משפחה במשפט – הקטינות התחילו לישון אצל אבא- המזונות יופחתו!

עד לאחרונה המצב המשפטי בישראל בכל הנוגע למזונות של ילדים יהודים התבסס על הדין העברי שקבע כי אב חייב במזונות ילדיו ההכרחיים באופן אבסולוטי כמעט עד הגיעם לגיל 15 וזאת בהתאם לחובה ההלכתית על פי הדין העברי.

בחודש 7/2017 השתנו פני הדברים מהקצה אל הקצה עת יצא פסק דינו של בית המשפט העליון בהלכה המפורסמת הנקראת בע"מ 919/15 במסגרתו נקבע כי החיוב שהוטל בלעדית על האב בעבר יוגבל עד גיל 6 בלבד, ומגיל זה ואילך החיוב יחול על שני ההורים בהתאם לשכרם מחד ומאידך בהתחשב בהסדרי השהות של ילדיהם אצל כל אחד מהם במהלך החודש.

כב' השופט זגורי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בנצרת הגדיר את השינוי בדין כ"משנה סדרי עולם".

למעשה המצב כיום הוא כי הורים לילדים מעל גיל 6 ששכרם דומה והילדים נמצאים עמם בחלוקה שווה של ימי החודש הרי שלא יוטל חיוב מזונות כלשהו, אלא ששני הצדדים יצטרכו לשאת כל אחד בתורו בצרכי הילדים כשהם אצלו , ואילו בהוצאות שאינם תלויי שהות כגון ביגוד, חינוך ובריאות אלו ישולמו בחלקים שווים.

יחד עם זאת כל מקרה נבחן לגופו ועת יש פערים בשכר או בימי הלינה כמובן שיקבעו מזונות בהתאמה שאגב ישנם מצבים שגם האם תהיה חייבת במזונות ולא רק האב.

יפית ואברהם בני זוג נשואים מאז 2002 הוריהם של שלוש בנות קטינות כולן מעל גיל 6 נפרדו ואך התגרשו זה מכבר בתחילת שנת 2017 עוד טרם ההלכה החדשה של בית המשפט העליון כנ"ל.

במסגרת ההסכם בין הצדדים בשעתו הוסכם כי האב ישלם לכל קטינה סך של 2000 ₪ כדמי מזונות כולל מדור בעוד נקבעו הסדרי ראיה בינו לבין בנותיו רק בסופי שבוע פעם בשבועיים כולל לינה ואילו באמצע השבוע נקבעו יומיים בלבד למספר שעות ללא לינה.

בחלוף כשנתיים הגיש אברהם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות שם ביקש להפחית את דמי המזונות בטענה כי הקטינות  החלו בפועל לישון בביתו מזה זמן מה באופן קבוע פעמיים בשבוע מלבד בסופי השבוע וכי רכש בית יותר יקר בכדי להתאים את עצמו ועל כן הוא נושא בעלויות מדור גבוהות יותר מה שמקטין את הכנסתו הפנויה ועל כן לדידו יש לבטל את דמי המזונות לחלוטין או להפחיתם לסכומים נמוכים מאד בנסיבות.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל חלקית את התביעה וקבע כי אכן הצדק עם אברהם וכי השינוי בזמני השהות חד משמעית מצדיק הפחתה במזונות לאור ההלכה לעיל ובכלל ועל כן העמיד את דמי המזונות על סך של 1300 ₪ לכל ילדה במקום 2000 ₪.

שני הצדדים לא יצאו מרוצים מפסק הדין ושניהם הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה , שם האב הטעים כי יש לבטל כליל את המזונות או לפחות להפחית את הסכום מאז הגשת תביעתו מלפני כשנתיים ולא מיום פסק הדין ואילו יפית טענה מנגד כי לא היה כל מקום להפחית במזונות דבר הפוגע בטובת הקטינות.

לאחר שמיעת ב"כ הצדדים, שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה מפיו של כב'  השופט ניצן סילמן ובהסכמת אב בית המשפט כב' השופט סארי ג'יוסי (אב"ד) וכב' השופטת עפרה אטיאס, דחו את הערעור של שני הצדדים, והותירו את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על כנו.

כב' השופט סילמן ציין בפסק דינו שהחלטת בית המשפט למשפחה מנומקת באופן שאין צורך להתערב בה, בעוד לשיטתו כב' השופטת בבית המשפט למשפחה בהחלטתה התייחסה בין היתר להכנסות הצדדים, צרכי הילדות וטובתן, והכל תוך חתירה להוגנות ושוויון בין ההורים.

כב' השופט הוסיף כי אין כל טעות חריגה או בולטת לעין בהחלטת בית המשפט דלמטה, והדגיש כי לא יכול להיות חולק כי שינוי בהיקף זמני השהות בין הקטינות לבין אביהם מצדיק שינוי בגובה המזונות בהם הוא חייב.

במקביל דחה כב' השופט גם את בקשת של אברהם להפחתה רטרואקטיבית של המזונות מיום הגשת תביעתו וציין כי הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט וכי במקרה זה המזונות "נאכלו" וכי פסק הדין מאזן בין שני הצדדים בראיית טובת הקטינות.