"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״זֶה קֶשֶׁב נוֹכֵחַ. זֹאת אוֹמֶרֶת: קֶשֶׁב מִתּוֹךְ הִתְקָרְבוּת נְקִיָּה, אֲפִלּוּ כְּמַתְחִילָה.״ [ימימה אביטל]

להלן מלאכה של לומדת: ״שמעתי שזה מתקרב הרגשתי את פעימות הלב שלי, כאילו הלב יוצא החוצה, לקחתי אויר, ספרתי בלב 1.2.3 הבטחתי לעצמי שאני נוכחת לא עונה, משיבה רק כאשר הוא יסיים לשתף, גם אם זה יהיה מורכב, קשה, מאתגר-
ואז הוא אמר: "את לא פנויה בשבילי, את לא עוזרת לי כשאני זקוק לך, ועכשיו חגגתי יום הולדת ואפילו לא ברכת אותי, את לא אוהבת אותי!"

אני יושבת מול ילד בן 5 שמדבר כמו ילד בן 25 הדמעות זולגות מעצמן, אני מלאת חמלה למקום שהוא נמצא, מבקשת רשות לחבק אותו, מתלבטת אם להוציא את עוגת יום ההולדת המעלפת שהכנתי עבורו, מחליטה לשאול ראשית שאלה, יש משהו שאני יכולה לעשות שישמח אותך? הוא עונה, כן אני רוצה חיבוק.
אני מחבקת אותו אל ליבי מנגבת את הדמעות. לוחשת לו כמה אני אוהבת אותו ושאני לא יכולה תמיד לעזור, אני לא טובה בהכל ואני סומכת עליו שהוא יצליח ואני יודעת שהוא ילד מאושר.
הוא משיב חיבוק בחזרה ומחייך אלי מבעד לדמעות שלו. פתאום קם, יוצא מהסלון לחדרו ומתחיל לשחק, קולות של שמחה נשמעים, אני מאושרת.

כשכל בני הבית הגיעו הנחתי את העוגה המעלפת על השולחן. מסתבר שהיא גם טעימה.
הייתה חגיגת יום הולדת מרגשת, הוא היה כל כך מאושר משוחרר וקורן, איזה מזל שלמדתי על קשב נקי מתוך התקרבות, ראשית לעצמי.

החלטתי שאני לא מאשימה את עצמי בכל דבר ולא מבקרת את עצמי לחומרה. כשהילד שלי עצוב אני יכולה לחבק במקום להוכיח, במקום לבקר, במקום לתקן …

♥מתי בפעם האחרונה הרגשתן נוכחות בקשב?

♥מתי הרגשתן קרובות לעצמכן, לסובבים אתכן?

מוזמנות להצטרף ללימוד משנה חיים

ריקי לוי
.M.A בחינוך