דייט עם ד"ר גיל דוד

ד״ר גיל דוד, יוצא שירות הביון הישראלי ומומחה בינלאומי לסייבר, אבטחת מידע, בינה מלאכותית והסתרת מידע. כבר מעל ל־22 שנה חוקר מטעם גופי ביון, חברות סייבר ומודיעין ובאקדמיה את העולם המופלא של הסתרת המידע והתקשורת החשאית.

החודש יצא לאור ספרו "אומנות ההסתרה", ספר המאפשר הצצה נדירה אל העולם החשאי והבלתי נראה של אומנות הסתרת המידע מהעת העתיקה ועד לעידן הסייבר. זה לא ספר. זה כתב חידה. זה אתגר מוחי ממדרגה ראשונה שייקח אותך לעולם המסעיר והסמוי מהעין של מלחמות הריגול והסתרת המידע. זה מסע מסחרר אל היסטוריה סודית מרתקת ומסווגת שבה סוכנים חשאיים נאבקים בביון נגדי, צנזורים מנהלים מלחמת מוחות נואשת נגד מרגלים, נידונים למוות מתחמקים ברגע אחרון, יהודים מערימים על הנאצים, וצבאות של בוטים משתתפים בקרבות נסתרים.

"יש הרבה ספרים שנכתבו על הצפנות, אבל זה בעצם הספר הראשון בעולם שנכתב על אומנות הסתרת המידע והתקשורת החשאית". אומר ד״ר גיל דוד בדייט מרתק במיוחד שבו אני מאזינה בשקיקה על מבצע סוזנה המוכר לציבור הרחב בשם "עסק הביש." על גדול המרגלים של ישראל מאז ומעולם אלי כהן – סיפור שטבוע בדי.אן .אי של מדינה שלמה. וכיאה לראיון בנושא אומנות ההסתרה, גם בדפים אלה מוסתר מסר חשאי…

גיל דוד, בקרוב בן 49, גר בזכרון יעקב בשכונת יעקב עם שלי בן-נון, בת הזוג שלו. יש לו ארבעה ילדים – צליל וגל משרתים בצבא, ענבל בכיתה י״ב בתיכון המושבה ואדם בן שנתיים.
גיל הינו יועץ לחברות סטארט אפ ולגופי ביטחון בתחומים של סייבר, בינה מלאכותית ולמידת מכונה. הוא מפתח עבורם אלגוריתמים שמוטמעים במוצרים ובמערכות שלהם.

אומנות ההסתרה

עוד כשהייתי ילד נמשכתי לעולם הריגול. הייתי קורא בשקיקה ספרי ריגול ונפעמתי מכל ידיעה בעיתון שחשפה משהו מעולם הצללים המרתק כל כך. יש לי זיכרון רחוק של עצמי מחפש באחד העיתונים היומיים רמזים להודעות חשאיות המועברות למרגלים במודעות דרושים ואף במודעות אבל, ומנסה לאתר מסרים מוסתרים בתוכניות רדיו. עוד נחזור לזה בהמשך הראיון.
אבל ההיכרות האמיתית שלי עם עולם הסתרת המידע והתקשורת החשאית החלה לפני 22 שנה, כשהצטרפתי לאחד משירותי הביון בארץ. שם נחשפתי לעולם שלם ונסתר מהעין, עולם שריתק והסעיר אותי. אז גם גיליתי שהמציאות עולה על כל דמיון ושהמפתח להסתרת מידע מושלמת, ולהעברת מסרים חשאיים מבלי שאף גורם יחשוף אותם, דורש יצירתיות, תעוזה, מעוף וחשיבה מחוץ לקופסא.
לאחר כמה שנים טובות בשירות המדינה, עברתי לאקדמיה. תחילה לאוניברסיטת ת״א, שם כתבתי עבודת דוקטורט בתחום של ניתוח מידע תקשורתי וחשיפת מידע חסוי בתוך אוקיינוס האינטרנט.
בהמשך יצאתי לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל בארה״ב, שם המשכתי במחקרים המשלבים בינה מלאכותית עם עולם הסייבר והסתרת המידע.
לפני כשש שנים הייתי פרופסור חוקר באוניברסיטה מובילה בפינלנד. ביום חורפי וחשוך במיוחד העברתי הרצאה בנושא הסתרת מידע וקרבות סייבר. ואחד הסטודנטים שאל אותי מה גרם לי לחקור את התחום הזה. ובאותו ערב מצאתי את עצמי הוגה במחשבות על הסיבות שהביאו אותי לעסוק רוב חיי בעולם הסתרת המידע.
הרגשתי שזה לא רק העניין או הסקרנות אלא משהו אחר שבער בי מאז ומעולם. ואז החלטתי לצאת למסע פנימי בעולם הסתרת המידע כדי לגלות את סוד הקסם הטמון בו.
הספר הוא פרי מחקר של שנים והוא מרכז את הידע שצברתי בכל התחנות והמסעות שעברתי. הספר מאפשר הצצה נדירה אל העולם החשאי והבלתי נראה של אומנות הסתרת המידע מהעת העתיקה ועד לעידן הסייבר.
יש הרבה ספרים שנכתבו על הצפנות, אבל זה בעצם הספר הראשון בעולם שנכתב על אומנות הסתרת המידע והתקשורת החשאית.

למי הספר מיועד?

הייתי מגדיר אותו כספר עיון או מדע פופולרי. הספר מיועד לקהל הרחב – לבני נוער, לבוגרים ולמבוגרים. בעצם לכל מי שהסקרנות והתשוקה לידע בוערת בו. הדגש בספר הוא על הסיפורים האנושיים, הסיפורים של האנשים שפעלו באומץ ובתעוזה, ביצירתיות ובמעוף כדי להעביר מסרים חשאיים ולאפשר קשר אנושי בכל מחיר.
בספר מתוארות שיטות הסתרה רבות, אבל כפי שאמרתי, הדגש הוא על הסיפור האנושי שמאחוריהן – מי השתמש בהן ובאיזה סיטואציה. לכן אין צורך ברקע מתמטי או טכנולוגי כדי להיכנס לספר. כל המטרה שלי היתה להנגיש את הידע הזה לקהל הרחב בצורה מרתקת ומותחת ככל האפשר.

קצת עליך

על הרקע המקצועי והמחקרי שלי כבר סיפרתי, אז אולי אספר קצת על התחביבים שלי?
אני אוהב לגלות כל הזמן דברים חדשים, לכן גם התחביבים משתנים מידי פעם. אני אוהב לשחות ולהתאמן, אוהב יוגה וטיפוס מצוקים, ולאחרונה אני בעיקר מטפס בקירות טיפוס. בשנים האחרונות למדתי לנגן על סקסופון, והבנתי כמה יצירתיות יש במוזיקה ועל הקשר ההדוק בינה לבין עולם המתמטיקה. ואם נשאר לי קצת זמן אני יוצא לשוט ביאכטה או סתם לטייל בטבע.

צילומים: עומר הכהן
אלי כהן

אלי כהן הוא ככל הנראה גדול המרגלים של ישראל מאז ומעולם. אבל הסיפור של אלי כהן, ובייחוד הסוף הטרגי שלו, מראה כי הצפנה בלבד, שאינה מלווה בהסתרה מתוחכמת, יכולה להטות את הכף מהחיים אל המוות.

אלי כהן שלח מאות הודעות מוצפנות מדמשק במהלך שהותו שם. הידיעות שלו על מערך הביצורים הסורי ברמת הגולן היו חשובות מאין כמותן, והיתה להן תרומה משמעותית במלחמת ששת הימים. בזכותן צה״ל השמיד את מערך הביצורים הסורי תוך שעות אחדות ומעשיו של אלי כהן חסכו את חייהם של חטיבות רבות של חיילים.

אבל ההודעות המוצפנות ששידר אלי כהן לא נעלמו מאוזני הסורים. הם אומנם לא יכלו לפענח אותן, אך היה להם ברור שהן מעידות על מרגל ישראל הפועל בדמשק. ובסופו של דבר, ההנחה הרווחת היא שהשידורים המוצפנים הם אלה שהביאו לאיכונו ולתפיסתו בלב דמשק.

בדיעבד ניתן לומר שאם כל ההודעות האלה היו לא רק מוצפנות, אלא גם מוסתרות בתוך מידע תמים, כך שאיש לא היה יכול להבין שעוברים מסרים חשאיים, אז לסורים היה קשה פי כמה להבין שמרגל ישראלי מעביר ידיעות מודיעיניות מתחת לאפם.

אבל אלי כהן העביר מידע רב ערך גם בדרכים אחרות, בדרכים מוסתרות – למשל ע״י שימוש בדיו סתרים שנכתב על גבי מכתב תמים שנשלח לאירופה, או ע״י הטמנת סרט צילום המכיל מידע מודיעיני בתוך רגל של שולחן שש-בש שנשלח לחו״ל.

לאחרונה גם נחשפה שיטה מתוחכמת מאין כמותה בה השתמש אלי כהן להעברת ידיעות מודיעיניות באופן מוסתר – שיטה שמקורה הוא לפני כ-150 שנה. שיטה שגם עמדה במרכזו של מבצע ההונאה הגדול בהיסטוריה, בו הועברו מסרים סמויים שהשפיעו על גורל העולם וכל זה באמצעות המצאתו של מדען יהודי. אבל אני לא אעשה ספויילר לקוראים ורק אגיד שהסיפור כולו מתואר בספר שלי.

כולם יסכימו כי סיפורו של אלי כהן הוא סיפור אנושי נוגע ללב, ובעיני הוא גם סיפורה של כל תורת ההסתרה. יש בו שילוב של הצפנות עם הסתרות בדרגות שונות, מהבסיסיות ביותר ועד המושלמות שלא התגלו מעולם.

הסיפור מראה שההבדל בין הסתרת מידע ובין הצפנת מידע הוא כהבדל בין חיים ובין מוות. והאתגר במציאת הסתרה שתאפשר העברה של מידע רב אך לא תמשוך תשומת לב, גם בעת בחינה מדוקדקת, הוא עצום.

קטעים מהספר שפורסמו ברשתות החברתיות וזכו לצפיות בלתי רגילות

אני רוצה דווקא להתחיל בקטע מהספר שפורסם במוסף השבת של עיתון הארץ, ואח״כ גם תורגם לאנגלית ופורסם במהדורה האנגלית של העיתון. הסיפור זכה לתהודה רבה וקיבלתי עליו תגובות רבות מהארץ ומהעולם. אפילו מפיקים של סרט פנו אלי בנושא.
הסיפור הוא על נערות פולניות בתקופת מלחמת העולם השניה שנלקחו למחנה ריכוז בגרמניה, שם הן עברו ניסויים רפואיים אכזריים. הנערות הגיעו לייאוש מוחלט והן חשבו להתאבד כדי לשים קץ לסבלן. אבל אחת הנערות הצעירות שכנעה את חברותיה שהניצחון שלהן בנאצים יהיה אם הן יצליחו לחשוף בפני העולם את המתרחש במחנה. וזה מה שהן עשו.

איך בדיוק?

אז היה מותר להן לשלוח מכתב אחד בחודש. מכתב תמים בו הן יכלו לכתוב רק כמה טוב להן במחנה ומן הסתם היה אסור להן לחשוף דבר מהמתחולל בו. כל מכתב עבר את הצנזורה הנאצית במחנה ומי שניסתה לספר על המתרחש בו נענשה בחומרה.

אותה נערה פולניה הציעה לבנות להשתמש במכתב התמים להעברת המסרים החשאיים למשפחותיהן. כמובן שלא היה להן דיו סתרים, אבל הרעיון של הנערה היה להשתמש בשתן של עצמן בתור דיו סתרים מאולתר. הן היו טובלות מקל דקיק בשתן וכותבות בכתב סתרים על גבי המכתב התמים. הנערה גם דאגה לשתול לכך רמז גלוי במכתב התמים. רמז שהיה מיועד לאחיה הקטן ורק הוא הצליח לגלות אותו. וכך ידעו המשפחות לעבור עם מגהץ חם על גבי המכתב התמים, דבר שהביא לחשיפת המסרים המוסתרים.

המידע הזה הביא בסופו של דבר להרשעת סגל המחנה בפשעים נגד האנושות במשפטי בעלות הברית, וחלקם הוצא להורג בעקבות זה.

הסיפור הזה מאד נגע לליבי כי הוא מראה את האומץ ואת התעוזה של אנשים הנמצאים במצבי קיצון. הוא מראה כמה אנשים מוכנים להקריב כדי לשמור על קשר ועל תקשורת עם היקרים להם, לא משנה מה יהיה המחיר.

בספר יש פרק שלם על הסתרת מידע בזמן השואה, וזה רק סיפור אחד מתוכו.

קיבלתי הרבה תגובות על הפרק הזה, כולל מאנשים שסיפרו לי על קרובי משפחותיהם שהעבירו מסרים חשאיים באמצעות גלויות כדי להזהיר את יקיריהם מפני המתרחש במחנות הריכוז. וגם על כאלה שהצליחו להעביר בתושיה וביצירתיות הודעות מוסתרות ממחנות המוות אושוויץ וטרבלינקה.

במעבר חד לסיפור אחר שזכה גם הוא לתגובות רבות.

בשנת 1954 ביצעה חוליה של יהודים מצרים שורה של פעולות חבלה במצרים. הפעולה נכשלה ותוצאותיה היו טרגיות. הכינוי שניתן לה היה עסק הביש.
במהלך המחקר לספר גיליתי שההוראות המבצעיות לפעולה הועברו מהארץ לראש החוליה באמצעות מסרים שהוסוו בתוכניות רדיו של קול ישראל שעסקה בשיעורי בישול לעקרות בית. לפי סיכום מוקדם בין ראש החוליה למפעיליו, היה עליו להמתין עד שישודר מתכון לפי בקשתה של גברת שולה זרחי.

ואז היה על ראש החוליה לצרף כל אות ראשונה בכל אחת ממילות המתכון המשודר, ובאופן הזה להרכיב את המסר החשאי. בנוסף סוכם כי במתכון יושתלו מילות קוד להן תהיה משמעות מבצעית. למשל, המילה נקניקיות, משמעותה אלכסנדרייה, ואילו משמעות המילים דגים מלוחים הינה אנשי צבא.

ובאמת ביולי 1954 שודר המתכון שהיה ארוך וחסר טעם.
במתכון נכללו מילות הקוד "מנה ראשונה" (מקומות ציבוריים), "מיונז" (רעש סתם), "פלפל ירוק" (נפגעים), "קציצות" (קהיר), "דגים מבושלים" (מנהיגים מקומיים) ו"נקניקיות" (אלכסנדרייה).
ראש החוליה פענח את ההודעה המוסתרת שהנוסח המלא שלה היה: "פעל נגד הבריטים למניעת הסכם קהיר. מקומות ציבוריים, נפגעים, רעש סתם ומנהיגים מקומיים. יכול להיות גם באלכסנדרייה ובאזור הסואץ".
כך הועברו לו דרך הרדיו בצורה תמימה ומוסתרת להפליא היעדים לפעולות החבלה במצרים.
למעשה הסיפור הזה הוא רק חלק קטן מסיפור גדול בהרבה הקשור לעסק הביש. סיפור הקשור לצנזורה דרקונית שנאכפה במשך מספר שנים על מנת שלא יחשפו פרטי המחדל החמור הקשור לפרשה, ולעיתונאי יצירתי במיוחד שהצליח לעקוף אותה על ידי שימוש במגוון הסתרות מרתקות.

מה התגובות שאתה מקבל?

מאז שיצא הספר אני מקבל עשרות תגובות, רובן מאנשים שאני בכלל לא מכיר. היו כמה קוראים שכתבו לי שהרסתי להם את הלילה כי הם לא יכלו להניח את הספר מהיד. מישהו כתב לי שמרוב שהספר מרתק אשתו תדווח עוד מעט שהוא נעדר וקורא אחר כתב שהוא קרא את הספר בשקיקה תוך התעלמות מוחלטת מהילדים בבית.

תגובה שחזרה על עצמה ממספר קוראים היתה שברגע שהספר הגיע אליהם, הילדים שלהם חטפו אותו ולא הסכימו להחזיר אותו עד שיסיימו את הקריאה בו. אנשים תיארו לי איך בני הנוער בבית צללו אל הספר תוך שהם מתנתקים מהמסכים. בעיני זה הישג גדול והוכחה שלמרות כל מה שאומרים, מבוגרים וצעירים עדיין קוראים ספרים ולא נמצאים כל היום רק במסכים.

מאד התרגשתי לקבל את התגובות האלה כי הן הראו לי שההשקעה הרבה בספר היתה משתלמת ושאנשים קוראים אותו ובאמת נהנים ממנו. אני מרגיש זכות גדולה שכבר מאות אנשים שאני לא מכיר מחזיקים את הספר שלי בבית שלהם, מוצאים אותו מרתק וסוחף וממליצים עליו לחברים ולקרובים שלהם.

צילומים: עומר הכהן
מה הסיפור של כריכת הספר?

כיאה לספר על אומנות ההסתרה, אז גם בכריכה יש הסתרה קטנה. בכריכה מוצג קוד QR שמי שיסרוק אותו יגיע לאתר הספר. אבל אם תבחנו את הקוד בקפידה תגלו ששם הספר מוסווה בתוכו. רוב האנשים לא רואים את זה במבט ראשון וזה לא סתם גימיק ייחודי בעיני. זה בא להראות לנו, שכמו ברבים מסיפורי ההסתרה שבספר, לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו רואים משהו אחד, אבל אם נפעיל את הדמיון ונחשוב מחוץ לקופסא נגלה דברים אחרים, דברים המוסתרים מתחת לפני השטח.

זה מוביל אותי לקרב המוחות שבספר…

בספר שתלתי עשר הודעות סודיות שהוסתרו בשיטות שונות. חלקן מתוארות בספר וחלקן מקוריות, פרי מוחי. אני מזמין את מי שמעוניין בכך לפענח את התעלומות שהוסתרו בין דפי הספר ולהעלות את הפתרונות לאתר הספר. יש כבר עשרות משתתפים באתגר הזה, צעירים ומבוגרים. כל מה שצריך הוא עיניים חדות, מוח חריף, דמיון וסקרנות.

האם המשפחה התגייסה לספר?

בהחלט. בלי התמיכה של המשפחה לא הייתי מגיע לרגע הזה.
ההורים שלי והאחיות שלי דחפו אותי כל הזמן, קראו והעירו ולא הפסיקו להאמין.
החברים הקרובים גם הם היו שותפים – אם בעצות ספרותיות ומקצועיות, או בדחיפה ברגעי המשבר.
הילדים שלי היו שותפים מלאים וכל הרעיונות והסיפורים עברו דרכם. בנוסף הם גם עזרו לי לשלוח את הספר לכשש מאות קוראים שרכשו אותו דרך גיוס ההמונים שערכתי לספר.
בת הזוג שלי, האומנית המוכשרת שלי בן-נון, תמכה בי לאורך הדרך, קראה ושיפצה, מצאה סיפורים מרתקים וגם היתה אחראית לכל האיורים המקסימים שבספר.
אז זאת הזדמנות נוספת להודות לכולם.
ותודה אחרונה לצוות בית העורכים בראשותו של לירון פיין. במשך שנתיים הם ערכו את הספר, השקיעו בו את נשמתם, ואני כל כך גאה במה שיצא, הרבה מזה בזכותם.

דבר אחרון לסיום?

שמתם לב למסר שהוסתר בראיון???

 

הספר זמין לרכישה דרך אתר הספר בכתובת artofhiding.com או בחנויות סטימצקי וצומת ספרים.


צילומים: עומר הכהן

שיתוף ב-

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב vk
שיתוף ב reddit
שיתוף ב tumblr
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם ...

דייט עם אורלי אלקלעי – בקדמת התקשורת הישראלית

עיתונאית מוכשרת, אמיצה ופורצת דרך המסקרת במסגרת תאגיד השידור הציבורי ככתבת המשטרה והפלילים. ככתבת חשפה את פרשת פרשות מפורסמות וסיקרה בין היתר את אירועים מכוננים. בשנת 2004 זכתה בפרס רשות השידור על שם אילן רועה. שנים שאני עוקבת בהתפעלות ובסקרנות אחרי עשייתה פורצת הדרך של אורלי שמסקרת מגוב האריות באומץ, קור רוח את האירועים הכי הקשים במדינה, ממה היא קורצה?
קבלו את הדייט המרתק

קרא עוד >

כי האדם הוא השדה – דייט עם אריה זיתוני

אריה זיתוני ראש מועצת בנימינה לשעבר, איש ציבור עתיר זכויות וזה שעשה מתיחת פנים למושבה המנומנמת, הקים שכונות, גנים ואת בית ספר אמירים, חתום על פרויקטים רבים לטובת החינוך והספורט ועוד עשייה מבורכת.

קרא עוד >

ציור החיים – מיכל כהן אלדן בדייט עם יצחק פרנברג

יצחק פרנברג מוכר כשף והבעלים של בית קפה iz Cafe ומהיום גם כצייר. הוא נשוי לליאת ואבא מסור לשלושה ילדים : עדן, נהוראי וניתאי, מתגורר בזכרון יעקב.
סטורי טלר כריזמתי בדיוק כמו הצילחות המרהיב שלו, הוא מגיש את סיפור חייו, מתובל במילים בצרפתית עם קורטוב של מבטא שנותר ובעיקר ניכרת התחושה של סיפוק וגאווה ונוסטלגיה מעיר האורות שהעניקה לו את המישלן הוירטואלי – הילד משכונת רמת צבי ועד השף והצייר המוכשר.

קרא עוד >

דייט עם רז שמואלי – הישראלית היפה

רז שמואלי, בת 31 גרה היום בתל אביב, זמרת יוצרת. את תחילת דרכה המוזיקלית החלה בצבא בחיל החינוך לצידן של רוני דלומי ומשי קליינשטיין. לאחר שהשתחררה רז ביקשה להשתמש בפלטפורמת הטלוויזיה כדי להגיע לחשיפה, השתתפה בעונה הראשונה של The Voice ואף העפילה לגמר בתור המתמודדת המובילה בנבחרתו של אביב גפן והפסידה את הבכורה לקטלין רייטר.

קרא עוד >