רעידת-האדמה שהתחוללה בטורקיה ובסוריה ושהורגשה גם בארץ, העלתה שוב לסדר-היום את המצב החמור של מבנים ובתים בישראל בכלל ובזכרון-יעקב והאזור בפרט, שאינם מוגנים מפני אסון דומה.
'הרעש' המחריד שהתרחש השבוע, חשף שוב את המדינה לסכנה הטמונה זה מכבר, באלפי בניינים שהוקמו בשנות ה-50-60 של המאה הקודמת, ואשר מועדים לקריסה. בקרב מומחים קיימת הערכה כי מדובר בכ-80 אלף בניינים כאלה, ובעוד ישראל מתנהלת ללא תו-תקן מחייב בתחום זה, והרשויות המקומיות נמנעות מביצוע צעדי-מנע, ברור כי האסון הבא אינו אלא שאלה של זמן. נוכח רעידת-האדמה בטורקיה ובסוריה, ומספרם העצום של הקורבנות, ראוי אולי להתייחס למצב העגום השורר בתחום זה גם בישראל.
לא מכבר פונו בחולון בניינים מסוכנים, שאלמלא היוזמה והתושייה של התושבים וצוותי-כיבוי, שהורו ברגע האחרון לפנות אותם, היה מתרחש אסון נורא, שעלול היה לעלות בחייהם של עשרות אנשים, שנותרו אחרי קריסת הבניין שלהם ללא כל. זמן קצר לאחר מכן, פונו בבני-ברק שני בניינים מתושביהם, בשל סכנת קריסה וזאת לאחר שצוותי-כיבוי שהזעיק אזרח למקום, הורו מיד על פינוי 9 משפחות המתגוררות במבנה אחד, ובניין סמוך פונה אף הוא מיושביו, לאחר שמהנדס-העיר קבע כי גם להם נשקפת סכנת-חיים בגלל קריסה אפשרית. העירייה דאגה להעביר את יושבי שני הבניינים הללו לבית-מלון. בניין יישן קרס גם ברחוב ביאליק-33 ברמת-גן ומהנדס-העיר, הורה בעקבות כך על הריסה יזומה של המבנה.
האירועים הללו משקפים מציאות, שעד כה נעלמה מעיני מרבית תושבי המדינה וזאת אולי הודות לכך שהסתיימו רובם ללא נפגעים בנפש, ועל רקע העובדה לפיה עסוקה ישראל ב'צרות' אחרות. אבל נראה כי 'נס חולון' ומה שהתרחש בבני-ברק, אמורים היו אולי להביא לכך שמישהו יתעורר לטפל איכשהו בבעיית הבניינים המסוכנים ובעלי פוטנציאל הקריסה, לפני שיהא מאוחר, עד שהתרחשה השבוע רעידת-האדמה בטורקיה ובסוריה, וכל פעמוני האזעקה בישראל החלו שוב להזהיר מפני הצפוי חלילה גם בארץ.
מי שטורח לפשפש בסיפור המפחיד הזה, יגלה אולי להפתעתו כי לא מדובר בחדשות מרעישות, משום שכבר בשנת 2017 עלה הנושא באופן זמני וקצר על סדר-היום הציבורי, אף שלא גרר אחריו כותרות. אותה השנה נמסר מסמך רשמי מטעם התאחדות הקבלנים לאביגדור יצחקי, מי שכיהן אותה העת בתפקיד 'ראש מטה-הדיור' במשרד-האוצר ומי שעיין במסמך הזה, לא יכול היה שלא להזדעזע משום שנכתב בו בין השאר כי "בישראל יש כ-300 אלף דירות שנבנו לפני שנות ה-50 והם צריכים לעבור שיפוץ או הריסה לפני שיקרסו" וכי "מדובר בכ-80 אלף בניינים!".
מנסחי המסמך הזה, ציינו כי המבנים המסוכנים ביותר והמועדים לקריסה, נמצאים מנהריה בצפון ועד אשקלון בדרום, לאורך רצועת-החוף, ואף הסבירו כי הם הפכו להיות מסוכנים בעיקר בגלל קרבתם לים והאוויר הלח והמלוח שיוצרים קורוזיה בברזל-הבניין, תופעה שמקטינה את קוטר מוטות-הברזל, והללו מתקשים בסופו של דבר להמשיך לשאת את כובד הבניין. יתר על כן, הסבירו במסמך הזה כי תקני-הבנייה בשנות ה-50-60 היו מקלים, בהשוואה לאלה שנהוגים כיום וכי צפיפות הבטון, בו עשו שימוש לבנייה, הייתה פחותה בהרבה בהשוואה למצב הקיים בעת הזאת.
מה עלה בגורלה של האזהרה הזאת ומה קרה למסמך הזה?
בישראל-כמו-בישראל, דבר משמעותי לא קרה, אלא אם כן מתייחסים לתחילת תמ"א-38 (שסייעה מאוד לקבלנים, אבל לא הועילה בתחום חיזוק בניינים מסוכנים, בעיקר בפריפריה), אבל אף לא גורם ממשלתי או מקומי, לא עשה דבר לנסות לטפל בבעיה שעד 'נס חולון' פשוט נעלמה והתעוררה מחדש נוכח רעידת-האדמה בטורקיה ובסוריה.
בשלב זה ראוי גם לציין כי אין בישראל תקן לתחזוקת בניינים של מכון-התקנים, ומה שקיים ( ח"י 1525 חלק-1) אינו מחייב כלל, שלא לדבר על כך שבמרבית הרשויות-המקומיות, אין בכלל מהנדס לבניינים מסוכנים, כמו למשל בעיריית ת"א, בה יש חוק משנת 2001 , המסמיך את בעל התפקיד הזה, לבדוק מבנים בהם יש חשד למסוכנות.
על רקע זה חשוב להדגיש כי מבחינת החוק, האחריות על מבני-המגורים חלה על הדיירים עצמם, אבל יחד עם זאת, יש לרשויות-המקומיות סמכות לחייב מבנים מסוכנים בהריסתם.
יש רשימה לא קצרה, המונה את הסיבות להפיכתם של מבנים ישנים למסוכנים ואנשי המקצוע בתחום זה, מונים למשל את קבלני-השיפוצים ('החאפרים') כמי שמבצעים עבודות שיפוץ ותיקון ברמה ירודה ולא מקצועית בדירות, וללא שום פיקוח הנדסי, מה שגורם לשינויים במבנים ואלה תורמים לחוסר היציבות של הבניין כולו. כמו כן, מדובר בביצוע שינויים קונסטרוקטיביים כגון, הוספת קומה או מרפסות לא חוקיות במבנים, מה שמוסיף כובד משקל לבניינים וגורם לסכנת התרסקותם. גם בנייה לא חוקית וחריגות בנייה, תורמות לסכנה המוחשית שעלולה לגרום לקריסה, וכל הנאמר עד כה כלל לא לוקח בחשבון אפשרות של קריסה המונית של בניינים, כתוצאה מרעידת-אדמה חלילה…
אגב כך ראוי לציין כי בזמנו הוגשה הצעת-חוק, המחייבת קיום קורס-בטיחות ויציבות-מבנים לעוסקים בתחום זה. הצעת-החוק הוגשה על-ידי ח"כ אופיר אקוניס, אלא שהיא נעלמה נוכח התנגדות נמרצת של ח"כ אטיאס מש"ס.
ככל הידוע, המצב בזכרון-יעקב והסביבה אינו שונה, אף שמדובר בעשרות רבות של בנייני-מגורים, שהוקמו כאמור במאה שעברה ובהם מתגוררים אלפי תושבים. מי שמבקש לקבל מושג על תמונת-המצב הזאת, מוזמן לראות מקרוב בניינים כאלה, למשל בשכונת 'נווה שרת' בזכרון-יעקב, שהוקמו סמוך לשנות ה-60 או בשכונת 'רמת-צבי', שם נותרו בניינים שטרם עברו את תהליך תמ"א-38, וכך גם במרכז המושבה, ברחוב-הרצל, ברחוב האורנים ובשדרות ניל"י.
בשכונת רמת-צבי למשל, נמצאים לפחות שני בניינים בני 60 שנה ובאחד מהם, כפי שסיפרה לנו דיירת המתגוררת במקום, נסדקה דירתה במהלך אחת מרעידות האדמה שפקדו את הארץ. גם בשכונת 'נווה שרת', מצויים בניינים כאלה ובהם מתגוררים מאות תושבים. במרכז המושבה, מול בית-הכנסת הגדול 'אוהל יעקב', עומד בניין מגורים ישן, וכך גם במפגש הרחובות הנשיא-האורנים, כמו גם לפחות שני מבנים כאלה ברחוב הרצל. אלה האחרונים מצויים בבעלות פרטית, ומשמשים משפחות בודדות לעומת המבנים בני ארבע הקומות בשכונות האחרות.
הנה כי כן, יש במושבה זכרון-יעקב די והותר בניינים, שלפחות על פניו נראים מסוכנים וראויים לבדיקה מעמיקה, טרם יתרחש כאן חלילה אסון, דומה לזה שקרה בטורקיה ובסוריה. חייהם של מאות תושבים במושבה, תלויים מן הסתם בהחלטות לא מקצועיות, בחלקן אף בניגוד להחלטות הממשלה. רעידת-האדמה בטורקיה ובסוריה, מהווה לישראל אזהרה מהדהדת וחמורה (ואולי אחרונה), כי הגיעה העת להתעשת ולטפל במהירות בבניינים המועדים לקריסה, מהשבר הסורי-אפריקאי ועד לקו-החוף.
איך לזהות בניין מסוכן?
התאחדות הקבלנים בישראל פרסמה לא מכבר את הסיבות המרכזיות לסכנה הטמונה בבניינים ישנים שהפכו להיות מסוכנים ובתוך כך גם 'סימני זיהוי' שאמורים להדליק נורות אזהרה בקרב הדיירים והרשויות.
בין היתר מדובר בשקיעה של חלקים משלד הבניין, תופעה הגורמת לחדירת מים ורטיבות לשלד עצמו ולקורות המבנה. הדבר גורם להתרופפות החיפויים והמרווחים בין הבלוקים, מה שמזרז יצירת סדקים.
סימן מובהק נוסף, מצוי בחשיפת חלודה בברזל הבניין, רק שגילוי התופעה קשה, משום שמדובר בברזל-בניין שלא תמיד נראה כלפי חוץ ולכן כאשר נחשף הדבר בכל זאת, מדובר בסכנה ממשית.
סדקים בקירות החיצוניים וסדקים אלכסוניים בקירות ובתקרה, מהווים גם הם סימן שצריך לעורר דאגה מפני קריסה אפשרית.
אותם הדברים אמורים לגבי שקיעת מרצפות ובעיקר קיר-תומך רעוע ולא רחב מספיק. השילוב בין שני אלה, אמור אף הוא לעורר חשד כבד לסכנה.
תזוזה של מסגרות דלתות וחלונות בתוך הבניין, מעידה על כך שלמעשה המבנה כולו פשוט 'זז' ממקומו, מה שחייב להדיר שינה מעיני המתגוררים בו.
גילוי סימנים אלה, מחייב הזעקת מהנדס-בניין לביצוע בדיקה מידית, ואם יש צורך גם את אנשי מערך הכיבוי, לקבל החלטה על פינוי התושבים ואולי גם הריסת המבנה המסוכן.
