של מי הדירה של האישה או של חמותה?

> הקדמה:
ברגיל כלל ברזל הוא כי רישום זכויות בנכס מקרקעין, דירה, בית או מגרש בלשכת רישום המקרקעין ( הטאבו) מהווה הוכחה חותכת לגבי זהות הבעלים בנכס ויקשה על כל אדם הטוען אחרת בניגוד לרישום להוכיח את ההיפך.
הסיבה העומדת מאחורי האמור לעיל הינה בעיקר השווי הכלכלי המשמעותי בדרך כלל של נכסי מקרקעין והרצון לשמור על אחידות בעניין זה, ולמנוע מצבים פיקטיביים של רישומים כאלו ואחרים מטעמים שונים.
בין בני זוג נשואים רישום נכס שנרכש בזמן הנישואין ושלא הוענק במתנה או בירושה למי מהם בלבד אינו מעיד על בעלות של הצד הרשום בו בניגוד לאמור לעיל, הואיל וחוק יחסי ממון מעניק זכויות שוות לבני הזוג בכל נכס שנצבר במהלך הנישואין ללא כל קשר לרישום הפורמאלי.
קושי משמעותי קיים כאשר הנכס רשום על שם אדם אחר וכאשר אחד מבני הזוג טוען לבעלות בו בעקבות סכסוך בין השניים וברב המקרים טענה כזו בה מעורב צד שלישי אינה מתקבלת והרישום של הנכס הוא הקובע.
> והנה המקרה של השבוע:
יורי ומירי נישאו בשנת 1998 והם חיו באושר עד לפני כשנתיים משגילתה מירי כי יורי השקט והמופנם מנהל רומן סוער עם חברתה הטובה עימה נתפס בקללתו בין סדיני מיטתם.
מירי ההמומה פתחה בהליכים משפטיים לא לפני שדאגה "לזרוק" את יורי מכל מדרגות ביתם בירושלים הישר לזרועותיה של המאהבת.
מירי הייתה בטוחה כי יורי במיוחד לאור ייסורי המצפון בשל ניאופו לא יקשה עליה וכי לא יהיו מחלוקות לעניין חלוקת רכושם המשותף אלא שיורי שכבר הבטיח למאהבת הרים וגבעות טען כי הבית בו התגוררו הצדדים ושלושת ילדיהם בכל חיי הנישואין שלהם אינו בבעלותם אלא בבעלות אימו וסבתו שהם הבעלים הרשומים בטאבו בנכס.
מירי שלא האמינה למשמע אוזניה הגישה תביעה בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ושם טענה כי הדירה הינה בבעלותה ובבעלותו של יורי למרות שהיא אכן רשומה על שם אימו וסבתו וזאת מן הטעם הפשוט כי הן היו זכאיות לקבל משכנתא בתנאים נוחים כעולות חדשות ושלא מכל סיבה אחרת.
לדבריה של מירי, במהלך כל השנים לא רק שהתגוררו יחדיו בדירה והשקיעו בה ממיטב כספם אלא שאת החזרי הלוואת המשכנתא על הדירה שילמו היא ובעלה משהיה ברור כי מדובר בדירה משותפת. מירי הוסיפה כי לאחר רכישת הדירה עברו אמו וסבתו של יורי אכן להתגורר עמם בדירה מכיוון שהיו מבוגרות מאוד ולא יכלו לכלכל את עצמן וכך היה נהוג במגזר אליו שייכים.
עוד ציינה מירי כי בשנת 1999 סבתו של יורי נפטרה והדירה הועברה בירושה לאמו שהלכה אף היא לעולמה בשנת 2012 והיא הורישה לו בצוואה שערכה כל חלקה בדירה ולא ליתר ילדיה מן הטעם הפשוט כי ידעה כי הדירה שייכת לבני הזוג ובכדי למנוע ריבים בין האחים בגלל הרישום הפורמאלי.
יורי "הנחמד" טען מנגד כי אמו וסבתו הן אלו שרכשו את הדירה ובסך הכל אפשרו לבני הזוג להתגורר בה בשל העדר יכולת שלהם לרכוש דירה והוסכם כי כולם יתגוררו יחדיו בה ועוד טען כי לאחר פטירת סבתו אימו היא ששילמה בפועל את כל החזרי המשכנתא.
כב' השופט שלמה אלבז לאחר ששמע את הצדדים קיבל במלואה את גרסתה של מירי בין היתר לאחר שהוכח בפניו שהלוואת המשכנתא נרשמה מלכתחילה על שם בני הזוג וכי קרובי משפחתה של מירי דווקא היו הערבים להלוואה דבר שאינו מעשה של מה בכך, מה גם שהוכח שבמהלך כל השנים החזרי המשכנתא שולמו בפועל מחשבון בני הזוג ישירות מחשבונו של יורי.
כב' השופט ציין כי יורי "הבוגד" לא הוכיח שאמו או סבתו השתתפו באופן כלשהו בהחזרי המשכנתא והואיל ויורי בעצמו ביקש שמירי תחלוק עימו בחובות שנצברו באותו חשבון ממנו שולמה המשכנתא הרי ברור כי החזרי המשכנתא שולמו גם בשמה.
השופט קבע כי עולה בבירור כי מירי הייתה שותפה מלאה לבחירת הדירה ולשיפוצה והיא כדבריו: "נהגה בדירה כמי שנוהג בדירה שלו".
מכל אלה קבע כב' השופט כי מלוא הזכויות בדירה הן של בני הזוג יורי ומירי וכי לסבתא ולאם המנוחות לא היה כל חלק בדירה, ועל כן הורה בית המשפט על מכירת הדירה וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים למגינת ליבו של יורי ולצערה של המאהבת שפנטזה על הבית וכרגע מעמדו של יורי בסכנת זריקה שוב. 