תובנות מהפרשה הקודמת, שעסקה בעבודת הכוהנים. הכוהנים שקיבלו הוראות מפורטות ומדויקות לעבודת הקורבנות, ובתום יום הקורבנות כתוב: "….וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,…".
התובנה שאין אדונים ומשרתים! הכהן / המנהיג למרות תפקידו המורם, אחרי יום עבודה, הוא מצווה לחליף בגדיו וככל האדם ינקה בענווה את האפר, ישמור על הניקיון ועל ניקיון כפיו.
וכמשרת בקודש, ימלא את שליחותו, ילבש את בגדי הפאר והתפארת, שיקרינו על פנימיותו, כרודף שלום ואוהב הבריות, ויכפר על כל עם ישראל.
כשאסתר נבחרה למלכה, לא שמענו ממנה, אך כשקיבלה עליה את השליחות להצלת עמה, סיכנה את עצמה והלכה אל המלך למרות שלא הוזמנה, ואז כתוב: ותלבש אסתר מלכות, כלומר: לראשונה אחשוורוש ראה אותה עוטה הוד ותפארת, הבגד ביטא את אישיותה הפנימית הנחושה והאצילית, הגזירה בוטלה וליהודים הייתה ששון ושמחה.
פרשת "שמיני" – ממשיכה את פרשת "צו". שבעת ימי ההכנות התנהלו בסדר מופתי. אהרון מילא את תפקידו בדיוק, תוך כדי שמירה קפדנית על כל הכללים שקיבל ממשה: "אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשׁה." והנה הגענו ליום השמיני, יום חנוכת המשכן ויום הכתרת אהרון.
השיא המיוחל בחנוכת המשכן, יגיע כאשר העם יראה את אהרון הכהן עולה למזבח לברך את ישראל ברכה מיוחדת, היוצאת מליבו של מנהיג, הרואה את עצמו שליח של כל עם ישראל, האוהב את כל עם ישראל ללא משוא פנים וללא העמדת פנים, ברכה מעומק הלב!
כמו אימא האוהבת את כל ילדיה, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבת אמת! גם שהיא כועסת, או כשהיא מתרוצצת מעבודה, להכנות בבית, וגם שהיא עייפה מאוד, היא מברכת את ילדיה בשמחה ובאהבה מעומק הלב! ילדים הם השמחה והברכה, הם אור יקרות של המשפחה האהובה!
רגע השיא הגיע, העם בלב נרגש רואה את אהרון עולה למזבח, נושא את ידיו, מברך, אך האש שהייתה אמורה לרדת מן השמיים לא ירדה. כלום לא קרה. ידיו של אהרון נותרו באוויר ופניו האדימו מבושה.
אהרון נפול פנים ירד בשקט מהבמה ומשה בא לקראתו וניכנס איתו לאוהל פנימה. לאחר זמן משה ואהרון יצאו מהאוהל ועלו יחד למזבח, ומשה נשא ידיו ובירך ואז ירדה האש.
העם ראה את המעמד הנשגב והריע ובצד השני עמדו נדב ואביהו, בניו של אהרון, שכל כך ציפו לראות את זיו פניו של אביהם, ביום הכתרתו. ומה ראו? שהדוד משה בירך במקום אביהם ואביהם נשאר בעלבונו.
מדוע ה' לא נעתר לברכת אהרון? בהמשך נבין.
ואז ברגע השיא בהשראת השכינה על המשכן קרה אסון, שני בני אהרון ממשיכים במשהו שלא נצטוו, טקס משלהם, "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם."
התוצאה ממעשיהם מזעזעת – טרגדיה! "וַתֵּצֵא אֵש… וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ,….."
למה, מה עשו לא נכון? מהי אש זרה? יש כל כך הרבה פרשנויות על זה. יש פירוש שהם ראו את אביהם בעלבונו והחליטו למרוד בהנהגה. ויש האומרים, כבנים טובים, נלחמו על כבוד אביהם, רצו עם אש שלא נצטוו, סטו מהפרוטוקול ומכול ההנחיות המדויקות.
אולם, משה בכאב אומר לאהרון הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ,…"
מה הכוונה "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ,…"? הרי עבודת הקורבנות נועדה על מנת לעקור מלב בני ישראל את התרבות האלילית המקריבה קורבנות בני אדם למולך, אותה ספגו מעמי האזור והוטמעה בהם, ולקרבם באמונה לאור ה', "ושכנתי בתוכם," לערכים מוסריים נשגבים. אז עכשיו ה' מתקדש בקורבנות בני אדם? מה פתאום זאת לא הכוונה!!
להבנתי: לכוהנים, כמו כל מנהיג ציבור, יש תפקיד מאוד אחראי המחייב דוגמא אישית (כמו הורה, מורה, מפקד), בענווה, בשליטה על היצרים, בשמירה על הכללים ועל הערכים, לא להתפזר, לא להפריז, לא לאבד עשתונות ובטח לא לתת לכעס, לקנאה ולשנאה לשלוט ולנהל אותם.
האם אש זרה משמעותה קנאה? גם קנאה ולא רק.
הנה התורה מספרת לנו במדויק מה קרה ומהי אש זרה! "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר ייִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד–וְלֹא תָמֻתוּ: חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם .וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא, וּבֵין הַטָּהוֹר."
בני אהרון התרגשו מהמעמד הנשגב ומההתרגשות החלו להתפזר וכשראו שאביהם נפול פנים על שה' לא נעתר לברכתו, וה' נעתר לברכת משה, קנאתם הוציאה אותם מאיזון, שתו לשוכרה, סטו מההוראות שנצטוו ולא הבדילו בין קודש לחול, בין טמא לטהור ובין עיקר לטפל ונשרפו מאותה אש שירדה על המזבח כשמשה בירך. מזעזע!!
עכשיו אני מבינה: אהרון, כשנשא כפיו לברך, היה מרוכז בבניו, כי פחד שיסטו מהפרוטוקול, לכן הברכה לא יצאה מעומק ליבו, ה' לא נעתר לברכתו. ברכה חייבת לצאת מעומק הלב ולא על מנת לצאת ידי חובה. ברכה שלא יוצאת מחום הלב באהבה, איננה ברכה.
שיעור לחיים! שתייה מופרזת, מזייפת שמחה, מובילה לאלימות מילולית ולאלימות פיזית, מטשטשת את הראיה ומשבשת את הדעת. בימינו הרבה צעירים שותים לשוכרה ומאבדים שליטה! תתעוררו!! ה' ישמור עליכם מכל משמר! אמן!
אני תפילה שאדע להבחין ולהפריד בין קודש לחול ובין עיקר לטפל ומתוך ראיית הטוב אכיר תודה.
למדני אלו-הי / לאה גולדברג(בשינוי קל) למדני אלוהי
ברך והתפלל למד את שפתותי
ברכה ושיר הלל בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
