תובנות מהפרשה הקודמת: נשיאי השבטים נשלחו לתור את הארץ המובטחת, למען "וְהִתְחַזַּקְתֶּם", כלומר: להתחזק ברוחם. בשובם, סיפרו על הקושי שראו עיניהם המפוחדות, ובכך הטילו מורך בלב העם, ונגזר עליהם לנדוד ארבעים שנה במדבר, עד שימות דור יוצאי מצרים.
מדוע? הרי סיפרו את שראו עיניהם… מכיוון שמנהיג, מפקד, הורה, מורה, אל לו לפרשן לפי הלך רוחו, אלא לדעת להעביר את העובדות כהווייתן ולהפיח תקווה בלב, כדי לחזק ולהתחזק, להצליח ולנצח.
העם שנחרד מהגזירה, השכים קום והעפיל לעלות, אך משה הזהירם: ה' לא איתכם. ה' רוצה שיהרגו? חלילה וחס! לא נלחמים מתוך בהלה ופיזור, ללא חזון, ללא תחושת שייכות ואמונה בצדקת הדרך.
לעומתם, ההעפלה בתקופת המנדט הבריטי החלה מ- 1934, ונמשכה מתוך אמונה וחזון לממש את הייעוד היהודי בארץ האבות.
התובנה: לא לפעול כדי לרצות, אלא מתוך אמונה ותחושת שייכות כדי שהעשייה תבוא משמחת הלב ותניב ברכה.
פרשת "קורח" ממשיכה: כשהעם שמע את הדיווח שהביאו המרגלים ובעיקר את הפרשנות, בכה ורצה לחזור למצרים. ה' אמר למשה שבדעתו להתפטר מהעם הזה אחת ולתמיד וממשה יעשה עם. למה? להבנתי ה' רצה לנסות את משה, אחרי שמשה היה קצר סבלנות כאשר העם התאונן שהוא רעב, ובסערת רוחו אמר לה': "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה–אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ…" כלומר: משה מתלונן, העם הזה אינם ילדיי שאוכל לדובבם! אך משה המנהיג הנאמן לא התפתה, אלא ניסה את כל כובד השכנוע שלו וביקש שה' יסלח לעם הזה. ה' העריך מאוד את תגובת משה ומיד סלח!!
למשה אין רגע דל! כל פרשה ומשבריה. הפעם לא מדובר בקיטורים ולא ברוח נכאים, אלא במשבר אמון שהביא למרד, מרד בתוך בני משפחה: קורח מורד במשה בן דודו, ומצטרפים אליו, דותן, ואבירם משבט ראובן.
קורח עומד בראש משלחת בת 250 איש המצביעה אי אמון במנהיגותם ובסמכותם של משה ואהרון. קורח הוא ראשון המתלוננים המדבר על מנהיגות ורוחניות ולא על צמא ותאווה לבשר.
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם-כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'.
קורח טען, כל העדה קדושים, כך אמר ה', לכן ה' שוכן בתוכנו, אז מי שמכם, משה ואהרון, מנהיגים עלינו על כל העם הקדוש הזה? והרי כולנו קדושים, אתם לא שווים יותר!
מה שקורח לא הבין, שה' מבקש מעמנו: "קדושים תהיו", כלומר: שנשאף להגיע לקדושה, מפני שקדושה אינה תכונה מולדת, אלא מלאכה יומיומית שעל כל אדם לעשות מתוך התכוונות הלב: נבדוק התנהלותנו, נתקן את ההפרזות, החסרות ונשפר מידותינו, כדי שבכל תפקיד שנמלא: הורה, מורה, מפקד, מנהיג ועוד, נתנהל בחרדת קודש, בענווה, באמונה, מתוך תחושת שייכות ואחריות ונשמור על כבוד האחר ככבודנו. ואז, נראה את הטוב, נעשה טוב ונכיר תודה. זה הבסיס שיקרב את האדם – אותנו לקדושה.
"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו", למה? משה כבר הבליג למרים אחותו האהובה, שהטילה דופי על מנהיגותו… "אִם בְּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת מָה יַגִּידוּ אֲזוֹבֵי הַקִּיר." אולם, כעת קשה לו להתמודד עם המרד של קורח בן דודו ועוד 250 אנשי עדתו, הכופרים במנהיגותו, בביקורת אישית ונוקבת. משה מיד הבין שקורח לא מורד מדאגה לעם, אלא קנאתו בערה בו להדיחו מתפקידו, תפקיד שלא ביקש לעצמו, אלא ה' בחר בו.
דבריו של קורח מחווירים לעומת דתן ואבירם, שבדברי בלע, באו בטענות אל משה בענייני שתייה ואכילה: "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר." בעזות מצח, קראו למצרים בשבחה של ארץ ישראל: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ." והוסיפו: "כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר." אבן עזרא מפרש" "תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ", כביטוי לנטילת משרות רמות וגם שררה רבה.
משה הציע לקורח את מבחן הקטורת, כדי לחשוף את מזימתו של קורח. קורח קיבל את ההצעה והסכים שרק 250 איש שתומכים בו, ישתתפו במבחן הקטורת, זאת ההוכחה שהקנאה ותאוות השררה הניעו אותו להניף את נס המרד, וכל טיעוניו "המוסריים" התגלו כעורבא פרח.
העונש אינו מאחר לבוא והוא מאוד אכזרי, "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח,…. וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת."
ממנהיגים נתבעת האחריות, לכן קורח משלם את מחיר המרד, אז למה גם עדתו? לדעתי, לנוכח התנהגותו הכל כך בוטה של קורח, העדה הייתה צריכה להתנער ממנו, זו דרישה מוסרית, אך העדה המשיכה לתמוך בו, על כן, היא אחראית.
ה' מנצל את נס המרד, כדי לקבוע גבולות ברורים בין העם לאלוהיו ולמנהיגיו, שיהיו קווים ברורים ולא ניתנים לערעור.
סיפור קורח ועדתו, הוא הסיפור האחרון של דור יוצאי מצרים, אחרי קברות התאווה, מרים ואהרון, וחטא המרגלים. כל המשברים האלה, שייכים לדור יוצאי מצרים. כל המקרים קשורים לדיבור, למוצא פינו. ללמדנו, למילים הרבה כוח, מילה טובה מקרבת, בונה ומצמיחה, מילה רעה – לשון הרע, קנאה, שנאה, תאוות השררה, מתסיסה למרד ומפלגת, מובילה להתקוממות עממית והורסת כל חלקה טובה!
אני תפילה שנרחק מלשון הרע, מקנאה ומשנאה ומתוך ראיית הטוב נכיר תודה.
למדני אלוקי/ לאה גולדברג (בשינוי מיקום)
למדני אלוהי
ברך והתפלל למד את שפתותי
ברכה ושיר הלל בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
לבל יהי יומי
עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי
יומי הרגל
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
