תובנות מהפרשה הקודמת: כשמשה ראה את העם מתהולל סביב עגל הזהב, בכעסו שבר את לוחות הברית וציווה על שבט לוי להרוג אח את אחיו. מה קרה למשה? הרי נאמר בעשרת הדיברות "אל תרצח!"
להבנתי: מאחר שעשרת הדיברות נאמרו בקולות רמים הם לא הובנו. בשמיעה בלבד אין הבנה ואין יישום והפנמה.
לכן אחרי השבר הנורא כשמשה עלה שוב להר, ה' איפשר לו לכתוב בידו את עשרת הדיברות ובד בבד משה למד וספר את מידות הרחמים של ה': "אֵל רַחוּם וְחַנּון – "תיחום הכעס, הקשבה נקייה, מחשבה טובה, חמלה, סבלנות, הדרכה, הכוונה ועוד. אלה הכלים שיצמיחו אמונה ויטמיעו את הערכים המוסריים, לפני חריצת דין.
והראיה שתוך כתיבת עשרת הדיברות (כמה חשוב לכתוב ולשנן את הנלמד) משה הבין את הנדרש מכולנו להתנהל, התחבר לאור ה' שבתוכו, ואז קרנו פניו, אור של הבנה והטמעת הערכים הנשגבים, אור של ענווה ואהבה.
פרשת "ויקהל" – ממשיכה: אחרי שמשה ספר את מידותיו המופלאות של ה', ירד אל העם ובידו הלוחות שכתב מפי ה' כדי שהעם יוכל להבינם. אולם, ה' יודע שהעם הנמצא בשיכרון המחול סביב עגל הזהב ובטרגדיית רצח האחים, לא יוכל ללמוד ולהפנים את עשרת הדיברות גם אם משה יכפה עליהם, ליבם יישאר סגור וימשיכו להתגעגע לעגל הזהב.
לכן מידות הרחמים המופלאות הסתיימו ב: "פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים".
להבנתי הצנועה: פוקד הכוונה, מצווה. מצווה על הבנים לתקן חטאי אבות ואם הבנים ימשיכו לחטוא, על הנכדים לתקן וכן הלאה. אם כל דור יתקן את הוריו יתקיים בנו הפסוק מהתפילה: "אל תקרי בניך אלא בוניך" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות סד ע"א) ואז "יהי שלום בחילך שלוה בארמונותיך.." (תהילים קכ"ב).
לו יהי! אם ככה נלמד לתקן וליישם הבנות, נצליח לבנות משפחה, חברה ואומה למופת – אור לגויים!
פרשת "ויקהל" עוסקת בנתינה: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה,…" משה כינס את כל העם המפוחד המשווע למילת עידוד ובלשון מקרבת מבקש מהם לתרום להמשך בניית המשכן: "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַה' כֹל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'."
האם העם ירוץ לתרום מנדיבות ליבם, כפי שתרמו בהתלהבות לעשיית עגל הזהב?
ואכן העם המשתוקק למילה טובה, פתח את ליבו, ובנדיבות הלב רצו בהתלהבות על מנת להרגיש את תחושת השייכות והשותפות, תרמו זהב וכסף מכל הלב ובאהבה להמשך בניית המשכן: "זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי…" הפרשה מלמדת שהתרומה הנדיבה באה מכול חלקי העם: אנשים ונשים, העשיר והדל, מפשוטי העם ועד הנשיאים.
העם הביא והביא כל כך הרבה עד "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ." הייתה נתינה בהפרזה, שהיו חייבים לעצור אותם, כי תרמו מעל ומעבר לנדרש.
מה גרם לבני ישראל לפתוח את הלב? מילה טובה ופירגון, "וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם."
מהי חוכמת לב? לפי התורה הרגש והחוכמה נמצאים בלב, כי חוכמה ללא רגש אין בה רוח. להבנתי: כשהראש והלב מתואמים, בהרמוניה, המחשבה הטובה מעוררת את הרצון לעשייה בדיוק, ולנתינה בשמחה ובחדוות הלב. "לַחֲכַם-לֵב, יִקָּרֵא נָבוֹן" (משלי טז- כא).
גישתו המחמיאה של משה, הצליחה לפתוח את ליבם ורוח ההתנדבות, שהייתה חסומה, פעמה בתוכם. הייתה התגייסות מלאה, האנשים והנשים, בעצה אחת, הביאו תכשיטיהם וכל מלאכה שעשו, הייתה פועל יוצא מהלב הפתוח ומאור ה' שבתוכם. הנשים והאנשים היו שותפים במלאכת המשכן.
גם למען עגל הזהב, הייתה נתינה מחדוות הלב, מה ההבדל? ההבדל שבעגל הזהב, הנתינה באה מתוך חרדה ופחד, שהובילו לנפילה ולהתנתקות מכל הערכים הנשגבים שקיבלו במעמד הר סיני, בעשרת הדיברות. ערכים הבונים את הנפש המשפחתית, החברה ואת האומה היהודית ולא להתפרקות, אך הם התפרקו טוטאלית!
אולם, כעת התרומה למשכן באה מזימרת הלב, המובילה להתחברות לזהותם ולא להתפרקות. כלומר: הנתינה מנדיבות הלב, תחזק את תחושת השייכות ותעלה את אור ה' שבתוכם (ושכנתי בתוכם) ובעקבותיהם – בעקבותינו יתחברו ילדינו מדור לדור, כך תיבנה משפחה, חברה ואומה בחסד באמונה, בנתינה ובאהבה.
משה פנה אל כל העם שווה בשווה ונתן מקום מכובד גם לנשים: "וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב," הפרשה מדגישה ומזכירה את חשיבותן של הנשים שניחנו בחוכמת לב, המפיצות למשפחה מחום ליבן בנתינה אין סופית הבאה בנדיבות הלב, מחוכמת הלב, מכישרונן וממרצן באהבה, ולקהילה תורמות מחוכמתן, ומנדיבותן. "חַכְמוֹת נָשִׁים, בָּנְתָה בֵיתָהּ"; (משלי – יד).
מהפרשה למדתי: שמילה טובה ומפרגנת, תפתח את הלב ותעורר את הרגש, שיחזק את תחושת השייכות ואז בנפש חפצה ובנדיבות הלב, נרצה להיות שותפים למשימה חשובה וקדושה, בניית משכן בתוכנו שאורו יעלה ויאיר בענווה, על המשפחה הטובה, על מוצא פינו ועל כל מעשינו בכל צעד מצעדינו.
אני תפילה: שכל נתינה הפועמת בנפשי תבוא מנדיבות הלב ואז אשמע את זימרת ליבי מהללת יה.
לתת/ חמוטל בן זאב היקרה שלנו,
לראות בתוך הנפילה
שיש מקום למחילה
תמיד אפשר שוב להתחיל
כמו יום חדש כמו כרגיל.
לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
