בית המשפט: הבעל, הגבינה הבולגרית, רחוב הירקון והכתובה

סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל: בעבר הרחוק הדיבור "כתובה" היה מעין הבטחה ג'נטלמנית כמעט אשר ברוב המקרים הגברים והנשים לא ייחסו לה חשיבות. כיום המצב הוא שונה והכתובה הפכה להיות כלי רציני. לכל הפרטים
סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
בעבר הרחוק הדיבור "כתובה" היה מעין הבטחה ג'נטלמנית כמעט אשר ברוב המקרים הגברים והנשים לא ייחסו לה חשיבות. כיום המצב הוא שונה והכתובה הפכה להיות כלי רציני וחשוב במאבקי הגירושין כאשר הכלל הוא שהאישה זכאית לכתובה כל עוד לא ויתרה עליה בעצמה או שבית הדין שלל את זכותה מנימוקים הלכתיים הנוגעים למקרה גופו.

מן הראוי להדגיש כי קיים קשר הדוק בין סכום הכתובה לבין המגיע לאישה במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים, כאשר כלל ידוע הוא כי האישה זכאית לגבוהה מבין השניים ולא לכפל בתשלומים, ועל כן פעמים רבות כדאי לבחון סוגיה זו מראש לפני שמבזבזים זמן וכסף במאבק אחר הכתובה. יש לציין כי גם במקרים בהם האישה מגישה תביעה לגירושין אין בכך כדי לפגוע בזכותה לתבוע את הכתובה שלה ככל שתצליח להוכיח את עילת הגירושין כנגד בעלה ואת האשמה שלו בפירוק הזוגיות אם כי לא תמיד הדברים קלים להוכחה.

אגב אחת העילות לחיוב בגט וכתובה היא שהבעל אינו מקיים את חובתו "לזון את אשתו" קרי לדאוג לכלכלתה בכבוד.
חשוב מאד לציין עוד כי נושא הכתובה רלוונטי מאד לא רק במקרה של גירושין, אלא גם במקרה של פטירת הבעל, במיוחד ככל שהבעל שלל בצוואה את אשתו מהירושה דבר המתרחש בדרך כלל בנישואין שניים כאשר יש לבעל ילדים מנישואיו הקודמים.

והנה הסיפור מפתחו של בית הדין הרבני:

רינת ויוסי הגיעו לפתחו של בית הדין הרבני בבאר שם במסגרת תביעתה של רינת לגירושין ולכתובתה בסך של 90,000 ₪, שם היא הטעימה כי סבלה למשך 15 שנות הנישואין של הצדדים מיחס מעליב ומשפיל מצדו של יוסי זאת כאשר תביעה זו הייתה השלישית במספר לאחר שכל פעם בעבר הצדדים הסכימו לשוב לשלום בית.

רינת סיפרה בכאב רב הכיצד יוסי התייחס אליה כאל שפחה ואף האשים אותה בריש גלי כי עסקה בעבר בזנות רק בגלל שגילה כי התגוררה ברחוב הירקון הידוע לשמצה לדידו. זאת ועוד ציינה רינת שיוסי נהג בה בנוסף באלימות פיסית וגם כלכלית בעוד מצר את צעדיה וקובע לה מה מותר ומה אסור
לקנות ובאיזה מחיר!!! כל זאת כאשר הוא נעדר רב הזמן מהבית וחי בו כתייר.

יוסי טען מנגד כי אין רינת זכאית לכתובה היות והיא הגישה את התביעה לגירושין מחד ומאידך לטענתו הוא זה שחווה במחיצתה "שבעה מדורי גיהנום" וכן חזר על טענתו כי היא עסקה בזנות בעבר זאת כאמור על סמך העובדה שנודע לו בדיעבד שהיא גרה ברחוב הירקון וכדבריו "ידוע שיש שם בית בושת. זה היה העבודה שלה".

כב' הדיין אברהם צבי גאופטמן הכריע לטובתה של רינת אך זאת בדעת מיעוט וקבע כי רינת זכאית למלוא כתובתה בנסיבות העניין למרות שהיא הגישה את התביעה לגירושין, היות והאשם בקרע הוא יוסי עצמו שאותו הגדיר הדיין כמי ש"מוציא שם רע על אשתו" שעה שלאורך שנים רבות התייחס לאשתו כאל פרוצה בעוד כב' הדיין התרשם כי המדובר באישה כשרה וצנועה. זאת ועוד הדגיש כב' הדיין כי עילה נוספת לחיוב בכתובה הוא ש"אינו זן את אשתו" מאחר והוכח כי תמיכתו הכלכלית הייתה מדודה בצורה קיצונית על גבול הקמצנות ממש, דברים שהוכחו בין היתר מפתק שכתב יוסי לרינת בו הוא מצווה עליה לפרטי פרטים מה לרכוש בעבור כלכלת הבית שם כתב דברים שאכן מאוששים את הטענה שלה שחשה כשפחה בבית:

"250 ₪ ירקות ופירות לשבועיים, 500 חודשי. 3 סוגי פירות ולא יותר. חלבי – 2 קוטג', 2 גבינה לבנה, 2 חלב – לנס קפה (לא חביות של חלב כמו סודה או מים). לא צהובה ולא בולגרית ולא אמריקאית (הגזמת)".

במקביל שני הדיינים הנוספים, הרב אהרון דרשביץ ועובדיה חפץ יעקב סברו, בניגוד לדעתו של הרב אבהרם, כי הגם שרינת זכאית לכתובה יש לפסוק בדרכי פשרה במקרה זה משאין כל האשמה מוטלת רק על הבעל ועל כן חייבו אותו בסך של 40,000 ₪ בלבד.

כב' הדיין יעקב הטעים בין השאר כי הטענה בנושא הכלכלה לא הוכחה דיה וכי כבר בעבר רינת מחלה על מעשים אלו ושבה לחיות עם יוסי בשלום בית ובמקביל הדיין שרשביץ תהה הכיצד הסכימה רינת לשוב לשלום בית במידה ואכן יוסי השמיץ אותה לאורך כל השנים? ועל כן שני הדיינים ראו לנכון כאמור לחייב את יוסי בכתובה חלקית ולא במלואה.

בסופו שם יום, החיוב בדעת הרוב נקבע בסך של 40,000 ₪ סכום שבשביל יוסי הקמצן הוא הון עתק שאין להקל ראש בו.


עו"ד המאם חליחל

המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | מומחה בדיני משפחה וירושה מאז 1995
משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il