שאלה של חינוך – הרשמה למוסדות החינוך החלה – איפה נכון לרשום את האוצר שלנו?

 "אַל תְּהִי מְתַקֶּנֶת, תְּהִי מִצְּמִיחָה …  אַל תְּהִי נַגָּרִית, תְּהִי מְגַנֶּנֶת" [ימימה אביטל]

שוחחתי בטלפון עם אחת הבנות הלומדות איתי (בקורס שאני לומדת בו, היא לא גרה באזור תפוצת העיתון). היא שיתפה אותי שפעם היא ניסתה לעבוד כסייעת בצהרון אך הניסיון היה מאוד קשה, לאחר מספר ימים היא עזבה.

״תקשיבי״ היא אמרה לי; ״בגלל שיש לך גן אני מרשה לעצמי לשתף אותך, יש לנו בעיה במדינה, הילדים מפונקים ללא גבולות וההורים שלהם נותנים להם הכל כפיצוי על השעות שהם לא בבית.
את בטח מסכימה איתי, את וודאי מכירה את זה מקרוב.״
אמרה והוסיפה: ״אני והבנות שעבדו איתי, כל הזמן דיברנו על העבודה הקשה מול ילדים, ועל ההורים חסרי גבולות.״
הקשבתי לדבריה בקשב רב, לא הפרעתי ולא נכנסתי לדבריה. חיכיתי בסבלנות שהיא תסיים את דבריה.
לאחר שסיימה עניתי; ״לדעתי את טועה!״
היא מיד הפסיקה אותי ושאלה ״את צוחקת?״ "אני לא צוחקת״ עניתי. ברצינות המאפיינת אותי, אני מתכוונת לדבריי, בלי צחוק.
״ילדים נולדים טהורים אין להם צרכים מיוחדים מלבד הצרכים הבסיסיים של כל אדם: מזון, מלבוש, חום, אהבה, אוזן קשבת, ומיטה לישון. במידה ותהיה הפרה של אחד הדברים ולא יהיה איזון, התינוק יפתח חוסר איזון, אז הוא יבכה.
בבתים מסוימים ההורים יהיו קשובים לצרכיו והילד יקבל את מה שחסר לו. בבתים מסוימים הוא יחכה, אולי יקבל ואולי לא, הכל תלוי בסבלנות ההורים ובדרך החינוכית שהם מייצרים לנוכח אישיותם.
כך התינוק גדל להיות ילד ואישיותו מתעצבת בהתאם לקשר הראשוני עם הוריו ועם הסביבה הקרובה: סבים, סבתות, דודים, שכנים … אותו ילד מגיע למוסד החינוכי ילד מקסים ומעוצב. להגיד שההורים נותנים לילדים הכל ללא גבולות, מפצים על חוסר שעות איתם והילדים חצופים ולא מקשיבים …
אני חולקת על דעתך.
תנסי להיזכר באיזה אנרגיה את ובנות הצוות שאתך מגיעות לעבודה? המשכתי: אומר לך, אתן מגיעות עם אנרגיה שלילית וביקורתית, אני לא שופטת אף אחת מכן, אני רק רוצה להגיד לכן שכנראה, עבודת "הקודש״ הזאת לא נכונה לכן. חפשו, עבודת קודש אחרת.
לבוא למקום עבודה מתוך ביקורתיות, יהירות, ׳אני יודעת!׳ ׳אני מכירה את ההורים.׳ ׳הילדים חסרי גבולות׳!
זו נוסחה המרחיקה אותי כמחנך מהטוב שבי ולא יכולה לייצר הרמוניה, שיתוף, הקשבה נקייה ואהבה למקום העבודה.
אני ממליצה לכל בר דעת הרוצה להצטרף לעבודה החינוכית שיעשה בדק בית, האם הוא בא להקשיב, לחבק ולהעצים את הילדים, או לבקר אותם ואת הוריהם.
תקשיבו לילד, תקשיבו לדבריו, תאמרו לו תודה על השיתוף.
תשאלו אם הוא זקוק למשהו?
האם אני יכולה לעזור? הושיטו יד בהתאם לצורך.
אל תתערבו בכל דבר שהילדים עושים, עודדו אותם כשהם עושים דבר מה נכון. חבקו אותם כשהם טועים והאירו את דרכם עם ״הפנס״ הנמצא בתוככם! תשאלו אותם כיצד אפשר היה לעשות אחרת?
פרגנו, העצימו, תשאלו שאלות, בנעימות וברכות. תנו לילדים תחושה של ביטחון ושאתם סומכים עליהם.
כנ״ל לגבי הוריהם המקסימים. אל תפגינו ידע בכל דבר -אנחנו לא יודעים הכל. תלמדו להקשיב לדעות של האחר ואז תשיבו ממקום טוב, לא שיפוטי.
תודו שטעיתם, תהיו סלחנים לעצמכם ואח״כ תהיו סלחניים לסובבים אתכם.
להיות מחנך זה: להאמין, לחזק, להקשיב ולנהוג בענווה.
ההרשמה לשנת הלימודים הבאה החלה. אני מאחלת לכל הורה למצוא את המקום לאוצר שלו: מקום מכיל, מקום אוהב, מקום חומל, מקום צנוע, מקום מקשיב, מקום המבין את הצורך של הילד המקסים ושל כל הורה בנפרד, היוצר הרמוניה חינוכית לכלל הילדים!
ובסוף כאשר הילד במקום בטוח, ברוכים הבאים לנושא הדידקטי. שהוא גם חשוב אבל לא הכי חשוב.
ילד המרגיש אהוב, חשוב ורצוי מנטלית, יתחזק ויהיה פנוי לכל למידה דידקטית.
ילד המרגיש דחוי, לא אהוב ולא רצוי, לא יהיה פנוי ללמידה. ביטחונו האישי יהיה נמוך ויכולותיו לא יבואו לידי ביטוי.
זכרו! ״ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה.״
בהצלחה!!!

 


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)

 

 


 

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...