משטרת-ישראל נוהגת לשלוח הודעות לאמצעי התקשורת ובהן היא מדווחת על מעצרם של חשודים בביצוע פשעים ועבירות. במסגרת ההודעות האלה, יודעת המשטרה לספר פרטים על אודות החשדות נגד העצורים ועל כך שאחרי חקירות כאלה או אחרות, הובאו לבית-המשפט, בבקשה להארכת מעצרם ובתוך כך, מפרסמת המשטרה בדרך-כלל את שמות החשודים, גילם ומקום מגוריהם.
בדיוק כך אירע לאחרונה, עם מעצרו של אב-הבית מ'תיכון המושבה' בזיכרון-יעקב: דובר משטרת מרחב-מנשה, העביר לעיתונות בקול תרועה גדולה, את דבר מעצרו ואת הפרטים באשר לחשדות הכבדים נגדו, בדבר היותו חשוד כביכול בביצוע עסקות-סמים עם תלמידים מבית-הספר. הדובר גם סיפר כי המשטרה ניהלה חקירה סמויה שקדמה למעצר, וכי עשתה שימוש באמצעים טכנולוגים, ובהמשך דיווח על חקירתם של מספר תלמידים בפרשה בתחנת משטרת-עירון.
הידיעה הזאת תפסה כותרות בכל הזירה התקשורתית, ובכלל זה במדור הפלילי-אזורי של העיתון 'גפן', והפכה כמובן לשיחת-היום באזור כולו ובפרט בזיכרון-יעקב. הרשתות-החברתיות 'חגגו' את האירוע הדרמטי הזה, ואפילו המועצה-המקומית נדרשה לפרסם תגובה ראשונה.
ממש כמו בכל המקרים האחרים, כך גם באירוע הזה, נמנע העיתון 'גפן' מלפרסם שמות של חשודים שנעצרו על-ידי המשטרה, משום כבודם וחפותם, עד הגשת כתבי-אישום נגדם! כך עשינו גם הפעם, ולא פרסמנו את שמו של החשוד והנה לא עבר זמן רב, עד שהגיעה אלינו, מהמועצה-המקומית (!) הודעה של אותו דובר, ולפיה התברר למשטרה כי אב-הבית המדובר, נקי מכל חשד, וכי לא דבק בו רבב וידיו נקיות מסחר-בסמים עם תלמידים!
פרסום שמו של החשוד על-ידי המשטרה, משמש אותה לא פעם על-מנת להוביל אליה עדים נוספים לאירוע המדווח, ובכך היא נעזרת במאמציה לצבור ראיות נוספות, על-מנת לחזק את החשדות נגד החשוד, אלא שבכך היא פוגעת פגיעה אנושה בו, במשפחתו וילדיו, בכבודו, בעבודתו ובעיקר בחפותו, שהרי כל חשוד זכאי, כל עוד לא הוכח ההיפך.
יתר על כן, פעמים רבות מתנגדת המשטרה בבתי-המשפט, לתביעה של סנגורים להוצאת צו האוסר פרסום שמו של החשוד ולמצער, פעמים רבות נענה בית-המשפט לבקשת המשטרה, לא להוציא את הצו, שעשוי לפחות באופן זמני להגן על החשוד.
צריך לקחת בחשבון שבעולם בו קיימת נגישות כה מהירה למידע, שמו של החשוד עובר במהירות-האור בין הרשתות-החברתיות ומרגע זה נחרץ גורלו: בית-הדין התקשורתי, בליווי בית-המשפט של ההמון, כבר חורץ את דינו של החשוד וממלא אותו שכבה עבה של זפת ונוצות, הרבה לפני שהוכחה אשמתו בבית-המשפט. חשוד הופך מיד לאשם, על כל המשתמע מכך, ואם הוכחה אחר-כך חפותו, כמו במקרה של אב-הבית מ'תיכון המושבה', אין בכך 'חדשות', זאת לא ידיעה מספיק חשובה וסקסית, וכבר יש את הסיפור המסעיר הבא לעסוק בו.
חשוד שנוקה מכל החשדות נגדו, הולך הביתה כאילו לא נרצחה נפשו במעצר-שווא, ואיש לא מתנצל בפניו או בפני משפחתו, על העוול שנגרם לו והוא יכול לדרוש פיצויים מהמשטרה על מעצרו המיותר, רק בהסכמת בית-המשפט, מה שהופך את הדבר לחוויה ממש לא קלה.
בתוך כך, ראוי גם לציין משהו על אודות אמינות הדוברות המשטרתית, שהרי 'שחרור' מידע על מעצר חשודים, משרת את המשטרה, משום שיוצר הדבר מצג של הישגים מקצועיים, אבל מה קורה כאשר מתברר כי מדובר היה במעצר-שווא? או אז מתברר כי המשטרה טעתה ועצרה את האדם הלא-נכון, לאחר שהעולם כולו כבר יודע את שמו ואת כל הפרטים המזהים אותו. בנקודה הזאת, מקבלת דוברות המשטרה 'רגליים קרות', ורק לעיתים נדירות מפרסמת את דבר המעצר המיותר של החשוד, ועוד פחות מכך, את שמו וזהותו.
מתוך כך נוצר בקרב רבים חוסר-אמון בדוברות של המשטרה, והבנה כי יש להמתין ולראות מה פוסק בית-המשפט בעניינו של החשוד, גם אם מעצרו מוארך לימים, או אפילו עד תום ההליכים. הכרוניקה הפלילית בישראל, עמוסה מקרים בהם שוחררו חשודים ממעצרם, משום שהפרקליטות והמשטרה לא הצליחו להציג בפני בתי-המשפט די ראיות לבסס נגדם כתבי-אישום, ומכאן שפרסום שמות החשודים, מהווה פגיעה חמורה עוד יותר בשמם ובכבודם.
מי שעוסק כיום בדיבורים סוערים על 'המהפכה המשפטית', מוטב לו לדרוש בקול גדול, לאסור בחוק את פרסום שמותיהם של חשודים, מכל הסיבות שציינו כאן, ולזכור כי חשוד אינו אשם, אלא חף מפשע עד שהוכח אחרת.
אנחנו נמשיך לדבוק בדרכנו, לא לפרסם שמות של חשודים וגם לבדוק היטב כל הודעה של דובר משטרה כזה או אחר, בתקווה שכך ינהג כל מי שעוסק בתקשורת ובחיי אדם.
