שבתוכם "ושכנתי בתוכם".
הבגד חשוב גם לכהן, כי ברגע שהכהן ילבש את בגדי הכהונה המפוארים, הבגד יקרין על הדר נפשו. מחשבתו ודאגתו יופנו לעם ישראל ללא משוא פנים, כולם שווים. מחשבותיו יופנו לכיוון הקדושה שתמלא אותו ענווה וישמש מגדלור כרודף שלום, אוהב כל הבריות ומקרבם למהות קיומנו.
אתייחס לחושן: מדובר ב- 12 אבנים יקרות משובצות באופן אחיד, המסמלות שוויון. אין משבצת גדולה ואין קטנה, כולן שוות. בכל משבצת משובצת אבן טובה אך שונה, שונה בצבעה ובמראה, המסמלות את הייחוד בכל שבט ושבט. מאוחדים אך לא אחידים.
על הכהן לשאת את שנים עשר אבני החושן על לוח ליבו, למה? שיזכור שעם ישראל מורכב משנים עשר שבטים שווים ועליהם להיות תמיד מאוחדים, אך לא אחידים ושידעו לכבד את השונות, עם אחד- לב אחד! ושלא ישכח שתפקידו ככהן בשירות ה' הוא משרת העם, וככזה עליו לדאוג לשלום העם ולברך את העם מתוך אהבת ליבו. וכרודף שלום עליו לדאוג שהעם יידע לכבד את השונות ולשמור על ייחודו ואחדותו. חוסננו באחדותנו.
ואני? את מי אני נושאת על לוח ליבי? כאימא, אני נושאת על לוח ליבי את ילדיי – משוש חיי, מגדול ועד היונק ואלה שאי"ה עוד יבואו, כולם ביחד וכל אחד ואחת לחוד. דואגת לשלומם באהבה ובמסירות אין קץ. ומה שמוביל אותי זה חום ליבי – הרגש שבאהבתי, המייחל ומתפלל לראותם תמיד בריאים ומאושרים, מצליחים בכל דרכי החיים, הן בזוגיות והן בהורות, זו מהות חיי!
וכעת התצוגה, כל חכמי הלב העוסקים במלאכה מביאים את המשכן וכליו כולל בגדי הכוהנים ומציגים אותם בפני משה: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה."
כשמשה ראה את המשכן וכליו מוכנים, הוא נרגש להבין שגישתו המחמיאה והמפרגנת הצליחה לפתוח את לב בני ישראל ורוח ההתנדבות שהייתה חסומה פעמה בתוכם. כולם התגייסו, הנשים והאנשים, תרמו בשמחה מכספם והביאו לידי ביטוי את כישוריהם לבניית המשכן, היה חשוב לו לברך את כל העם, על המוגמר.
בבראשית בסוף הבריאה ה' בירך על המוגמר וקידש את השבת: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם….. וַיְבָרֶךְ…אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתו."
ברכה היוצאת מהלב, משחררת חסימות, פותחת את הלב, ומעלה את האור שבתוכנו המפיץ שייכות וענווה, ואז הנתינה יוצאת מחדוות הלב ומזימרת הלב.
שיעור לחיים: אימא בבקשה! תהיי תמיד מברכת את ילדיך, גם שאת לחוצה או כעוסה שהלב תמיד יברך, הברכה מעוררת את הרגש החם, מצמיחה ומחזקת את תחושת השייכות והביטחון ומרנינה את הלב!
עם סיום בניית המשכן הארעי המיועד להיות משכן בתוכנו (ושכנתי בתוכם), כתוב: "וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת-הַמְּלָאכָה" כמו בבראשית בסוף הבריאה: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ." ואז הענן כיסה את המשכן ומשה לא יכול להיכנס עד שיוזמן פנימה.
אני תפילה: שאדע לפתוח את הלב ואתחבר לאור שבתוכי, וכל עשייה תבוא מנדיבות ליבי ומתוך הכרת הטוב אכיר תודה!
חזק חזק ונתחזק!
כנפי רוח/ הרב קוק
בֶּן אָדָם,
עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה
עֲלֵה לְמַעְלָה
עֲלֵה בֶּן אָדָם
עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ
יֵשׁ לָךְ כַּנְפֵי רוּחַ
כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים
דּרושׁ אוֹתָם –
אֶל תכחש בָּם
פֶּן יכחשו לְךָ).
דּרושׁ אוֹתָם
– דּרוש בֶּן אָדָם
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָד
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
