שאלה של חינוך – ״גַּעְגּוּעַ לְאַהֲבָה פְּשׁוּטָה״

אני צופה בתוכניות ריאליטי ופוגשת כל פעם מחדש את הילד שבכל אחד מאיתנו.
אנשים מבוגרים בוכים, משתפים אותנו בזיכרון ילדות שלהם, הם לעולם לא ישכחו מה אמרו להם. האם האמינו בהם? האם הקשיבו להם?
כמה אהבה הם קיבלו אם בכלל.
ימימה אומרת: ״אִם הָאִמָּא מִתְרוֹצֶצֶת, אִם הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלָּהּ קָשׁוֹת, הַתִּינוֹק לֹא יִרְצֶה לְהֵרָגַע.״
תחשבו על אמהות שהמחשבות שלהן מתרוצצות, גופן קשוח ולא נינוח, הבעת פניהן קשוחה, מה הילד מרגיש? האם הוא ירצה לינוק? האם קשיחות הגוף, הבעות הפנים ירגיעו אותו?
לינוק זה לא רק חלב, זה מסרים, זה חינוך זה מודל האם המודל מזמין? נעים? מקרב?

השיח תמיד חוזר אל ״אבני היסוד״ הראשונים שבו הם הצטיידו, הורה שהאמין בילד שלו או שלא, הורה שהיה קשוב ועודד את הילד או גרם לו לתסכול, הורה שדחף את הילד שלו להצלחה או שלא. הורה שבלם או קידם, הורה שלא סמך עליו ואף אמר לילד ״שלעולם הוא לא יצליח״ או ״אם תמשיך בדרך הזו נפרדות דרכינו.״

מילים קשות הסוגרות את הלב מלאהוב או להעניק אהבה לאחר. ילדים אשר אין בעולם המושגים שלהם אני יכול, אני מסוגל, אני מוכשר, מה שעשיתי אתמול היה אתמול וזה בסדר, כעת אני משתפר.
אני אהוב- לא יותר מהאחר, אוהבים אותי כפי שאני.
אני חשוב – לא יותר מהאחר, מכיוון שאני מעניין, אני חלק מקבוצה, אני לא לבד.

כל שמבקש המבוגר הוא לקבל אהבה, אותה אהבה פשוטה ללא תנאי, אותה אהבה שלא קיבל כשהיה קטן וחסרה לו עד היום. מישהו שיאמין בו וביכולותיו מישהו שיצעד ביחד איתו וילחש לו ״אתה מסוגל״ זוהי משאלת ליבו של המבוגר הנאחז בעברו – ילדותו.

הורים יקרים זוהי משאלת ליבו של הילד שבכם וזוהי משאלת ליבו של הילד שלכם.
הביטו בילד זהו את מבוקשו, הקשיבו, חבקו, פרגנו במידת הצורך, יעצו לו לעשות כך או אחרת, מתוך כבוד לצורך שלו כשאתם המבוגר
האחראי, אתם העוגן, אתם הורים אוהבים, מתווים דרך, מקנים ערך, תוך כדי שיחה מכבדת ומפרה.

היו סבלנים וסובלניים אל תבטלו את הילד שלכם בסיסמאות ״ככה!״ ״אני יודע!״ ״אני מחליט!״
פזרו אהבה פשוטה וקבלו בחזרה!

איספו ביחד עם הילדים את אבני הדרך, לאתגרים מעצימים, להצלחה , לסיפוק, לחיזוק החוסן האישי!
ואפשרו לו להחזיר אהבה פשוטה לכם ולכל הסובבים. ילד הגדל באווירה תומכת, אוהבת, מפרגנת, מייעצת, יהפוך להיות אדם אוהב, מכבד ובסופו של תהליך יהפוך להיות מודל עבור ילדיו וסובביו.

הילדים הם אגוצנטריים הם רוב הזמן סביב עצמם, הם רוצים לקבל והרבה.
איך מסבירים לילדים שאפשר לתת משהו חומרי ולקבל תעצומות נפשיות שאי אפשר לתאר.
או לחילופין, אפשר לתת עצה טובה אוזן קשבת ולקבל בתמורה סיפוק גדול.

אפשר לאהוב אבל לא להסכים, אפשר לתת מבלי לרצות לקבל, עצם הנתינה מזמנת תחושה עילאית של קבלה.
יש סיפוק עצום כאשר אני נותן מעצמי לאחר. ההבנה הפשוטה מולידה עשייה מבורכת, כמה פעמים יצא לנו לאסוף חפצים אישיים ולהעביר אותם למישהו אחר.

איזה תחושה של סיפוק הייתה לנו באותה נקודת זמן, איזה אושר הציף אותנו כשעזרנו: לחצות כביש, אפשרנו לילד להשתמש בנייד שלנו על מנת להתקשר הביתה … תרמנו לנזקקים, עזרנו לחבר בגן, בכיתה, ברכנו לשלום מכר וחייכנו, הקשבנו מתוך הקשבה נקייה ואפשרנו לצד השני להביע את עצמו.

חשוב להנגיש לילדים את ערך הנתינה מבלי לחכות לתמורה, התמורה הינה האושר שאנחנו נחוש באותה נקודת זמן של נתינה.
זוהי תמצית ״אהבה פשוטה״ ללא תנאים, ללא ביקורת, מתוך קבלה, לב פתוח ולא סגור, המזמין שקט ושמחה.


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)

 

 


 

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

עשרות מלגאים סיימו שנת התנדבות ברחבי מועצת פרדס חנה – כרכור וזכו למלגה בסך 10 אלף ₪

ראש המועצה, הגר פרי יגור: "גאה לעמוד בראש רשות שמקדמת סטודנטים וסטודנטיות מהיישוב ובכך תומכת בדור העתיד בדרכם להשכלה גבוהה, זאת תוך מסלול של התנדבות ועשייה חברתית משמעותית אצלנו בבית. אני מודה לסטודנטים היקרים ולכל השותפים בפרויקט המלגות"

קרא עוד >