פרשת השבוע -דברים פרשת "כי תבוא"(מפרק כ"ו -כ"ט).

מיהו עמלק שהתורה מזהירה אותנו מפניו? עמלק צץ כשהספקות מחלחלים ומטשטשים את זהותנו, ושיכרון הכוח וחטא היוהרה מובילים ללשון הרע, לקנאה, לשמחה לאיד, ולשנאת אחים חינם. ואז הספק משתרש בלבנו, ספק מאמינים בזכותנו על הארץ הזאת, ספק מאמינים בתורה המזהירה אותנו מעצמנו.
ומאידך גיסא, חשים אמפתיה כלפי האויב שבתוכנו האורב להשמידנו, וכעיוורים עוזרים לו לשכתב את ההיסטוריה נגד קיומנו ולהשתלח בנו.
לפיכך, עמלק יימחק כאשר נזכור מאין באנו, נחזק את תחושת השייכות לזהותנו ולמולדתנו, את הערבות ההדדית בינינו, והאחדות בתוכנו, ונקיים באמונה ובענווה "ואהבת לרעך כמוך."
פרשת "כי תבוא" – משה מתחיל לסכם את נאומו, המזהיר אותנו מעצמנו, וממקד את העם – אותנו איך לחיות טוב בארצנו. לכן הפרשה נפתחת במצוות חשובות ומיוחדות לארץ ישראל, מצוות של נתינה, הודיה, ראיית הטוב והכרת התודה.
כך נפתחת: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹ-הֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹ-הֶיךָ נֹתֵן לָךְ-"
משה חוזר ומדגיש, מיד אחרי כיבוש הארץ להשתרש בה, וזכותנו על הארץ הטובה הזאת לא ניתנת לערעור, בתנאי שנזכור ולא נשכח מי אנחנו ומאין באנו, נחזק את תחושת השייכות לזהותנו ולמולדתנו, כי אין חרות ללא זהות! ואת הערבות ההדדית והאחדות בתוכנו (לא אחידים) מאוחדים!!
ניקח אחריות על גורלנו ולהתחיל לעבוד: לבנות בתים, לחנך ילדים "והגדת לבנך" לסלול כבישים, לנטוע כרמים (כי העצלות היא אויב הנפש- קללה!). ואחרי שעבדנו ועמלנו בחדוות הלב והיצירה, הקמנו משפחה ערכית וטובה, והישגנו יבול מבורך, ועל מנת למנוע תחושת אדנות "כוחי ועצם ידי" עלינו לתת מפרי עמלנו ולהודות על כול היש. 
אחרי הבאת מפרי עמלנו – מזמרת הארץ לכהן, עלינו לספר את הסיפור ההיסטורי – סלע קיומנו, מי אנחנו ומאין באנו, כי זאת למעשה הליבה של שמירת הזהות, ועצם התהוותנו לעם ישראל, עם מולדת, שפה משלנו, תרבות, חוקים ומשפטים, מסורת וערכים יקרי ערך -לא יסולא מפז.
משה ממשיך להנחיל ערכים ומצווה: שאחרי הנתינה, ריענון הזיכרון, להכניס את השמחה! " ְושָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה’ אֱלֹ-הֶיךָ—וּלְבֵיתֶךָ"
שמחת הלב, היא הברכה! אדם המכיר תודה ושמח בחלקו, יאחל לאחרים מתוך תחושת שייכות וערבות הדדית, את כל מה שהוא מאחל לעצמו, ובענווה יתפלל מעומק ליבו ויבקש: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ–כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
לכן, מצוות הביכורים – הנתינה משמחת הלב, וההודיה לבורא עולם על כל היש, מלמדות על הענווה, ומעלות את ניחוחה של ארץ ישראל!!
אני קוראת וכותבת בלב נפעם, לו היינו קוראים כדי להבין ולהפנים, הרבה צרות היו נחסכים!
הפרשה משופעת ברכות וקללות, והרי ציינתי בפרשת "ראה" שהברכות והקללות אינם שכר ועונש אלא הם חיים בתוכנו במחשבות ליבנו, והבחירה החופשית בין הטוב לרע זו המתנה שה’ נתן לנו לבחור. איך לחיות? בידינו בלבד!! 
 
משה פתח בברכות כי חשוב שהברכות תהיינה ראשונות, וממשיך להזהירנו בדברי תוכחה קשים, כשהוא מפרט את הקללות, זה שיעור לחשבון נפש נוקב.
 
הקללות (כמו הברכות) יבואו מתוכנו כאשר הלב ייסגר ונפסיק לראות את הטוב ולהכיר תודה. עינינו יראו רק את הרע והאוזניים ישמעו רכילות ולשון הרע, והפה ידבר, מתוך צרות עין, קנאה ושמחה לאיד, ונוציא דיבת הארץ רעה! ואז כמו כדור שלג תתחיל ההידרדרות עד לשנאת אחים, שנאה עיוורת שתהרוס כל חלקה טובה, ורפיון הרוח ישתק עד לאבוד תאבדון- חורבן וגלות!! היינו פעמיים בסרט בלהות זה. 
עלינו לזכור ולהפנים! שהארץ הטובה הזאת ניתנה לנו כפיקדון וברכת הארץ תלויה רק בנו, בהתנהלותנו ובמעשינו.
הפרשה מלמדת אותי שיעור לחיים: מחשבות יוצרות מציאות – מחשבות רעות= קללה וטובות = ברכה.
ישנם כאלה שלא מבינים (כי לא רוצים) לפתוח את הלב ומסתובבים בלב סגור, מתוסכלים וחסרי אונים, מחשבות רעות מעוררות להאמין שהקושי הוא מנת חלקם. מגששים באפלה תשושים, לא טוב להם, ומאמינים שלאחרים טוב יותר וקל יותר. 
כשנאמין שבידנו להפוך רעה לברכה! ממחשבות טובות, ייפתח הלב, נפסיק לגשש בחושך, נעלה את האור שבתוכנו שאורו הטוב והנעים מלא ענווה, אמונה, שלום ואהבה. נשמח בחלקינו, נראה ברכה, נכיר תודה ונודה לה’ על הכול: על הילדים, הזוגיות, על הבית, המשפחה, על בני עמנו ועל מולדתנו, על כל החסד שעשה עמנו. ואז כל עשייה תבוא מחדוות הלב והקושי יואר באור ברכה.
אנו נמצאים באמצע חודש אלול, זה הזמן לחשבון נפש, לא להסתגרות אלא להתקרבות, נבער את הרע שבתוכנו ונעלה את אור הברכה והשמחה ונודה על כל היש. 
מילה טובה/ יעקב גלעד
לא פעם זה קשה 
אבל לרוב מילה טובה 
מיד עושה לי טוב 
רק מילה טובה 
או שתיים לא יותר מזה
 
כתיבה וחתימה טובה! 
 
 שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס