שאלה של חינוך – ״לְגַלּוֹת אֶת אוֹר הַנֵּר בָּרַבִּים"

שמעתי אמא שהתפרצה בכעס על בנה הקטן בגן השעשועים, ״אתה מבין מה שאתה עושה?״ שאלה ושאלה והבן לא ענה.
עיניו ריצדו מצד לצד כמבקשות לא להשיר מבט לכל ההורים שמסביב ולילדים שהתקרבו אליו.
הילדים ניסו להבין מה קרה?
הייתי נבוכה עבורו, ליבי יצא אליו, אבל אין זה תפקידי להתערב.
כמה פעמים הוכחנו את ילדינו על טעותם בפרסיה, אני חלילה לא חושבת שהאמא לא צריכה לחנך את הילד שלה נהפוך הוא, ילדים מתחננים לגבולות, לחינוך.
העניין שבמקום להעיר ולהשפיל מול כולם אני ממליצה להאיר את הדרך ולרומם את רוחם, לעודד אותם שהם מסוגלים, שהם יכולים ולהוביל אותם לעשייה חיובית מצמיחה.

בחנוכה מדליקים את הנרות בסדר עולה מ-1 עד 8 ואז האור הולך ומתעצם, השמש משמש אותנו להדלקת הנרות.
בחיים תפקידינו כמבוגר האחראי, הורה/מחנך, לשמש דוגמא לילדים, לאפשר להם לממש את הפוטנציאל הגלום בתוכם, זו הזדמנות להרחיב את האור הפנימי שלהם ע״י הפצת והעברת אור של הקשבה, אור הכלה, אור של אהבה ולא אור של דחייה וביקורתיות קשה.

כאשר אנחנו מאירים לילדים הרכים את הדרך למסוגלות, להצלחות, לטוב שבהם, ליכולות שלהם על אף האתגרים, רק אז האור מתפשט.
״כל אחד הוא אור קטן״ – מילה אחת קטנה שלנו הינה אור קטן המשפיע על אורו – שמחתו של הילד ועל העולם והיקום כולו.

אותה אמא לא הפסיקה לשאול ולשאול 'מה אתה עושה?' נראה לי שגם היא הייתה במבוכה ורצתה להוכיח שהיא אמא טובה שמחנכת את הילד שלה ברבים.
חשוב לציין שהוחלפו מבטים בין כל באי המקום ולכל הסובבים, הייתה תחושה של ״כיבוי אורות״
אור השמחה שהיה חלק בלתי נפרד מהאושר של הילדים ״כבה״ כל הנוכחים הרגישו אי נוחות.

כצופה מהצד, תמיד ישנה דילמה להתערב או לא להתערב?
קיים קושי אמיתי בין ההיגיון לרגש, אבל ההיגיון אומר ״את לא מכירה, את לא יודעת מה תהיה התגובה״.
אז החלטתי לא להגיב יצאתי לדרכי עם צביטה בלב והמון מחשבות.

אנחנו ההורים המחנכים בעלי כוח עצום להדליק את האור בליבו של הילד או לכבות אותו.
לאור מה שחוויתי לקחתי על עצמי להעצים את סובביי, להאיר להם את נקודת החוזקה שלהם לאפשר להם להתפתח ולצמוח מהמקום האישי שלהם, ולהשתמש במשפט ״כל הכבוד על העשייה״, ״אוי טעית לא נורא, תנסה לתקן", ״זקוק לעזרה שלי?״

תנסו להאיר את דרכם של ילדיכם הפרטיים, את דרכם של בני הזוג, את דרכם של הסובבים אתכם, מבטיחה שהחיים יראו אחרת.
ראשית, תאמרו לעצמכם אני יכול/ה, אני מסוגל, להיות יותר: מקבל/ת, יותר סלחן, יותר נינוח.
פחות ביקורתי, יותר מקשיב/ה, פחות משיב, יותר נוכח.
ההרמוניה שתתקבל תהווה בסיס להפצת ״אור קטן״ שיהפוך בבוא העת ל״אור איתן״
יציב ומשמעותי עבור דור ההמשך.

חג אורים שמח


ריקי לוי
.M.A בחינוך

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)

 

 


 

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...