המדור של לימור – חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, קורונה, מייגן והארי וחג הפסח

נטורופתיה והחיים עצמם

בתאריך 17/3/1992, עבר בכנסת ישראל חוק ששורשיו היו עוד נעוצים בעת שלטונו של דוד בן גוריון, חבר הכנסת דן מרידור התחיל ׳לאפות׳ אותו וכשנה וחצי לאחר מכן הוא עבר בהצעתו של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין (פרלמנטר חרוץ ואמיץ בעברו ואיש נדיר ורב זכויות בהווה) בתאריך שצוין. היו אלה עיתותיה היפות של כנסת ישראל.

מה אמר למעשה החוק הנאצל הזה? שזכה למעמד מיוחד (כמו כל חוקי היסוד)- משמע נחוץ חוק יסוד חלופי, ברוב של 61 חכי״ים לפחות, על מנת לבטלו או לשנותו.
הוא אמר כמה דברים פשוטים:
• הגנה על חייו, גופו וכבודו של אדם
• הגנה על קניינו של אדם (רכושו)
• הגנה על פרטיות האדם
כמה פשוט ומובן מאליו, היו פוליטיקאים שאשכרה עבדו קשה והרבה, על מנת שכל אלה, יתעגנו להם, נעוץ היטב, באדמת הדמוקרטיה שפרחה כאן. והנה – 30 שנה מאוחר יותר, ורוח החוק הזה, תקנו אותי אם אני טועה, טיפה פחות בראש מעייני ההנהגה…
אבל, רוח האדם, אין גבול וסייג לה. הקרקע בוערת. כבר לא מוכנים לשתוק.
נשים ואנשים שעברו אלימות, קלה כקשה, פיסית, מינית, כלכלית או רוחנית (גזלייטינג – בידקו מה זה בבקשה), כבר לא מוכנים להתכווץ להם בבושה ולבלוע את עלבונם ואובדנם. ראו את הקמפיין המושלם והנורא בו זמנית – ׳הבושה עוברת צד׳ בה מתפרסמות תמונות של רוצחים ואנסים על אוטובוסים ומסכי ענק. שהם יתביישו להם ולא הקורבנות.
עולם האומנות על כל מניפתו, קם ואומר: להיות אמן מגניב וקולי, פופולרי ויצירתי ככל שיהיה, עם מעריצות ומעריצים, כבר אינו אקוויוולנט לפוטנציאל התעמרות / התעללות / ניצול. משום סוג.
ילדים להורים מתעמרים, זוקפים קומה ומשמיעים את דבריהם.
לא יכולה לשכוח, איך באתי להורי עם רשימה ארוכה של כל העוולות שגרמו לי. ותאמינו לי, היו לי הורים שכל מה שהיה להם חשוב, היה אנחנו. אחי ואני. ובכל זאת טעו כל כך ובהמון דברים ואני באתי איתם חשבון. ובפעם הראשונה הם לא נפנפו אותי. אמרו: עשינו הכי טוב שידענו. אז braking news: זה לא מספיק. רק אלוהים יודע כמה טעויות אני עשיתי בגידול ילדי. הגיע גם שלב בו הם עמדו על רגליהם האחוריות ורשפו בזעם: עד כאן.
עם כל הקושי הנורא, נאלצתי לעצור רגע, להתבונן, להתייעץ וגם לעשות שינויים. ואת זה אני מעבירה אליכם.
רואים שמשהו משתבש, תכלס רואים, בואו לא ניתמם.
חובה! חובה! חובה! לפנות לגורם אוביקטיבי טיפולי, לפרק פלונטרים, להכיר בעוול ולעשות שינוי!
לא אשכח (לטובה) לאמא שלי, זכרה לברכה ואהבה, שתמיד אמרה לי איזו אמא מופלאה אני, עידן בכורתי היתה אולי בת שנה וחצי. היא ניגשה אלי (אמא) ואמרה לי: לימור, את יודעת שאני לעולם לא מתערבת לך באימהות, אני חושבת שאת מדהימה. אבל אם תמשיכי להיות כל כך קשוחה עם עידן – את פשוט תאבדי אותה. הייתי בכזה שוק שאפילו לא פתחתי עליה פה ובדיעבד גם הודיתי לה בדמעות.
לאורך השנים ניסיתי, למרות שזה לא קל, זה פשוט אומר לחטוף ביקורת, לעודד את ילדי לעמוד מולי (זה לא קל) אם הם לא מסכימים, או חושבים שנגרם להם עוול. לשימחתי הם עושים את זה.
וחזרה לזירות גדולות מזו שלי, מייגן והארי. ספגו כנראה יותר מדי shit בקונגלומרט הזה שמכונה: The Monarchy. בית החרושת שרוחש סביב בית המלוכה. זה שבזמנו עמד על כך שמרגרט, אחותה של המלכה, לא תוכל להינשא למי שאהבה כיוון שהיה גרוש, או הגן על הבחירה בבית הספר עבור צ׳ארלס, פנימייה שצילקה אותו לדורות קדימה.
הארגון הזה שנועץ מקל בישבנו של כל נושא תפקיד ובדרך כלל מצטט פרוטוקולים עבשים שזמנם עבר וכבוד האדם וחירותו מהם והלאה.
מסתבר שכשמייגן היתה בהריון, דנו עם  הארי, מה יהיה צבע עורו של התינוק שייוולד, שמא רחמנא לצלן יהיה כהה מדי… זכותו לתואר מלכותי נשלל כמו גם זכאותו לאבטחה למשך כל ימי חייו. באמת? כמה נמוך עוד תתנמכו, מנופחים וגזענים שכמוכם.
סובבו אמיתות, כנראה תחת מקל המנצח של חברת יחצנים לניהול משברים וכך הפקירו את בני הזוג לציפורני עיתוני הרכילות שאינם בוחלים במאום בנסיונם למכור עוד ועוד חדשות צהובות ונמוכות.
אני מעריצה ותיקה של מייגן והארי.
לי נראה שהם עשו בשכל רב כשפסעו צעד אחורה והצידה מסיר הלחץ הרוחש בלב ליבה של העיר לונדון. כנראה שנגזר גורלם להיות בעין הציבור, אבל יש דרך וגבול…
ולנו אני אומרת: בנתיים חוק כבוד האדם וחירותו שריר וקיים. לאחרונה הוא זז לו (שלא באשמתו)  ברוחו, ממה שקורה בפועל.
בקרוב יוסר האיכון שלדעתי, אנחנו המדינה היחידה שהשלטון משתמש בו, כלפי אזרחיו.
זכותינו להגיע לכל מקום ולקבל כל שירות, בלי קשר למה בחרנו בעניין החיסונים, בנקיטת אמצעי זהירות נדרשים כמובן. גם אם יש ויכוחים:  בעם, בקהילות ואפילו בתוך משפחות, חשוב ממש לזכור שיגיע בקרוב אפילו, היום שאחרי. ואנחנו משפחה, קהילה, עם – אחת ואחד! על כל פלגיו, מגזריו וחלקיו. בואו נוריד את גובה הלהבות, כי הן אולי מחממות ונעימות לפרקים וגורמות למי מאיתנו לחוש צודק ונבון, אבל הן גם עלולות לשרוף!
לקראת הפסח – חג החירות, חשוב שנעמוד על זכותנו להיות עם חופשי, נטול מעקבים ובעל זכויות פרט בהתאם לחזונו של ראש ממשלתנו הראשון – דוד בן גוריון האחד והיחיד.
בראוניז ללא קמח/לימור עברון גילת
משתתפים:
170 גר שוקולד מריר 70%, 110 גר חמאה, 3 ביצים, 3/4 כוס סוכר קנים, מעט מלח, כוס וחצי אגוזים טחונים + קוקוס
אופן ההכנה:
ממיסים בבן מארי את השוקולד והחמאה לאט, נותנים טיפה להצטנן, מקציפים ביצים שלימות עם הסוכר ומעט המלח קורט עד שהקצף בהיר ותפוח, מוסיפים את השוקולד המומס עם החמאה ומקציפים. מוסיפים את האגוזים הטחונים ומקציפים על מהירות נמוכה, שופכים לתבנית אינגליש קייק.
מרופדת ומשומנת ואופים על חום של 170 מעלות למשך כ – 40 דקות או עד שקיסם שננעץ יוצא לא לגמרי יבש אבל רק פירורים ולא רטוב.
שיהיה לנו טיפה מתוק…