הפרשה הקודמת "וילך" מתארת את משה בן מאה ועשרים, עד יומו האחרון, לא מוותר! נחוש בדעתו, במבט צלול ובלב מלא דאגה לגורלנו, הולך משבט אל שבט, מבקש ומזהיר: שימרו על עצמכם מפני עצמכם!
ה’ היודע שאנחנו כפויי טובה, וכל האזהרות והתוכחות לא יחזיקו מעמד, ביקש ממשה ומיהושע לכתוב את התורה כשירה: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל…"
למה שירה? כי המנגינה משתרשת בליבנו ותלווה אותנו בכל משעול החיים. הניגון מעלה זיכרונות ויעורר בנו געגוע למשפחה, יחזק את תחושת השייכות, יצית את הניצוץ שבתוכנו ויחבר אותנו בענווה לשורש קיומנו.
פרשת "האזינו"- הינה שירה נבואית בעלת שבעים החרוזים. משה סוקר את ההיסטוריה שהייתה וההיסטוריה לעתיד. מדובר בשירה מרגשת, הבאה מתוך דאגה ואהבה עמוקה. שירה שיש בה אכזבה, תוכחה, אזהרה, קללה, ובסוף נחמה וברכה. השירה היא בעצם המראה של חיינו בעבר, בהווה ובעתיד לבוא. היא העדות לדורות שלא נאמר שלא הוזהרנו מעצמנו.
כך היא נפתחת-"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי"
משה מזמין את השמים והארץ הנצחיים שיהיו העדים! והראייה באלפיים שנות גלות הארץ הייתה שוממה ולא נתנה יבולה.
מארק טווין שביקר בארץ ב- 1867 תיאר בספרו "מסע תענוגות בארץ הקודש" את ארץ ישראל כעזובה ושוממה.
הארץ הטובה הזאת חזקה מכול חסרונותינו, היא העדות הנצחית, ששמרה בכל רגב מרגביה את ההיסטוריה של בני עמנו, שאיש לא יוכל לטעון שהיה כאן לפנינו.
משה המכיר היטב את העם, טענותיו וחולשותיו, יודע כשנתיישב בארצנו לא נשמור על איזון. נסטה מן הדרך הברוכה, נשכח מאין באנו ונרצה להתנהל ככל הגויים. נטשטש זהותנו, ניתן לחטא היוהרה להובילנו לשנאת אחים שתפרום את הרקמה האנושית המחברת אותה כחברה וכעם, עד לגלות!
אז למה משה השתמש במושג האזינו ולא הקשיבו?
מכיוון שהאזינו= איזון והאוזניים הן מקור האיזון. כפי שהשמיים והארץ מאוזנים, כל אחד יודע את תפקידו ואת מקומו, משמיים יורדים גשמי ברכה והאדמה תיתן יבולה.
כך, משה מזהיר ומייחל שנדע לדורות לשמור על איזון, לא נפריז, לא נגרע ולא נתפזר מתוך ריקנות אל דרכים עקלקלות וכעלה הנידף ברוח את האור נחפש, והאור בתוכנו.
מתוך שבעים החרוזים אתייחס לקטע: "שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם: דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל."
תהיתי מה הכוונה: שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם…
ראשית אפתח בסיפור שנוכחתי בו. לפני שנים נקלעתי לחבורה של זוגות עם ילדיהם ובלהט השיחה זוג אחד אמר בנוכחות הילדים: "כשיתפגרו הזקנים יהיה לנו יותר כסף" לא חסר להם כסף. אך היחס הקר להורים, סגר את ליבם נטול הרגש ועורר את החמדנות. והשני הוסיף: "כשימותו הזקנים יהיה לנו הבית." יש להם בית, רוצים עוד!! למשמע הדברים הייתי בשוק! אחרי ההלם שאלתי: "איפה תחושת השייכות! אין בליבכם רגש, אהבה וכבוד להוריכם?!"
הסיפור הנ"ל שנוכחתי בו האיר את עיניי להבין את כוונת הקטע הזה.
הכוונה: אם הדור " דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל." לא מרגיש בליבו רגש חם מתוך שייכות, כבוד ואחריות להוריו, ושייכות לזהותנו, האשמה בהורים המחפשים את עצמם ולא מבינים את חשיבות ומהות ההורות. וזה מוביל אותי לדיבר החמישי האומר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיך" לדיבר הזה כמה מישורים.
הראשון: פונה להורים הצעירים כבדו את האימא ואבא שבכם, אל תחפשו את עצמכם ותפצו את ילדיכם במתנות וכעלה נידף יסתובבו ממקום למקום, זו לא מהות ההורות. הורות זו אחריות!
פתחו את הלב באהבה לילדיכם, שירגישו שייכות, הערכה, כבוד ואהבה כלפיכם.
בית חם המושתתת על ערכים. הורים נוכחים, קשובים, דואגים ומציבים גבולות! מתווים דרך ומקנים ערך. שראיית הטוב והכרת התודה והערכה יהיו נר לרגלי ילדיהם ורגליהם.
ולא לשכוח! "והגדת לבנך" להנחיל להם באהבה ובענווה את המורשת, מאין באנו, והניגונים שהם הליבה של שמירת וחיזוק זהותנו- סלע קיומנו.
הורים שבצעירותם יחפשו את עצמם בערוב ימיהם יחפשו את ילדיהם, וימצאו לב סגור- קר.
שיעור לחיים: "שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם -דור שלא הבין שאחריות החינוכית, הערכית מתחילה בהורות. "כי היין שמור בעינב הוא" דור ההמשך יהיה, "דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל."
משה המנהיג הדגול, נפרד מעמנו בצוואה, בשירה וניגונים המלווים אותנו מדור לדור, ובברכה.
פרשת "וזאת הברכה"– נקרא בשמיני עצרת- בשמחת תורה. משה הנאמן הדואג לגורלנו, למרות דברי התוכחה, והאזהרות החינוכיות, ניפרד מכל שבט ושבט, פרידה מתוך ברכה, והבטחה לשפע כלכלי וביטחון אם נשמור על עצמנו מעצמנו!
כמה חשוב לילדים לשמוע מילות ברכה היוצאות מלב ההורים. גם בשעת כעס לב אוהב של אימא מברך וקשוב. הברכה פותחת את הלב, מעוררת את הרגש החם ומחזקת את תחושת השייכות למשפחה ולסלע קיומנו.
אני מתפללת שנדע במסע חיינו לשמור על איזון ולא להתפזר וכאשר הפה מוכיח הלב תמיד יברך! ולקראת יום הכיפורים ואחריו חג הסוכות ושמחת תורה, נאמץ אל ליבנו את השירה הזאת, נכיר תודה, ונשמע את זימרת הלב מהללת יה!
ניגונים /פניה ברגשטיין
שתלתם ניגונים בי אימי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים
גמר חתימה טובה וחג שמח!
אסתר פינס
