סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
הקדמה:
על מנת להתגרש עפ"י הדין העברי אין די ברצונו של מי מבני הזוג בכך, אלא שחייבת להיות הסכמה הדדית מרצון טוב וחופשי.
בהעדר הסכמה הצד המבקש להתגרש חייב להוכיח קיומה של עילת גירושין כזו המוכרת בדין העברי ולפיה יהיה ניתן לחייב את הצד המסרב להתגרש לעשות כן באמצעים שונים.
אחת העילות שיש בכוחה לחייב בגט היא כאשר מי מבני הזוג מסתיר עניין חשוב הנוגע לדוגמא למחלה ממנה הוא סובל ושיש לה השלכות על חיי הנישואין. בשפה ההלכתית העילה נקראת "מקח טעות".
אגב כך קיים קשר הדוק בין שאלת החיוב בגט לבין החיוב בכתובה כך שבדרך כלל בעל המחויב לתת גט לאשתו מחויב גם כן לשלם לה את כתובתה ויותר נכון תוספת כתובתה שהיא הסכום המשמעותי בפועל .
מאידך קיים קשר נוסף בין הסכום של הכתובה לבין הסכום שאמורה האישה לקבל במסגרת חלוקת הרכוש בכל הנוגע לזכויות סוציאליות כמו פנסיה וכו' ולא ניתן לחייב את הבעל בכפל של הסכומים הן הכתובה והן הזכויות הממוניות, ויש לבחון בכל מקרה לגופו האם בכלל שווה לנהל דיונים ארוכים בשאלת הכתובה כאשר בסופו של יום היו "תיבלע" בתוך זכויות ממון אחרות.
יש לציין כי בפועל מרבית הנשים מעדיפות להתגרש תוך כדי ויתור על הכתובה בכדי לא להיות כבולים בשרשראות הנישואין תוך כדי ניהול הליכים משפטיים העלולים להיארך מספר שנים, ולאו דווקא בגלל שאינן זכאיות לכתובה מפאת הדת והדין.
והנה המקרה של השבוע:
משה ורינה בני זוג נשואים מזה 7 שנים בלבד לאחר שידוך במגזר הדתי ולהם ילד אחד. רינה הגישה תביעה לבית הדין הרבני בתל אביב ושם טענה כי משה סובל ממחלת עור קשה – פסוריאזיס- הגורמת לה לדחייה ממנו עד כדי גועל ומאיסות בו .
רינה אף ציינה כי משה שיקר לה והסתיר עובדה זו ממנה בטרם נישא לה ואילו הייתה מודעת לכך לא הייתה מסכימה להתחתן איתו לעולם.
עוד טענה רינה כי אם לא די בכך הרי משה סובל מבעיות בקיום יחסי האישות עד כדי אימפוטנציה, דבר שגילתה לדאבונה הרב לאחר נישואי הצדדים וכי הצדדים כמעט ואינם מקיימים יחסים ביניהם בכלל.
רינה הטעימה עוד כי משה מתעלל בה נפשית בעודו מונע ממנה לשמוע מוזיקה, מונע ממנה להתרחץ לצרכי חיסכון במים, ומקלל ומגדף ללא הרף והדגישה כי אופיו שונה מזה שהוצג לה בזמן השידוך גם בעניין הערכי והדתי.
מכל אלה טענה רינה כי משה "מאיס עליה" ואין היא יכולה עוד לחיות עימו וביקשה לחייבו לתת לה גט ולשחררה לדרכה , כמו כן תבעה רינה את כתובתה בנסיבות העניין בטענה כי אילולא ידעה אודות מצבו של משה טרם הנישואין בוודאי שלא הייתה מסכימה להינשא לו..
משה טען מנגד כי העלמת מחלתו הייתה "בעצת רב" וכי בעיית תפקודו המיני יש לה פתרון תודות לממציא "הויאגרה" וחברת פייזר שלא רק עשתה חיסון לקורונה , וכי התנהגותו כלפי רינה הינה תגובה להתנהגותה כלפיו בשל חוסר הכבוד שהוא זוכה לו ממנה.
בית הדין הרבני בת"א חייב את משה לתת גט לרינה ונימק זאת במספר עילות : ראשית כל לגבי הפסוריאזיס אשר דינה כדין צרעת, נקבע כי ההלכה היא "מוכה שחין כופים לגרש". עוד צויין כי העלמת המחלה כשלעצמה מקימה עילה מכח "מקח טעות" משמע ביטול נישואין שבסיסם בשקר והצגת מצג שווא וכן קיבל את טענותיה של רינה כי אילו ידעה אודות מצבו של משה לא הייתה מסכימה להתחתן עמו.
בית הדין ציין מפורשות כי במקרה זה קיימת טענה של "מאיס עלי באמתלה ברורה" משמע טענות האישה בכנות הן ולא לשם הקנטרנות .
בית הדין הדגיש עוד כי התנהגותו של משה אשר הודה כמעט בכל הטענות כנגדו אם כי ניסה לתרץ אותם מטעמים שונים, מהווה התעללות נפשית החמורה מזו הפיזית בעודו מוחק את אישיותה של רינה והרס את הנישואין במו ידיו.
מכל אלה חייב בית הדין את משה לתת גט במיידי ואם לאו יוטלו עליו סנקציות כדין וכמובן חייבו בכתובתה.
המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | יועץ משפטי בנעמת מאז 1995 | משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ – הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il
