"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״אֵין צְמִיחָה שֶׁהִיא קוֹפֶצֶת אוֹ מְדַלֶּגֶת עַל שְׁלָבִים״ [ימימה אביטל]

מלאכה של תלמידה:
״אני בחודש מתקדם, די, אני רוצה כבר ללדת. כל יום שעובר זה נצח עבורי. כל אחד שואל אותי נו מתי כבר תלדי?
אני עונה בנימוס יש זמן, אבל בפנים אני משתגעת אני יודעת שזה יכול לקחת עוד שבועיים לפחות.
אני מדברת עם העובר מבקשת ממנו כבר לצאת, מרגישה שאני דוחקת בו (מסכן).
ועכשיו בחלק המרגש הזה אני מבינה שאי אפשר לדלג על שלבים. כאשר התינוק יהיה מוכן /בשל, הוא יצא ובנוסף כשאני אהיה מוכנה ללידה זה יקרה.
שמתי לב בלי קשר להריון, שאני כל הזמן ממהרת רוצה להשיג הכל ומהר, אין לי זמן אף פעם, תמיד בלחץ, תמיד אני מדלגת על שלבים כדי להספיק, אני חייבת לשנות גישה.
המלאכה שכתבתי תודות ללימוד היא כמו הבטחה עבורי.
כמובן קצת צניעות, לא הכל בשליטתי, אעזור לעובר שבתוכי לצאת בע״ה בזמן הנכון – בעיתו, ולעצמי לצמוח בקצב הנכון מבלי לדלג על שלבים.“
ראשית לידה קלה ללומדת המקסימה וכמה שהיא צודקת. בלימוד ״חשיבה הכרתית״ אנחנו לומדות לדייק את עצמינו, לאפשר לעצמינו לצמוח, לפרוח ולגדול בקצב הנכון לנו באמת, ללא תנאים, לא לדחוק בעצמינו יותר מידי ובוודאי לא בדברים שאין ביכולתינו לשנות.
ימימה מלמדת אותנו מה זה צניעות, מהי חוקיות הצמיחה, עידון יצרים, איפוק וקבלה עצמית ללא תנאי .
בהמשך החלק של ימימה האומרת:
״שְׁתִיל אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת עֵץ מִיָּד.״
אני לא יכולה להאיץ בשתיל להיות עץ וגם לא החקלאי.
גם אנחנו כמו הצמחים גם לנו יש חוקיות של צמיחה, אנחנו נותנים תנאים טובים להתפתחות ומחכים.

◆ אצה לכן הדרך?
◆ שוכחות לעצור ולהסדיר נשימה?
◆ מוזמנות ללימוד משנה חיים.

אפשר להצטרף בכל שלב.

שנים אתן רוצות לעשות שינוי ולהצטרף לקבוצת לימוד.
מוזמנות להצטרף ולנסות. מקסימום תתאהבו.

ריקי לוי
.M.A בחינוך