״הוא אמר לי שהוא לא חבר שלי!״
״לעולם הוא לא יהיה חבר שלי.״
״אין לי חברים אף אחד לא אוהב אותי.״
״אני רוצה להיות כמו …..״
מוכר לכם?
זה קרה גם לכם?
בגן, בכיתה, בבית?
ילדים משקפים את חוסר האונים שלהם, העצבות, התסכול, אי ההבנה בצורה אמתית שלא משתמעת לשתי פנים.
הכאב אמתי, המצוקה כל כך גדולה.
מה מבקש הילד?
להיות אהוב, להיות נוכח, להיות חלק מקבוצה, חברה, מעשיה, להיות שותף, להיות שייך.
לא לכל הילדים יש את הכלים, לא לכל הילדים יש את היכולת ובנקודת זמן זו תפקידו של המחנך / הורה מאוד משמעותי.
יש שיובילו את הילד לפתרון, ויש שיעצימו את הבעיה.
המטרה של כל מחנך להתוות דרך לפתרון.
על המחנך להציע את מה שיש באמתחתו: כישורי חיים, כישורי החינוך שלו בדרך הנכונה המצמיחה את הילד.
מה אומרים לילד המרגיש לא אהוב, לא רצוי?
יש העונים: ״תתמודד.״
יש האומרים: ״תחזיר להם באותה שפה.״
יש האומרים: ״ילדים זה עם אכזר.״
״הפסידו אותך.״
האם התשובות הללו נותנות מענה אמתי לילד או שזה בגדר של סיסמא?
האם יש שיח והקשבה לילד?
אני אומרת ראשית, תקשיבו לילד תבינו את צרכיו, חזקו אותו שקפו לו את הטוב שבו. זה הזמן לעבוד על ביטחון עצמי, להציף אותו בהבנות בחזקותיו.
תתמקדו בדברים היפים שלו, שקפו לו מציאות אשר תחשוף בפניו את יופיו הפנימי, את העושר הגלום בו.
תבקשו מהילד להרפות מלרדוף אחרי חברים שעסוקים כרגע, שלא יכפה את עצמו בסיטואציות מסוימות.
עשו ביחד סימולציות שבהם הוא יביע את שעל ליבו, נדאג לשיח נוקב אך מכבד, לשיח שבו הוא יקשיב וישיב, לא כמתגונן אלה מתוך הבנה שחשוב שישמעו את רחשי ליבו, חשוב שהוא יקשיב.
בסופו של תהליך הילד ירצה להיות הוא, עם חולשותיו ועם עצמאותו, ביטחונו יתחזק.
״כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו" (הרב שלמה קרליבך).
אסיים בסיפור עם מוסר השכל:
״להיות מישהו אחר"
סתת אחד לא היה מרוצה מחייו. כשעבר פעם מול ביתו של סוחר עשיר, וראה את ביתו המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר".
לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, בעל בית ענקי, עם עושר וכבוד.
יום אחד ראה את השר עובר בכרכרתו הזהובה, מלווה במשרתים ובחיילים המכים בתופים לכבודו.
קינא בו וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב" והנה, הוא הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו.
אך היה זה יום קיץ חם, השמש להטה והתחיל להיות לו לא נוח להסתובב בבגדי המלכות ברחבי העיר.
הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש הזו, הלוואי ויכולתי להיות השמש".
בן רגע הפך השר לשמש והפיץ את אורו מן הרקיע. אך לפתע הגיח ענן שחור והסתיר אותו.
בשניה אחת אבד כוחה של השמש ושוב הוא חשב לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".
הפך האיש לענן והחל מטייל בשמים מעל להרים ושדות אך לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח" התפלל האיש.
הפך האיש לרוח והחל עושה שמות בטבע – עקר עצים, העיף חולות נודדים. אך כשהגיע לאבן ענקית, ראה כי הוא אינו מצליח להזיז אותה. כמה שהוא לא התאמץ – האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".
הפך האיש לאבן העצומה, והרגיש החזק ביותר בעולם.
אך לפתע, באורח פלא, הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?"
הוא הביט למטה וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
