"איה איה חקלאיה" צעקנו תמיד בגרון ניחר…
החוויות, הערכים, החברויות, יום העבודה במשק החקלאי שהיה היום הכי חשוב בשבוע ומי שלא השלים את כל ימי העבודה לא היה זכאי לתעודת בגרות.
חודש רפת, עבודה בפרדסים עם אשתר, בגד"ש עם גוטרמן ושמואל, בנשירים עם מתי אריאב, בלול, במשתלה. נהיגה על טרקטורים אליהם רתומה עגלה עם מיכלי תפוזים או אבוקדו לבית האריזה או עגלה עם ערמות תלתן קצור טרי לרפת.
חריש תלמים באדמה כהכנה לזריעה. דיוק בעבודה עם הדיסקוס, העתקת קווי מים עם ממטרות, ליקוט כותנה. קציר התלתן עם החרמש שהיה חייב להיות בגובה מדויק אחרת לא יהיה צימוח מחודש ולי ניתנה הזכות לקצור עם חרמש.
"הכנת עבודות בספריה", חזרות אין ספור וערבי הוואי בימי שישי, מרחבי בית הספר האינסופיים, המטבח וחדר האוכל של חנה אשתר, תחרויות חקלאיות שהיום בוודאי לא היו מקבלות אישורי בטיחות.
אין ספור חוויות שהן חלק מכל מי שלמד "בחקלאי פרדס חנה" בית ספר שהיה "תבנית נוף ילדותינו".
מרגש לפגוש את מי שחווה איתך את גיל הנעורים, אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ וגם מעבר לים, כולנו נרגשים, חוויה נהדרת. הלמידה בבית ספר שריכז אליו תלמידים מזכרון יעקב, פרדס חנה כרכור, בנימינה וגבעת עדה, יישובי אלונה, קיסריה, חדרה וכמובן תלמידי ותלמידות הפנימיה יצרה קשרים הנשמרים עד היום.
מרגש במיוחד היה לפגוש גם את המדריך המיתולוגי של השכבה מהפנימייה ברוך אלון (מלווה בבנותיו שרי בן מאיר ותמר ורנר) ולראות עד כמה המפגש הסב לו אושר והרבה נחת. ברוך אלון, איש חינוך היתה השפעה והטמעת ערכים על כל המחזור, "פנימיסטים" ו"חיצונים". תודה גם לחיה הירשברג מחנכת ו' 1 שהצטרפה.
הצוות המארגן ברשותו של "המפקד" שי זלצר (ככה באמת קראו אז ליו"ר מועצת התלמידים "מפקד בית הספר"). תמיד המפקד היה "פנימיסט" והיה לו גם סגן…….שהיה כמובן "מהחיצונים".
סייעו לידו של שי בארגון הערב אמיר זהבי, ארנון סטרשנוב רחלה פרבדה חורש, נעומי קלינגר, עליזה גרמן לוי, איריס אשוח, אבי גולדשטיין וחברים.ות נוספים שלקחו על עצמם להרים ערב נפלא שכזה.
שפע תודות לכם.
"האכסניה הייתה נהדרת" בורג' בנימינה Burge Binyamina, תודה לאבי גולדשטיין הבעלים שהוא גם בן מחזור שלנו. מצגת תמונות מספרות מההיסטוריה המשותפת תארה בדיוק את החוויות שעברנו.
ערב עם טעם של עוד, מפגש המתקיים 37 שנים לאחר שסיימנו את בית הספר והמון נוסטלגיה.
שנרבה מפגשים שכאלה,
"סגן המפקד" (מהחיצונים) – זיו דשא
באביב 1980 הודעתי להורים שלי שאני רוצה ללמוד בחקלאי פרדס חנה (בפנימייה). זה לא היה מובן מאליו כשכל חברי מבית הספר שבו למדתי ברמת גן הלכו באופן טבעי לתיכון 'בליך' בעיר. הרבה גבות הורמו, שאלות על מה ולמה, אבל לשמחתי ההורים שלי זיהו את הנחישות ובחרו שלא לעמוד בדרכי. וכך, כמה חודשים לאחר מכן, ילד בן 14, בלונדיני עם בייבי-פייס, מגיע עם ההורים לפנימייה לשיחת הפתיחה עם החברים החדשים ועם המדריך ברוך אלון האגדי (אז עדיין לא ידענו את זה).
כבר בלילה הראשון פגישה עם המסורת של בית הספר 'ההשבעה' ומשם 'מסע בדל' ובהמשך ימי גיוס לקטיף או לאיסוף חציר, תחרויות חקלאיות, אירועי יובל לבית הספר. על הדרך הבלונד החלק הופך לתלתלים והילדון הקטן צומח למטר ותשעים.
המשפטים המכוננים "אם חקלאות כאן, מולדת כאן" וטוב לגבר כי יישא עול בנעוריו" החקוקים על קירות בית הספר מוטמעים בנו יומיום, בכל העשייה.
החוויות מבית הספר ומהפנימייה צרובות בשכבות הזיכרון העמוקות ביותר ומדי פעם עולים הסיפורים באזני הילדים או במפגשי חברים במעגלי הקשר המצומצמים שנשארו מאז ועד היום.
וכך, יום אחד מתעורר ניצוץ של צורך פנימי לאסוף שוב את כולם יחד למפגש בוגרים, להעלות זיכרונות, ולהשלים פערים, מה הספקנו ולאן הגענו, השתנינו או נשארנו בדיוק כמו שהיינו.
אז מתחילים בגיוס צוות משימה, בעבודת מודיעין של קצינת קישור, אוספים טלפונים ומחלקים משימות. נקבע תאריך, נבחר מקום נהדר, בבורג' בבנימינה שבבעלות אבי גולדשטיין, היפיוף של המחזור.
מתחילים להצטבר השמות, רשימת המאשרים צומחת, בהתחלה בהססנות ולאט לאט בקצב הולך וגדל. וכשצריך עוד לדרבן, אז אמיר זהבי קופץ לראיין את ברוך אלון המדריך והסרטון שמופץ בקבוצה גורר אחריו עוד גל של נרשמים.
ההתרגשות בשמים, למעלה משמונים בוגרים (וכמה כאלו שלא סיימו אבל נצרו בליבם זיכרונות וקשר בלתי מוסבר), מגיעה גם חיה הירשברג, המחנכת של הריאלית. מתכנסים, בול בזמן, חיבוקים, חיוכים, העיניים נוצצות הסיפורים קולחים.
ובמן חוזר לגיטרה ואיתו רחלה בשירה, מנעימים את המפגש בכמה שירים. מיד אחריהם מצגת תמונות מהעבר, שנאספו בדי עמל ונערכו לסרטון, בהתנדבות, ביד אמן של שרה, אחותו של אמיר זהבי.
כמה ברכות שלי (הבלונדיני מתחילת הסיפור) ושל ברוך המדריך ונאספים כולם סביבו לשחזור תמונת מחזור, בני 55, בוגרי חקלאי, חלקנו לא נפגשו מגיל 18.
אישית יצא לי לדבר עם כמה מהבוגרים, ביניהם גם כמה שלא היו מחבריי הקרובים בבית הספר. הזמן במפגש כזה קצרצר ונראה שהשעון משום מה ממהר, והזמן חולף מבלי שמרגישים. הכל מעניין ורוצים לשמוע עוד ועוד. יש בזה משהו מיוחד, במרחק בזמן, שמאפשר לפתוח בשיחה מחדש, לשמוע ולהכיר. הגאווה גואה והלב מתרחב עם
הסיפורים על העשייה, המחויבות והפעילות החברתית, של דוד דיין ושל גילת דוד, על גדי חסין שהקים מלונות בכל פינה בעולם וגדי לסין שעל פועלו קראנו בעיתונים. ההצלחות העסקיות בגדול ובקטן, ההתמודדות עם משברים והזוגות מבית הספר שכבר למעלה מ-40 שנה אוהבים. מלח הארץ, תענוג גדול היה לי להיות בחברתכם בשנותיי בחקלאי וכייף אדיר היה לפגוש אתכם שוב אתמול.
זרם הווטסאפים המפרגנים, התודות, הפרחים, הלבבות, הזיקוקים, כל כלו מחזקים את הרגשת ההצלחה של הערב הנפלא והקסום הזה שהשאיר בנו טעם של עוד,
שי זלצר "המפקד"
"אתְּ/ה מֻכֶּרֶ/ת לִי מִפַּעַם״
במפגש מחזור שנערך ב י״ב בתמוז ה 11.7.22 אחרי קרוב ל-40 שנה, פגשתי שוב את חבריי לספסל הלימודים בתיכון ״חקלאי״ פרדס חנה.
אני נושאת מאז ועד היום זיכרונות טובים וגעגוע שהציף אותי, מהרגע בו החלטתי להצטרף למפגש ועד הגעתי ל״בורג׳״ גן ארועים בבנימינה של אבי גולדשטיין בן השכבה שלי (זו הזדמנות להודות לו על אירוח מדהים) כמו ילדה קטנה התרגשות גדולה אפפה אותי.
שאלתי את עצמי: האם אכיר את חבריי לספסל הלימודים? האם יזהו אותי?
הזמן עושה את שלו והרי אנחנו ניראים אחרת, מדובר על כ 4 עשורים.
המפגש היה מרגש עד דמעות, המארגנים הפיקו ערב ניפלא והאסימונים נפלו אט אט, הזיכרונות הציפו את כולנו. ניסינו לדלות מידע אודות היום, מה כל אחד ואחת עושה?
היו שיחות מדהימות מלווות בהמון ״לא יואמן״ ״איזה עולם קטן.״
״את מוכרת לי מפעם״ ״לא השתנת״ ״אוו, לא הייתי מזהה״ ״מי זה?״ ״מי זו?״
שמחתי להיות חלק מהעבר המפואר בחקלאי ומאושרת שהייתה לי הזכות להיפגש בהווה, למפגש מרגש שהשאיר טעם של עוד. חיבוק אוהב לכל בני השכבה שלי, מי שנכח ומי שלא הצליח להגיע, לכולכם שמורה פינה חמה בליבי לעד.
לברוך אלון וחיה מחנכת הראלית תודה שעיצבתם את נוף נעורינו, השארתם חותם ומורשת ניפלאה. תודה שהגעתם למפגש. לכל שאר המחנכים שנבצר מהם להגיע הייתם חסרים, געגועים והמון הערכה.
אני שולחת חיבוק אוהב ובריאות איתנה לכולם.
בוודאי נתראה (בלי נדר) בעוד מספר שנים,
״אוּלַי עוֹד קַיִץ אֲנַחְנוּ נִפָּגֵשׁ כֻּלָּנוּ נִתְרַגֵּשׁ״
אוהבת ריקי פינס לוי
״כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.״
מפגש מחזור של בוגרי חקלאי פרדס חנה – מחזור מ"ז קיבץ לבורג' בבנימינה בוגרים מכל קצווי הארץ ולא מעט שהגיעו במיוחד מחו"ל.
אחרי 37 שנים הזיכרונות עדיין טריים והחברות והידידות נשארו כפי שהיו גם אחרי 37 שנים.
חקלאי פרדס חנה היה בית ספר ופנימייה עם מסורת מפוארת שחינך בגאון תחת הסיסמא "אם חקלאות כאן מולדת כאן".
במפגש התערבבו בצורה מושלמת "פנימיסטים" (בוגרי הפנימיה) עם "החיצוניים" (תלמידי הישובים והמושבים מהאזור שלמדו בחקלאי). אורח כבוד מיוחד היה המדריך "ברוך אלון" אשר גם אחרי כל השנים האלו היה ונשאר דמות אב ודמות להערצה על ידי הפנימיסטים והחיצוניים שהכירו אותו.
הבורג' בבנימינה היה אכסניה מושלמת של אווירה ואירוח מה שהעצים ותרם רבות למפגש.
את עוצמת החוויה והצלחת המפגש ניתן היה לראות במשפטי הפרידה "מתי המפגש הבא"??
באמת מתי??
אמיר זהבי
ערב שכולו נוסטלגיה.
מחזור כ"ז יוצאי חקלאי פרדס חנה נפגש אחרי קרוב ל40 שנה. ועדה מארגנת בראשות מפקד ביה"ס ועוזריו הרימו ערב מרשים בגן האירועים בבור"ג בבנימינה.
כאחד שהדריך אותם כארבע שנים בפנימייה ריגש אותי ליטול. חלק במפגש הזה. באתי לא לבד לקחתי עימי שתיים מבנותיי נהנינו שגם הן בהיותם ילדים זכרו חלק גדול מחייהם.
