שאלה של חינוך – "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת״

purim

שתי בנות מתוקות אמה וגילי מנהלות שיחה
אמה: ״אני מתחפשת לאסתר המלכה.״
״לא!״ עונה גילי ״אני מתחפשת לאסתר המלכה!״
בכי קולני עולה מפינת התחפושות ״אני״ ״לא אני״ ״לא אני״…
אחת מבנות הצוות פונה אל הבנות מנסה להבין על מה האי הסכמה?
אמה מסבירה: ״אמא שלי קנתה לי תחפושת של אסתר המלכה.״
גילי משיבה: ״גם סבתא שלי קנתה לי תחפושת של אסתר המלכה.״ ״לא נכון אני אסתר״ השיבה אמה בקול רם.
״איזה יופי בנות שתיכן יכולות להיות אסתר המלכה.״ שרר שקט מסביב, הבנות לא מבינות מה נאמר להן כעת. הסייעת המשיכה: ״גם אני הייתי בחנות התחפושות וקניתי לתמר הבת שלי, תחפושת של אסתר המלכה וראיתי שיש עוד הרבה תחפושות של אסתר למכירה. אני בטוחה שעוד מעט לא ישארו תחפושות של אסתר המלכה.
אתן יודעות שהרבה בנות רוצות להתחפש למלכות?״
לפתע מגיעה שיר ואומרת: ״אני לא רוצה להיות מלכת אסתר, אני מתחפשת לפרפר יש לי שרביט, שמלה סגולה, כנפיים זוהרות ומחושים ואני יכולה לעוף.
״הבנות מביטות בה המומות. ״אולי גם אני אתחפש לפרפר אני אהיה מלכת הפרפרים״ אומרת אמה.
השיח המשיך ועוד בנות הצטרפו ובנים סיפרו למה הם מתחפשים, תחושת שמחה אפפה את הגן.
גם הצוות המחנך מתלבש ״בבגדי מלכות״ אך המלבוש שלנו שונה.
תקופת הקורנה לימדה אותנו מהי פשטות הלבוש, וחשיבות הבריאות, אנחנו עוטים מסכות כבר שנה ועמוק עמוק פנימה מתחברים כל אחד בדרכו לאישיותו ללא מסכות.
בשנתיים האחרונות, הילדים וגם אנחנו המבוגרים חווינו ריחוק חברתי, משפחתי, כל בית הגיש אחד לשני ״משלוח מנות״ אישי ליקיריו.
במשלוח, באופן מופתי בלטו: החמוץ והמתוק, השמחה והעצב, האופטימיות והפסמיות, הקרבה והריחוק, הרצוי והמצוי.
עם מסכות ובלי מסכות הילדים מזהים את כוונתנו האמיתית את חום הלב והקשב.
במקום הפיג׳מה שאיפיינה את התקופה שלפני החזרה לשגרה סוף סוף לבשנו ״בגדי מלכות״ ושבנו לארמון =מוסד החינוכי.
עיניהם של הילדים בורקות מאושר, החיוך מאיר את פניהם ותחושה טובה אופפת את כל גופינו.
המלבוש האמיתי הינו אישיותו של המחנך מה אנחנו מביאים איתנו למוסדות החינוך? האם אנחנו זוכרות שהעבודה עם ילדים הינה ״עבודת קודש? ״האם אנחנו זוכרות שכל תנועה כל מילה נמדדת על ידי הילדים, אם בבית או במוסדות החינוך? קשיחות ליבינו או גופינו והבעות פנינו גורמים לילד אי נוחות?
אז בואו נלבש כולנו ביחד מלכות של קבלה, אהבה כבוד, שמחה והקשבה. תהיו קשובים, תאפשרו לילדים להביע את שעל ליבם, אפשרו להם לשתף ותודו על השיתוף.
תשאלו האם הם זקוקים למשהו, האם ניתן לעזור? שוב תגלו שהתשובות נמצאות אצל הילדים, ולא סתם תשובות, תשובות תואמות גיל תואמות צרכים, תואמות מציאות פשוטה בלי פרשנות.
ביום שלישי הילדים הגיעו לגן מחופשים כמה שהם יפים וקורנים כל אחד והתחפושת שלו כל אחד והבחירה שלו (או של הוריו).
ישנם ילדים שבחרו לא להתחפש, הוריהם מאוכזבים מבטם מושפל.
חשוב לי לציין: הצבעוניות וכל ההמולה/ השמחה אינה מתאימה לכלל הילדים. לכל ילד יש ״בגדי המלכות״ שלו, יש את הקצב שלו, בואו נלבש מלכות של ענווה, של סבלנות, לא נתפזר ברצונות שלנו, נבחין בין עיקר לטפל ונתמקד בשמחת החג.
מעניין לבדוק מתי אנחנו ״לובשים מלכות״ ולכבוד מה?

 


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)