שאלה של חינוך – ״הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי פָּגְשָׁה אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי״

מישהי שאני מאוד מעריכה שיתפה אותי שהחיים לצד ביתה הגדולה (כמעט בת 12) לא פשוטים, לעומת הבת הקטנה בת ה7 שאיתה היא מתכרבלת במיטה צוחקת והכל הולך חלק.
״מידי פעם״, היא אמרה, "אני נזכרת ברגעים היפים שהיו לי עם ביתי בת ה 12 כשהייתה קטנה. התכרבלנו בבוקר במיטה, צחקנו, היינו אופות ביחד, רוקדות, שרות בקולי קולות, אלו היו רגעים מרגשים, הם פשוט נעלמו והיום היא ממש מרגיזה אותי אני מרגישה שאני דוחה אותה וזה מתסכל אותי, אני רואה את המבטים שלה כשאני עם הקטנה וזה הורג אותי, אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי ואני לא יודעת איך להגיע אליה."
אני שומעת את דברי האם וליבי יוצא אליה, אף אחד לא הכין אותנו לשינויים הקיצוניים הקוטביים, אף אחד לא נתן לנו מרשם להורות טובה יותר.
נכון נאמר לנו שילדים בתקופת התבגרות כעסנים, אז אמרו.
אמרו לנו שהם לא מרוצים, אז אמרו.
אמרו שרוב הזמן הם מתלוננים, אז אמרו.
אף פעם לא נאמר לנו שאנחנו נרגיש דחויות, לא אהובות והכי חשוב, לא אמרו לנו שאנחנו מספרות לעצמינו סיפור ומאמינות לו, במילים אחרות משלות את עצמינו פעם היו אומרים
״חיה בסרט – שאת כתבת והפקת."
זה פשוט עצוב כמה זה נכון, כמה החיים יותר פשוטים בתוך כל המורכבות הקיימת.

בלימודי חשיבה הכרתית/ימימה שאני מעבירה להורים, לאמהות ולמחנכים שישנו כלי מרכזי והוא ״הקשבה נקיה״ כאשר אני קשובה לילד שלי באמת ולא ״למחשבות המתרוצצות בתוכי״
> אני פתאום מבינה את התדר של המילים ולא רק את המילים.
> אני מבינה באמת למה הילד שלי זקוק.
> אני יכולה להזין אותו ממה שישי לי לתת לו כאמא.

מחנכות, אמהות והורים, מוזמנים לעשות ניסוי – היום אתם רק מקשיבים/ות לילד שלכם ולא לילד שבכם.
הילד שלכם זקוק ״לקשב נקי ״ תנו לו לספר, לשתף, לקטר מבלי לענות רק תקשיבו אבל באמת מהלב.
אל תתנו עצות, אל תתנו המלצות, אל תבקרו, אל תשיבו, רק תקשיבו,
ובסוף תשאלו ״אני יכולה לעזור?
אתה צריך ממני משהו?
בטוחה שתופתעו מהתשובות.
באופן טבעי וספונטני אנחנו עונים למה שאנחנו שומעים לא למה שאנחנו אמורים להקשיב ואז יש ״שיח חרשים״.
באותה נקודה הילדה שבתוכינו מנסה להראות כמה היא חכמה, כמה ניסיון יש לה ואפילו זה מזכיר לה סיטואציה שהיא זוכרת ולעולם לא תשכח, כמובן יש לה פיתרון הולם ..
בינינו, זה לא מעניין את הילד שלנו, הוא זקוק רק לאוזן קשבת שלנו ובאותה הזדמנות הוא ישמע את עצמו ויקבל החלטות מושכלות המתאימות למידות שלו ליכולות שלו.
מוזמנים לפגוש את הילדה שלכם כהורים, לא כחברים ולא כילדים אל תתנהגו ״בקלות ראש״ כמו ילדים.
הילדים שלנו זקוקים להורים קשובים נוכחים המתווים דרך ומהווים מודל ערכי.
ולגבי המבט של ילדים גם אותו תחבקו אל תבקרו
"תִּהְיוּ מַצְמִיחִים וְלֹא מְתַקְּנִים״

 


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)