באחד השיעורים לאור המשפט בשפה של ימימה – משפט זה הוא חלקיק.
אחת הבנות אמרה שהיא חייבת למצוא את השביל הנכון לה, אבל איך היא תדע שהיא בַּשְּׁבִיל הַנָּכוֹן בֶּאֱמֶת?
שאלת השאלות איך אני אדע שאני בַּשְּׁבִיל הַנָּכוֹן בֶּאֱמֶת?
ימימה אומרת: ״פּוֹנָה מִתּוֹךְ הֲבָנָה גְּדֵלָה״ כאשר ההבנה שאני רוצה למצוא את השביל שלי בשביל – לך, ללא דוחק ללא לחץ מתוך הבנה שהשביל שלי קיים ומחכה רק לי, אני הולכת לאורה של ההבנה ובאופן פילאי, להבנה הראשונה מצטרפת עוד הבנה וכך היא גדלה וככל שאני מבינה מה נכון לי אני עולה על השביל הנכון לי באמת.
לא כי אני רוצה לְרַצּוֹת, לא כי אני רוצה למצוא חן,
לא כי אני רוצה להיות חלק מקבוצה, לא כי אני רוצה להיות שייכת.
אלא מתוך הבנה שאני צועדת במקום שמביא לי שמחה, באותה נקודה שאני מבינה שהכנסתי שמחה, רוגע, שייכות הסכמה להיות שם באמת
זה הסימן שאני ״בַּשְּׁבִיל הַנָּכוֹן בֶּאֱמֶת.״
מוזמנות למצוא את השביל הנכון לכן באמת, ולהקשיב לשיר של אהוד בנאי לגעת באור ״השביל הזה מתחיל כאן״.
מבחינתי השביל מתחיל כל פעם מחדש בצורה מרגשת ומקדמת בלימודי ימימה.
מוזמנות להצטרף.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
