המדור של לימור – נשים – השראה

נטורופתיה והחיים עצמם

המילה ׳השראה׳ נוסכת בי רעד צמרמורתי ותחושת מיאוס קלה… למה? כי עשו מהמילה הזאת כבר חוכא ואיטלולא, שימוש יתר מה שנקרא.

אני, לעומת זאת, אוהבת להסתכל על נשים שעשו משהו בחיים שלהן ולומר: פששש… יפה!
אני אוהבת את הסיפור על רוזה פארקס, האפרו-אמריקאית, הראשונה שהעזה בשנת 1955, לסרב לקום באוטובוס לאדם לבן, במושב שהיה מיועד לאנשים לבנים. זה קרה בעיר מונטגומרי שבאלבמה. בעקבות זאת מרטין לותר קינג האגדי, הוביל לחרם האוטובוסים במונטגומרי, הענין עלה לדיון בבית המשפט העליון בארה״ב, שם נגזר שהאפליה הגזעית – מנוגדת לחוקה – השאר – היסטוריה.
מרי קירי שהיתה חלוצה בחקר הקרינה הרדיואקטיבית, זכתה פעמיים בפרס נובלבשנת 1903 בפיזיקה ובשנת 1911 בכימיה (בדיוק המקצועות בהם קיבלתי את הציון המעודד 40 בבית הספר ה׳תת הישגי׳ – הריאלי העיברי בחיפה) ובכן, לא כוס התה שלי מבחינת תחומי עניין, אבל אין ספק שמרי שיחקה אותה… כמובן שאת הפרס הראשון קיבלה יחד עם בעלה החוקר פייר קירי וחוקר נוסף.
משפחת קירי הינה המשפחה היחידה בעולם שבה זכו בפרס הנכסף האם, האב וגם ביתם אירן קירי, שזכתה יחד עם בעלה בפרס נובל על פיתוח דרך ליצירת יסודות רדיואקטיביים לא טבעיים… בקרוב הסרט.
שרה אהרונסון, פירנסה את חלומות ילדותי כגיבורה טרגית שנתנה את נפשה למען עמה, עם הזמן למדתי שגורמים שונים התערבו בסיפור ההירואי ועדיין היא חרוטה בזכרוני.
אליס מילר שרצתה להיות טייסת, הגישה עתירה לבג״צ בשנת 1994 בעת היותה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון, היא אמנם זכתה, אבל הודחה בשלב המיונים עקב ׳מוטיבציית יתר׳ – איכסה עליהם הממיינים…. בעתירתה סללה את הדרך לנשים לנסות ולהתקבל לקורס הטיס.
היא סיימה את שירותה הצבאי בדרגת רב סרן בחיל האויר בשנת 2015 עקב הסתייגויותיה מהתקפות חיל האויר באותה העת, אישה כלבבי.
ככלל, אני נוטה להעריץ נשים שמצליחות לפרנס את עצמן ואף מספקות פרנסה למועסקים לצידן.
מעריצה נשים שמגדלות לבדן ילדים.
כאלה שמצליחות לשמור על שגרת טיפוח כלשהי ושמירה על הגוף.
נשים שאימהות עומדת בראש מעייניהן ועדיין מצליחות לממש עצמן וגם לא לשכוח שיש להן בן זוג.
מעריצה כאלה שמחליטות שלא להביא ילדים לעולם. זכותן.
כאלה שבוחרות לחיות את חייהן עם בנות מינן.
ולאחרונה, נשים שלא שותקות נוכח הטרדות כאלה ואחרות: יחס לא תקין, הורות איומה שחוו, אמירות, נגיעות ואפילו קבלת תמונות של איברים אינטימיים (מי ביקש, מי??).
ממש בימים אלה, העיתונאית אופיר סגרסקי תבעה 5000 ש"ח מגבר ששלח לה תצלום תקריב של בילבלו המיותר. 500 ש"ח הלכו לעורך הדין, 500 ש"ח לבלש הפרטי והיתר – אליה. כל הכבוד. אולי זה מה שימגר את התופעה ההזוייה והתמוהה הזאת.
ועדין: 2021, נשים נרצחות, נאנסות, מותקפות והעולם שותק.
בנוסף ועדיין מעצבן, שכרן פחות בכ- 30% משכר גברים שמשמשים באותן המשרות. למה ומדוע? זאת לא אדע.
מבחינתי, כל אישה אמורה לעבור הכשרה יסודית של קרב מגע. לא בחוג וולונטרי, אלא כחלק מתכנית הלימודים בבתי הספר. הגנה עצמית ונקודות אסטרטגיות לתקיפה נגדית. עד שהמשטרה תגיע, חשוב שנדע לתת מענה הולם והגון.
הלוואי שלא נזדקק ובכל זאת.
שתהיה לכולנו אחיותי: שנה של בריאות, שמחה, מימוש והיעדר אלימות מכל סוג.

עוגת בננות

משתתפות: 
2 ביצים
1/2 כוס שמן
11/2 כוס קמח כוסמין מלא
2 כפות יוגורט
חצי כפית אבקת אפיה
1/3 כוס סוכר
4 כפות סירופ מייפל או דבש
5 בננות בשלות מעוכות
מעט מלח
גרידת קליפת לימון מלימון אחד
אופן ההכנה:
מערבבים היטב את כל המרכיבים ושופכים לתבנית
אינגלישקייק שמרופדת בניר אפיה משומן מעט
אופים עד שמזהיב יפה וקיסם שננעץ – יוצא כמעט
יבש. משהו כמו 40-45 דקות.
שיהיה לנו טיפה מתוק בתקופה החמצמצת הזאת….