כמו החיים, כך גם כשנוחתים לראשונה במסעדה חדשה לפעמים זה עסל ולפעמים בסל והאמת היא שאני מוכנה לאכול הרבה מאוד בצל רק בשביל להגיע ליום המשופע בדבש כמו שהיה לי כשהגעתי למסעדת מיג'אנה הנהדרת הנמצאת ממש בכניסה לערערה, רק 13 דקות מפרדס חנה.
שלוש בצהריים שמש סתווית נעימה בשמיים ואנו פוסעים למיג'אנה. כבר בכניסה הסתבר לנו כי יש כבר יודעי דבר שמילאו את המקום והגיעו אף מהמרכז; שולחן על ידנו היו כמה משפחות שעשו את כל הדרך מתל אביב. ויותר מפעם אחת.
בראש מסעדת מיג'אנה עומדים אחמד כבהא ומוחמד יונס קרובי משפחה, אחמד בכלל קלינאי תקשורת בן לשף שהחיבה למטבח גרמה לו לפתוח- אופס… דקה לפני הקורנה מסעדה ואילו מוחמד מחזיק בקילומטראז' של 7 שנים בעולם הקולינארי בצפון איטליה. השניים בסופו של דבר הגשימו חלום ופתחו יחד מסעדת פיוז'ן המשלבת בצורה אינטליגנטית בין מטבח איטלקי למזרח תיכוני עם מנות שנבנו ע"י השף המוכשר עומר עילואן.
המקום עצמו מעוצב בקפידה ואפילו העיצוב משדר פיוז'ן בין עיצוב מודרני למקומי בעזרת תמונות יפיפיות של הכפר שמתנוססות על הקירות. צוות המסעדה מקבל אותנו בחיוך רחב ואנו כבר מזמינים; הקשבנו להמלצה של המלצר ולראשונה הלכנו על ריזוטו פריקי מנה שמורכבת מפטריות שימג'י מוקפצות עם מחית כמהין ופריקי מבושל עם שמנת מדובר במנה שהביאה את המושג טעים לגבהים חדשים. משם המשכנו לשווארמה דגים הכוללת פילה מטוגן על מצע טחינה ועמבה עם שלל תבלינים ים תיכוניים שזה הרגע נקטפו מהגינה המנה הייתה מצוינת שלא לדבר על ההגשה היפיפייה שכאילו נולדה לככב בעמודי האינסטגרם.
עוד אנו מתענגים ולשולחן הגיחו כדורי ארנצ'יני כמהין – כדורי ריזוטו עם פטריות כמהין עטופים בפאנקו. מעליהם גבינות עזים שרופות ברוטב שמנת כמהין. ביצוע נפלא ועדין למנה שאפילו בארץ המגף לא זכינו לאכול כזה. את קונצרט הראשונות סימנו עם מנת ארטישוק מטוגן המורכב מפרחי ארטישוק יפיפיים על מצע קרם לבנה. מנה כייפית וקלילה שגם היא הרגישה כמו ציור צבעוני על הצלחת.
לאחר מנוחה מרעננת על כוס רימונים טריים שמנו לב כי שכננו התל אביביים הזמינו קבב חלבי . השואו של המלצר שחתך את הבצק והאדים שעלו עם הריח המטורף שמילאו את החלל הזכירו לנו שבעצם טעמנו רק ראשונות. קבב החלבי מגיע לשולחננו עטוף כולו בבצק וכשהוא נפתח התגלה לנו עולם קסום של קבבים קטנים ועסיסיים שבושלו בעגבניות ולצדם בצל ופלפל חריף ללא ספק עונג צרוף שאסור לפספס. לסיום הלכנו על אנטריקוט שהיה עשוי בדיוק כפי שאנחנו אוהבים והיה במילה אחת מצוין.
בשלב הזה נמצאנו בפרשת הדרכים המוסרית הקבועה- האם שותים קפה טוב ומסיימים או מתחזרים לתאוות הקינוחים. בחרנו באופציה השנייה ורק בגלל שהמנות הקודמות היו כה מענגות ושוב בראש התנגן לו השיר של כמו צועני ממחר כרגיל את הדיאטה שוב נתחיל….
ליאלי מיג'אנה מגיע לשולחננו מדובר באינטרפרטציה מודרנית לקינוח הקלאסי לילות ביירות עוגת סולת בציפוי קצפת יוגורט עם פירות יבשים ומי ורדים, המנה עצמה פשוט כה מעודנת ומאוזנת מילה נרדפת לשלמות. וכאילו אין מחר סיימנו עם פנקוטה לבנה המלווה בגלידת וניל שנחטפה על ידי הילדה ונזללה במהירות האור. לדאבוננו היא לא הסיכמה לפרגן לנו אפילו בביסון קטן.
בשורה התחתונה פרוש המילה מיג'אנה היא שירה בערבית והיתה לנו כאן חגיגת שירה קולינרית מהטובות שידענו. למי שמחפש חוויה מפעימה ומוכן לוותר על הפקקים של תל אביב מציאת חניה ומחירים יקרים, מיג'אנה היא הבחירה האולטימטיבית עבורו.
