הפרשה הקודמת מתארת את אברהם בעקדה – צייתן, לא שואל, לא צעק, "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". כאן ה’ הבין שאברהם על אף אמונתו בה’ לא התנתק כפי שציווה אותו ב-"לך לך"= לך אל עצמך, תתהלך פנימה ותעקור את המנטאליות הקלוקלת של הקרבת ילדים למולך. אמונה בה’ לא עוקדת ילדים, "אל תרצח!"
מאז העקדה ה’ לא נגלה לאברהם.
לכן המלאך קרא: "אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ…" אברהם הקשיב, שלט בעצמו וזרק המאכלת.
המלאך הוסיף: " … וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי …" משמע יצאת מהמנטאליות החשוכה, אל האור ולא גרמת לכיליונו.
השליטה של אברהם ברגע האחרון מבטאת חזרה אל האור-ערכי המוסר, זיכתה אותו בברכה.
פרשת "חיי שרה" נפתחת: "…. וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ"….
כששרה שמעה על העקדה מתה מצער. איפה היה אברהם? אברהם גם אחרי העקדה המשיך בכעסו על שרה שציוותה עליו לגרש את ישמעאל. לכן במקום לחזור הביתה הלך לבאר שבע. כששמע על מותה חזר לספוד לשרה ולבכותה.
מהי הפעולה הראשונה הבכי או ההספד?
נזכרתי איך הגבתי במות הוריי היקרים, אבי ואחריו אמי, קודם כל לא יכולתי לעצור את הדמעות. אט אט אזרתי כוחות נפש, וכשהדמעות שוטפות את פניי, כתבתי הספד. לכן הניסיון מלמד שסדר הפעולות הוא קודם כל סערת רגשות המתבטאת בדמעות ואחרי זה בא ההספד החנוק מדמעות.
מה עושה ההספד למספיד ולשומעיו?
המספיד במקרה זה אברהם, בגלל מערכת יחסים מורכבת לא הרגיש את כאב הפרידה, אך ברגע שהתחיל לספוד לשרה, הלב נפתח, ולנגד עיניו חלפו כל השנים יחד, ראה את שרה הולכת אחריו ממקום למקום ומפיצה את האמונה בה’. לשם כך הקדישה במסירות את כל זמנה ומרצה. וכשנולד יצחק שמרה עליו כלביאה, יצחק היה כל עולמה! טיפלה בו באהבה גדולה ובמסירות אין קץ. אברהם ראה את מעלותיה שלא הבחין בהם כיוון שהיה שקוע כולו בעשייתם המשותפת, קיבל אותה כדבר מובן מאליו.
הרגש שהתעורר עורר את האהבה וההבנה שהיה צריך לחזור הביתה ולספר לשרה שיצחק ניצל מהעקדה וברח ממנו.
יתרה מזאת, לא עלה בדעתו לחפש את בנו יצחק ולבשר לו על מות אמו.
המילים הכנות שיצאו מלבו גרמו לו להצטער על התנהלותו, והדמעות שטפו את פניו, לבכותה.
כל מי שנכח ושמע את ההספד לקח משהו מאישיותה הנעלה של שרה.
אני הלומדת למדתי מהפרשה: לא לקחת את הזוגיות כדבר המובן מאליו ולא לתת לקריירה לפגוע בזוגיות ובהורות. זוגיות בונים נדבך אחר נדבך, בלב פתוח, באכפתיות, ובתקשורת מקרבת. בשעת כעס לא לתת לאגו לסגור את הלב, אלא לעצור ובקשב נקי ללבן אי הבנות. ההקשבה מעוררת הבנה, וההבנה מעוררת את הרגש החם. הרגש הוא הדבק לזוגיות ולהורות, המעורר את ראיית הטוב, ומחזק את האהבה, את תחושת השייכות, השותפות והאחריות. הרגש בונה משפחה.
אברהם המתאבל על מות שרה רץ לקנות חלקת קבר. עפרון מציע לו את מערת המכפלה ואת השדה הצמוד במתנה. אברהם מתעקש לשלם, בכסף מלא, כדי שהמקום יהיה שייך לו ולזרעו ללא שותפים.
אברהם מלמד אותנו לדורות כשרוצים אחיזה במקום, קונים בכסף מלא, ללא מתנות וללא הנחות.
אברהם זקן מאוד ומבורך, לקראת סוף ימיו התורה מעניקה לו את התואר "בא בימים."
בזקנתו, על אף שהקשר בינו לבין יצחק ניתק מאז העקדה אברהם דואג לעתידו.
מבלי לשאול את יצחק שולח את עבדו הנאמן, אליעזר, אל ארץ מולדתו ארם נהריים, כדי להביא כלה ליצחק, בתנאי שהכלה תעלה לארץ.
מדוע אברהם שולח את עבדו לניכר להביא אישה ממשפחתו לבנו יצחק?
מפני שאברהם חושש שאם יצחק יתחתן עם כנענית, האישה הכנענית תשפיע עליו (השפעות זרות) וליצחק יהיה קשה לשמור על זהותו ומקומו.
הפרשה מלמדת אותי שאת יסודות החינוך לערכים ההורים מקנים בבית. במשפחה מנהלים דיאלוג בכבוד הדדי (לא כמו אברהם שלא דיבר עם שרה ועם יצחק בנו) ובה בעת מנחילים לילדים ערכים ברורים ההופכים לנכס צאן ברזל.
לכן, אברהם מנחה את עבדו הנאמן למצוא אישה שתאפשר ליצחק לסלול נתיב חדש השונה משל הוריו. שיקים בית- משפחה עם ערכים חינוכיים ברורים. הלוואי ויצליח!
בשיירת גמלים עמוסה בכל טוב יוצא אליעזר לארם נהריים, בדרך התפלל וביקש מה’ עזרה למצוא את האישה המתאימה: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא …."
הנה רבקה מגיעה והיא עונה בדיוק על המצופה. הכלה המתאימה. משפחתה מקבלת את אליעזר בברכה אך אחיה מנסה למשוך זמן כדי לזכות בעוד מתנות. אליעזר הנאמן לאברהם מתגלה כתלמיד חכם היודע לנהל משא ומתן בתבונה, לא נכנע.
רבקה באומץ לב, הולכת עם אליעזר. מלווה בפמליה מכובדת הגיעה רבקה לארץ לקראת יצחק.
אברהם אב האומה! מת ובניו יצחק וישמעאל התאחדו לקבורת אביהם.
אני מתפללת, שנדע לשמור על תקשורת מכבדת, שתעורר את הענווה ותחזק את תחושת השייכות ומתוך ראיית הטוב נכיר תודה.
שיר מכל הלב/ חמוטל בן זאב היקרה
זה הקשר אל המקום
אל השפה ואל החלום
זה הלב של העולם
וכולם כאן בני אדם
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
