דרור ינאי שירת כלוחם ומפקד בשייטת 13. בתום חמש שנים של שירות משמעותי בצה"ל, בחר ללכת בדרך שונה. בזמן שחבריו פנו להייטק ולעשות לביתם, הוא הגיע לזכרון יעקב וייסד את המכינה הקדם צבאית "חמש אצבעות" מתוך שליחות ואמונה שהכל מתחיל ונגמר בחינוך ושחברה שמתבססת על חינוך איכותי, שיטתי ומקצועני היא חברה מתוקנת עם חוסן חברתי שמשפיע על כלל תחומי החיים בחברה.
"ההשפעה האמתית על החברה הישראלית תגיע מכל אחד ואחת מאתנו – מהאזרחים ועד המנהיגים. אנו מאמינים שבני הנוער הם העתיד של מדינת ישראל ולכן כדי ליצור שינוי חברתי/תרבותי אמתי עלינו להשקיע קודם כל בחינוך וביצירת משמעות.
ברמה האישית, זאת הסיבה שאני כל כך מאמין בתנועת "חמש אצבעות" ובוחר להיות חלק מקבוצת אנשים שרואה את החינוך כתחום מרכזי שמשפיע על החברה שלנו."
דרור ינאי (31) נשוי ואב לנבו בן 3 ולרום בן שנה. אשתו אורטל מנהלת את הקאנטרי של זכרון וילידת המקום.
דרור נולד וגדל בכפר יחזקאל להורים ענת ומרדכי ינאי שטיפחו משפחה ציונית עם אהבת הארץ. אביו נווט בחיל האוויר ואמו אשת חינוך – משפחה לתפארת מדינת ישראל. את שירותו הצבאי עשה בשייטת 13 במגוון תפקידים כלוחם ומפקד. רגע אחרי שחרורו הוא ידע בדיוק את הדרך.
מכינת "חמש אצבעות" ממוקמת במרכז חמש אצבעות בזכרון יעקב. המכינה מתבססת על השיטה הפיזית-מנטלית של תנועה "חמש אצבעות" המסייעת לבנות גישה, חברה חזקה יותר ובסוף גם תרבות. תהליך זה, פוגש את חניכי המכינה במגוון האימונים, בחיים כקבוצה, בתכנים היומיומיים ובביצוע פרויקטים כגון למידה של נושאים מגוונים, עשייה למען הקהילה, העברת תכנים לקבוצה, ציונות ואהבת הארץ, פעילות פיזית-מנטלית, יוזמות של החניכים ועוד.
חניכי המכינה יחיו את שיטת "חמש אצבעות" ובעזרתה יוכלו לממש את הפוטנציאל האישי שלהם. גולת הכותרת של מימוש הפוטנציאל, הינה פיתוח ביטחון עצמי וחוסן פנימי של האדם בעצמו. אדם זה, בעל החוסן והביטחון העצמי, יוכל לפעול לטובת חברה ערכית יותר ולגרום לשינוי תרבותי/תפיסתי בסביבתו.
כאיש שייטת לא העדפת להישאר בצבא או לצאת לשוק הפרטי ולהתפרנס יותר, מהיכן אתה שואב את הדרייב לעשייה חינוכית?
שאלה מעניינת ששואלים אותי הרבה. הייתי רוצה לענות עליה בכיוון קצת אחר. אנחנו מדברים הרבה בחמש אצבעות על המושג ״האדם בזירה״, מתוך נאום של תאודור רוזוולט שהיה נשיא ארה״ב ב-1901. הנאום מדבר על האדם שבוחר להיכנס לזירה, להתאמץ ולקחת אחריות על אתגרי המדינה והחברה.
האתגרים המרכזיים שהיו בתקופה של ההורים שלי שהתגייסו לצבא, היו שונים מהאתגרים של הדור שלי. כמו שאני רואה את המציאות החברתית במדינת ישראל היום, יש המון אתגרים – ביטחוניים, כלכליים, חברתיים.
אני חושב שחינוך הוא הבסיס להכל, חברה שמתבססת על חינוך איכותי, שיטתי ומקצועני היא חברה מתוקנת עם חוסן חברתי שמשפיע על כלל תחומי החיים בחברה.
ברמה האישית, זאת הסיבה שאני כל כך מאמין בתנועת חמש אצבעות ובוחר להיות חלק מקבוצת אנשים שרואה את החינוך כתחום מרכזי שמשפיע על החברה שלנו.
תספר קצת על המושג ״חמש אצבעות״
חמש אצבעות זה מושג שמשקף תרבות, דרך חיים, זה משהו שמאוד קשה להסביר דרך כתבה בעיתון. את המושג שמעתי בפעם הראשונה בשירות הצבאי שלי. שירתי קרוב ל -5 שנים בשייטת 13 כלוחם וכמפקד. חמש אצבעות זה חלק מה-DNA של השייטת.
היום חמש אצבעות זאת תנועה חברתית שמנגישה את התרבות שנקראת חמש אצבעות למגוון של אנשים. התרבות באופן הכי פשוט שלה זה לעשות את מה שאתה עושה בדרך הכי טובה שאפשר. להבין שהדברים באים מתוך אתגר וקושי, נעשים בצורה מקצועית ורצינית, עם תשוקה למה שאתה עושה וחשיבה קבוצתית – הבנה שאני חלק ממשהו.
התרבות מתחילה באינדיבידואל, בכל אחד בעצמו, אבל בסוף האדם הבודד הוא חלק מתרבות רחבה יותר, משפחה, קהילה, חברה, מדינה.
חמש אצבעות היא תנועה שלאט לאט מתחילה להשפיע על החברה הישראלית.
מהיכן אתה מגיע לניהול המכינה?
הרעיון לפתוח מכינה התחיל בשנת 2017. באחד מהסמינרים שעשינו לבוגרי התנועה שהתגייסו לצבא, שאלנו באחד הדיונים איפה אתם רואים את חמש אצבעות, בעוד 3,5,10 שנים קדימה?
הרבה מאוד מהבוגרים העלו את הרעיון שלחמש אצבעות יהיה מרכז. מרכז שאנשים יוכלו לחוות את תרבות חמש אצבעות בדרך הרבה יותר עמוקה – 24/7.
אנחנו אנשים מאוד פרקטיים. אני ממש זוכר אותי ואת עמיר מנחם (עמיר ייסד את התנועה בשנת 2014), יושבים בסיום הסמינר, ומתחילים לחשוב איך מקימים את המרכז הזה? מה יאפיין אותו? מי הקהל שיגיע לשם? אפשר להגיד שמשם הכל כבר היה היסטוריה.
כבר בבוקר למחרת קמנו והתחלנו לכתוב תוכנית עבודה – לחפש מקום, להתחיל למיין בני נוער, לגייס משאבים ולבנות תוכנית מקצועית.
אני חושב שמה שיפה ברעיון של המכינה הזאת שזאת יוזמה שהגיעה מלמטה, כמו הרבה יוזמות שהתפתחו בתנועה, הרגשנו צורך מסוים בחברה הישראלית והתחלנו לחשוב איך אנחנו נותנים לו מענה.
בספטמבר האחרון התחלנו את המחזור הרביעי של המכינה עם 45 חניכים שנבחרו מתוך 1200 מועמדים.
אם הביקוש הוא כל כך גדול, למה אתה לא מגדילים את המכינה?
זאת שאלה מצוינת, שתמיד עולה על הפרק כשמבינים את התפתחות המכינה. הייתי מחלק את זה לשתי סיבות. הסיבה הראשונה היא טכנית, בירוקרטית. יש קצב גידול טבעי בעולם המכינות, ככה שקצב הגידול במספר החניכים שלנו תלוי בחוקי המדינה.
סיבה נוספת שהיא מהותית יותר – היא האנשים. אחד הדברים החשובים בשיטת חמש אצבעות היא המאמן/המדריך – האדם אותו החניכים והמתאמנים פוגשים בקצה. להיכנס להיות מאמן בחמש אצבעות זה תהליך ארוך. זה אדם שרואה עצמו בעולם הזה כמפעל חיים, אחד שמבין שחינוך זה לא לשנה-שנתיים.
בשנתיים האחרונות מצטרפים המון בוגרים של תנועה חזרה כמדריכי מכינה ומאמנים. כדי לבנות כאן רשת מכינות קדם צבאיות שפועלת על בסיס ה-DNA והערכים של התנועה, אנו צריכים אנשים שמגיעים לדרך ארוכה. אנחנו בדרך הנכונה לשם וכבר עובדים על שלוחות נוספות של המכינה.
מה זה אומר להקים מכינה קדם צבאית, מאיפה מתחילים, מה התהליך שזה דורש?
את המכינה הקמנו בספטמבר 2018, אנחנו בעצם המכינה הראשונה שקמה אחרי אסון נחל צפית. עולם המכינות עבר מהפכה רצינית מאוד אחרי האסון וכתוצאה מכך היו גם ההשלכות על הקמת מכינה.
בשנתיים הראשונות המכינה לא נתמכת ומסובסדת כלל על ידי המדינה זה אתגר מרכזי. ההחלטה ללכת על רעיון כזה היא לא פשוטה ומלאה באי וודאות גדולה מאוד. הלכנו על הרעיון של הקמת מכינה ללא שום ערבות פילנתרופית או גורם חיצוני שיסייע לנו.
סבסוד המכינה הגיע מתוך האנשים ב"חמש אצבעות", מכספנו הפרטי ובעיקר מתוך אמונה גדולה מאוד בעשייה, שעם הקמת מכינה, ההשפעה החברתית שלנו תהיה גדולה והאימפקט של חמש אצבעות יתרחב לאנשים נוספים ובצורה עמוקה יותר.
האם אתם מרגישים בחמש אצבעות משהו אחר בתקופת הקורונה, מה ההשפעות שאתם מרגישים על בני הנוער?
אני חושב שאת ההשלכות של הקורונה אנחנו נבין רק בשנים הקרובות. בשנתיים האחרונות הצורך והרצון של בני נוער לקחת חלק בפעילות של התנועה רק הלך ועלה. הדבר המרכזי שאיתו בני נוער מתמודדים אתו היום הוא היעדר ביטחון עצמי, דבר שנובע בעיקר מחוסר בתחושת שייכות שמייצרת משמעות לאדם וכמובן האמונה במסוגלות האישית שלי.
בשורה התחתונה, זאת המהות שלשמה אנחנו פועלים בחמש אצבעות. אנחנו מנסים לפתח חברה בעלת חוסן פנימי חזק וביטחון עצמי שמתחיל באדם הבודד, מתוך תפיסה שעם אמונה ומסוגלות עצמית יוכל לחיות חיים עם תפיסה חברתית, חשיבה על כלל החברה וכך לבנות חברה שמבוססת על אמון הדדי, לא משנה אם אתה אדם דתי, חילוני, ערבי וכו׳…
בתקופת הקורונה המשכנו את הפעילות שלנו ובשיתוף אוניברסיטת תל אביב ערכנו מחקר על הפעילות. התוצאות היו חד משמעיות – בני נוער, שנשאלו הראו שהביטחון העצמי והיכולת לתפקד בתקופה הזו עלו בזכות ההמשכיות בפעילות חמש אצבעות.
הייתה ניכרת תחושת הערבות הדדית בקהילה בזכרון יעקב וניכר שמכינת "חמש אצבעות" כיכבה כשחקן מרכזי בסיוע ובתרומה לקהילה
אני קודם כל שמח לשמוע, זאת אחת המטרות שלשמה הקמנו את מכינת חמש אצבעות – פיתוח הקהילה והסביבה באזור מרכז חמש אצבעות. לכל אחד מחניכי המכינה יש פרויקט שמהותו הוא עשייה בקהילה לאורך השנה, שכמובן המשיך בתקופת הקורונה.
בשנתיים האחרונות, אנחנו מקדמים פרויקט של חונכות אישית לבני נוער, יום בשבוע שחניכי המכינה מגיעים לגן הילדים מעל המכינה (גן לילדים עם מוגבלויות פיזיות), פעילות חמש אצבעות לגיל השלישי, עבודה חקלאית ונטיעת חורשות בשיתוף עם דורון לוין. לצד הפעילויות השוטפות חשוב לציין שמתקיימים כנסים וערבי קהילה במכינה אליהם מוזמנת הקהילה. בנוסף האזכרה השנתית של גל אזולאי ז״ל מתקיימת במכינה, שם האולם המרכזי נקרא על שמו – ״אולם גל״.
מי קהל היעד שמגיע למכינה, מה אתם מחפשים, לאן מתגייסים הבוגרים ומה היית רואה כהצלחה בקרב בוגרי המכינה?
אני יכול להגיד שקהל היעד של המכינה הינו הטרוגני באופן יחסי, יחד עם זאת חניך שמתחיל את מכינת חמש אצבעות יודע שייחודיות המכינה באה לידי ביטוי בפן הגופני. הפעילות הגופנית אצלנוהיא האמצעי בכדי ליצור את החוסן והביטחון העצמי אצל חניכי המכינה בכדי לאפשר להם לפעול בעולמות החברתיים ולהשפיע בכל אשר יבחרו.
השנה הגיע למכינה הרכב מאוד מיוחד. 25 בנים לצד 20 בנות, 2 חניכים שהגיעו מארצות הברית וחניכים מכל רחבי הארץ.
לגבי הגיוס, זאת שאלה מאוד כללית. אבל באופן יחסי חניכי המכינה מתגייסים ליחידות העלית של צה״ל והרבה מאוד מהבנות מתגייסות להיות מדריכות אימון גופני ומטמיעות את התרבות האימון בחמש אצבעות ביחידות צה״ל השונות.
אומנם אנחנו מכינה יחסית חדשה, אבל כבר בשלושת המחזורים הראשונים אפשר לראות המון בוגרים ובוגרות שממשיכים לתפקידי פיקוד בצבא. מהמחזור הראשון של המכינה יש היום 9 קצינים וקצינות.
הישגים אישיים שלך ולאן פניך?
אני לא מסתכל על המכינה ועל התנועה כעל הישג אישי, אני פועל כחלק מצוות אנשים שמביאים איתם תרבות שלי ברמה האישית לא יצא לחוות בשום מסגרת שהייתי בה בחיים.
אני חושב שהתרבות והרוח שהמקום שחמש אצבעות מייצר זה הישג יוצא דופן. בשלוש שנים האחרונות הגיעו לא מעט גופים לחוות וללמוד מהתרבות הייחודית שיש במרכז חמש אצבעות – מורים לחינוך גופני, מנהלי בתי ספר, אנשים ממערכת הביטחון הגיעו ללמוד על תהליך המיון ובשבוע שעבר אירחנו את שר התרבות והספורט מר חילי טרופר.
אני חושב שזה שבאופן יחסי אחרי זמן לא רב שמרכז חמש אצבעות קיים, הרבה גופים מגיעים ללמוד על השיטה ודרך הפעולה שלו, מעידות על התהליך העמוק שיש בו. זה מבחינתי הישג מיוחד.
מה השינוי שאתה רוצה להוביל בתחום החינוך / האג׳נדה החינוכית שלך?
אנחנו מדברים הרבה בחמש אצבעות על המילה ״מאמן/מורה/מדריך״ הקונוטציה הראשונה שעולה בחברה הישראלית זאת לא המחשבה שאני מאמין שהייתה עולה לאזרח בפינלנד שהוא מדבר על מערכת החינוך/העולמות החברתיים.
כמו שאמרתי באחת השאלות הקודמות, אחד הדברים שאנחנו כתנועה מבינים אחרי 7 שנים של פעילות, היא המשמעות של הדמות בקצה שפוגשת את החניך.
מאמן/מורה זה מקצוע, מקצוע שלוקח הרבה זמן ללמוד אותו ולא רק בדרך אקדמאית, אלא גם דרך התנסות וחיכוך יום יומי עם בני נוער והבנה של הצרכים והאתגרים במאה ה-21, שהם שונים בתכלית ממה שהיה כאן במדינה לפני 20-30 שנה.
בחודש האחרון התחיל המחזור הראשון של קורס ״חמש אצבעות״ בו לוקחים חלק 9 אנשים. קורס שמתפרס על פני 4 חודשים בהם לומדים מאמנים ואנשי צוות מתוך התנועה את התרבות ומאפייני הזהות של חמש אצבעות, וזאת מתוך תפיסה של מקצוענות, למידה ובעיקר מחויבות לדרך ארוכה.
