סביר להניח כי רק מעטים שיתכנסו לחגוג את 'ליל הסדר' הקרוב, יודעים על כך שלמעשה כבר אירעה 'יציאת מצרים' מוקדמת, וכי מאז ועד היום קיימת לגביה התעלמות מוחלטת, למרות שמדובר באירוע הגובה מאתנו מחירים כבדים אפילו בימים אלה.
כ-30 שנה לפני שמשה רבנו ע"ה הוציא את בני-ישראל העבדים ממצרים, (רק חמישית מהם יצאו עמו ובהם גם 'ערב-רב') נפלה החלטה דרמטית בקרב מנהיגות שבט אפרים ולפיה, אכן הגיעה העת לצאת לחופשי, בניגוד גמור לצו האלוקי שקבע את המועד הנכון והמדויק ליציאה ממצרים. נשיא שבט אפרים, אלישמע בן-עמיהוד, סבו של יהושע בנון ואביו של נון, כינס את רוב השבט והכריז כי הגיע הזמן לצאת מעבדות לחירות, מבלי לשאול לדעת משה רבנו וזאת כאמור, שלושה עשורים לפני היציאה שנקבעה לבני-ישראל משמים.
אלפים מבני שבט אפרים נהו אחרי נשיאם ויצאו ממצרים בחיפזון, אבל המסע המוקדם הזה הסתיים באסון נורא, לאחר שמרבית היוצאים נהרגו בדרכם על-ידי פלישתים ורק 30 שנה מאוחר יותר, החלה יציאת-מצרים אותה חוגגים מאז לדורי-דורות.
לאירוע הזה אין אזכור בתורה, הוא מופיע רק בתהלים ע"ח, ח' (" בני אפרים רומי קשת הפכו ביום קרב"), בדברי-הימים, במדרשים (פרקי רבי אליעזר מח') ובגמרא וגם בפירוש יונתן בן-עוזיאל על ספר-שמות יג', יז'.
לימים הפכה הפרשה העלומה הזאת לסמל לפיו 'אין לדחות את הקץ', וגם ש'אין לעלות בחומה' והפירוש הפוליטי לעניין לא איחר לבוא, משום שעל-פי גישות מקובלות בקרב מגזרים ביהדות, מדובר למשל בכך שאין 'לזרז' את הקמת המדינה וכמובן שאסור לסטות מ'הוראות ההפעלה' שהתקבלו משמים.
למה זה צריך לעניין אותנו היום, ערב חג-הפסח תשפ"ב?
מסתבר כי דווקא בעת הזאת, יש בישראל מי שמבקש לבצע שוב 'יציאה מוקדמת' ממצרים ומשקיע בכך מאמצים לא מבוטלים, בחסות 'חופש הביטוי', 'חופש הבחירה' וה'דמוקרטיה' האזרחית-שלטונית, שמקורותיה ביוון-העתיקה.
מי שמטיף למשל להכנסת חמץ למטבחים של חיילי צה"ל ולבתי-החולים, מבקש למחוק את הזהות היהודית של צבא-ההגנה לישראל, בשם טיעונים זרים ונוכריים ובכך מבצע גם הוא 'יציאה מוקדמת' ממצרים.
מי שמצדד במכירת חמץ בפרהסיה ובמרחב-הציבורי, בדיוק כמי שתומך בפתיחת מסעדות, בתי-קפה ובתי-תענוגות בט'-באב וביום-הכיפורים, מצטרף ל'יציאה המוקדמת' ממצרים.
מי שמשנה את לשון 'ההגדה של פסח', ומעניק לה רק משמעות חקלאית של 'חג האביב', מסגל לעצמו לשון ישראלית, המוחקת את המשמעות היהודית של סיפור יציאת מצרים וגם מוחק את 'והגדת לבנך' (ולבתך…) מתוך בחירה, ממש כפי שעשו זאת בזמנו אנשיו של נשיא שבט אפרים.
מי שמוותר, מתוך מניעים שונים על מדינה בעלת אופי וצביון יהודי במרחב הציבורי שלה, ושואף שתהא 'מדינת כל אזרחיה', בדומה לעולם הנוכרי, עסוק אולי בלא יודעין ב'זירוז הקץ' וביציאה חפוזה ומוקדמת מדי ממצרים.
מי שמוכן לוותר על חלקים מארץ-ישראל ולהפקיר אותם בידי מחבלים ומרצחים, בשם 'שלום עכשיו', מנתק את עצמו מהרעיון היהודי לפיו הובטחה הארץ הזאת לאבותיו, ולמעשה מוחק את הזהות שהביאה לפני כ-3000 שנים לעצם ה'יציאה ממצרים' בעתה.
מי שמנהל מדינה בהתאם לחוקים זרים ותקנות שמקורן בשלטונות נוכריים, אף שכבר פסו מן העולם, מוותר על התכנים המחייבים את העם היהודי מזה דורות, אפילו בגלויות השונות ומוכן 'לצאת מוקדם ממצרים', ובלבד שיהא לכאורה חופשי מעול השמירה על חוקיו של העם העתיק הזה.
מי שבוחר להחליף את ברכת 'שבת שלום' באיחולים ל'סוף שבוע נהדר', מצהיר על כך שמנתק עצמו מכל הכרוך בקדושת השבת, ומבקש 'לצאת מוקדם ממצרים' על-מנת להתחבר למרחב אזרחי המנותק מן היהדות.
'היציאה המוקדמת ממצרים' החלה כאמור בעקבות קריאתו של נשיא שבט אפרים, כ-30 שנה לפני המועד שנקבע משמים ליציאה מעבדות לחירות, אבל מסתבר כי היא נמשכת עד עצם היום הזה. מעבר לפגיעה האנושה בצביון היהודי של המדינה, ולאובדן מתמשך של מסורת-אבות בקרב דור העתיד, מדובר בסכנה קיומית של ממש לגוף הישראלי, שנפרד מתוך בחירה מאבריו היהודים. על רקע זה כדאי אולי לנצל את 'ליל הסדר' הקרוב, לטוות מחדש את הקשרים עם המשמעות האמתית של 'יציאת מצרים', ובאותה ההזדמנות לא לשכוח את המחיר הנורא ששילמו מי שביקשו לנצל את 'יציאת מצרים' המוקדמת.
חג-פסח כשר ושמח!