תובנות מהפרשה הקודמת: משה מפרט לפני העם, בפרטי פרטים, חוקים ומלמד אותם איך להתנהל כדי לבנות משפחה וחברה ערכית חומלת וצודקת גם במקרה של סכסוך: "כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ ,…עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ"
כלומר להבנתי: התורה מלמדת אותנו שיעור חשוב ביחסי אנוש, החייבים להיות נר לרגלינו: אדם במצוקה תקוע עם מכוניתו בדרך, והאיש הוא שנוא, לא להתעלם! לפתוח את הלב ולעזור לו, העזרה מכל הלב והשיח המתלווה כמתבקש, יגשר על רגש הדחייה וישכך את הכאב.
התובנה: הרי אנחנו מסוגלים בשעת מצוקה, להתעלות ולהגיש סיוע מכל הלב גם לאויב.
אז למה בינינו אנחנו נותנים למחשבות ליצור מציאות מתעתעת והמילים המתלהמות מצמיחות שנאה? חייבים לפתוח את הלב ובהקשבה נקייה למחלוקת, נדע לגשר על התהום שנפערה, שתעורר את ההבנה ואת הזיכרון ששבנו לארצנו כדי לבנות ולהיבנות ולא עוד לפילוג. אחים אנחנו.
פרשת "תרומה" – ממשיכה את פרשת משפטים הכוללת אוסף חוקים ומצוות שמטרתם אחת היא, בניית חברה חומלת וצודקת, כדי לבנות עם מחובר לזהותו, חומל, מוסרי, ערכי ובריא.
לדוגמא: "אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם ."הגנב נקנס כפליים ועל הגזלן להחזיר את הגזלה לבעליו. למה? מה ההבדל? הרמב"ם מסביר: גנב לוקח ממון בסתר מבלי שהבעלים יידע, לכן הוא גורם לחשד בכשרים ולמשבר אמון. אבל הגזלן לוקח בגלוי ובאלימות ומאחר שמעשיו גלויים ניתן מיד לזהותו ולתופסו מבלי לחשוד באחרים.
אילו היו מחנכים בבית ובבתי הספר על פי הערכים הנשגבים הכתובים בתורה: מי אנחנו ומאין באנו, ענווה, כיבוד הורים, אחוות אחים, טוהר הלשון, היינו בונים פה בארץ האבות, ששובנו אליה אחרי אלפיים שנות גלות הוא נס לא מובן מאליו, משפחה וחברה מחוברת לשורשיה, חומלת, ערכית ומוסרית שהכבוד בינינו והערבות ההדדית היא נר לרגלינו ושום גורם לא יוכל לקעקע את היותנו עם אחד.
הפרשה נפתחת, כאשר עם ישראל נמצא עדיין למרגלות הר סיני ומשה נמצא בענן -בערפל, בראש ההר עם ה', ברגע נשגב וקדוש זה, ה' מבקש ממשה, פנה אל העם, בקש ממנו תרומה. "כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי." כל אחד ייתן כמה שהוא ירצה.
אחרי הבקשה ה' נותן למשה רשימה של החומרים הנדרשים כמו: זָהָב וָכֶסֶף… וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי,… ושֶמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן…". אם התרומה לפי נדיבות הלב מדוע ה' מכתיב עפ"י רשימה מפורטת מה להביא? הרי בנתינת מתנה יש בחירה חופשית כל אחד יביא כאוות נפשו ורצונו… נכון, אבל רשימת החומרים נועדה למטרה: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." לשם מה מקדש, אם ה' מראש לא ימצא בתוכו?
להבנתי, ה' מבין שעם ישראל נטבע בתרבות מצרים האלילית כ- 400 שנה, קשה להם להצמיח בתוכם אמונה באל עליון, הלב סגור, הקשב חסום מלהקשיב ולהבין את החוקים והדינים. לכן העם חייב חומר, משהו מוחשי להתכנס ולהתחבר אליו שיפתח את ליבם ויתחברו לזהותם, ולפי הרגליהם ילכו בדרך שה' יתווה להם, ויביאו לידי ביטוי את כישוריהם. "וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." ה' בתוכם, בתוכנו!
לפיכך, המקדש לא לה', אלא לעם, כדי שילמדו איך להתחבר לאור ה' שבתוכם, בתוכנו.
המשכן הוא המקום להתקרבות, שיעורר את הרגש למהות קיומם ויחזק את תחושת השייכות.
מה קורה לנו היום? אם היינו מחוברים לאור ה' שבתוכנו שאורו רצוף הקשבה, חמלה, ענווה, כבוד, ואהבה, לא היינו נותנים למחשבות ליצור מציאות מעוותת הסוגרת את הלב וחוסמת את הקשב וכמו סומים, מתלהמים ומסיתים איש כלפי אחיו, ללא הבחנה וללא הבנה. בנפשנו הדבר.
אני מתפללת שנשנה את השיח המסית המוביל אותנו לעבר פי פחת.
נפתח את הלב, ובהקשבה נקייה נתחבר לאור שבתוכנו שיאיר ויעורר את ההבנה המובנת, שכולנו רקמה אחת.
"תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" התרומה שהאדם תורם היא תרומת ה'? להבנתי וודאי שכן. הכיצד? מאחר שאור ה' שוכן בתוכנו בכולנו: "וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". אז כל נתינה הניתנת מתוך התכוונות הלב ובנדיבות הלב, זו מעלה נשגבה שה' שותף לה.
גם כשאימא מברכת את ילדיה באהבה מעומק הלב, ה' שותף לה, הברכה מתקבלת. אימא יקרה, היי מברכת את ילדיך!
מלבד רשימת החומרים ה' נתן מידות מדויקות לבניית המשכן כדי שלא יהיה ויכוח וגם שעם ישראל יבין שזה ציווי מה' ולא מבשר ודם. דיוק!
עם ישראל הקשיב למשה ורץ בשמחה, ותרם מנדיבות ליבו מכל מה שיש לו.
הלוואי שירגישו סוף סוף שייכות לזהותם, יצליחו להקשיב, להבין, ולהפנים את החוקים והמשפטים. כי ללא הקשבה נקייה, הבנה והפנמה, לא יצליחו ליישם את החוקים הנחוצים לבניית חברה חומלת, ערכית ומתוקנת.
כל החומרים לבניית המשכן הם חומרים וחפצים מחומרי חיינו: השולחן וכליו, ארון הברית, הכיור, הבדים, הלולאות, הקרסים, טבעות הזהב והמנורה. כל זאת על מנת שבני ישראל ירגישו בבית ויתחברו לזהותם ולערכים החשובים לקיומם, כמשפחה, כחברה וכעם.
רוב כלי המשכן דומים לכלי פולחן מתרבויות הגויים. לכן, הרמב"ם אומר: שכל פולחן הקורבנות בא להרחיק את העם מהפולחן האלילי שהושרש בהם בתרבות מצרים, ולקרבו לאמונה באל אחד! כלומר: התרחקות לצורך התקרבות.
אני תפילה, שנדע לפתוח את הלב ומתוך התכוונות הלב נקשיב איש לרעהו ונכיר תודה על הארץ הטובה.
לתת/ חמוטל בן זאב יקירתנו
לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
